דני אבדיה הפך לכוכב בסדר גודל שלא היה לנו בישראל

"דני אבדיה השתחצן, זופי עשה 'פיגוע' לנבחרת ישראל". כך אמר פיני גרשון, האיש שפגש וניהל כמה אגואים בחייו, אחרי האכזבה ביורובאסקט 2022. ברור לכולנו שדני אבדיה הוא כוכב, ואחרי עוד משחק אדיר במדי פורטלנד (28 נקודות, 8 אסיסטים ו-8 ריבאונדים מול אוקלהומה סיטי), הלחושושים על מי השחקן הכי טוב בקבוצה הופכים אט אט לצעקות. וישראלים לא מתביישים לצעוק.

עכשיו תעצרו רגע.

יש לנו שחקן משלנו, ישראלי, מקומי, שאוהב את חוף הים וחלה עם שניצל בשישי בצהריים, שכרגע הוא השחקן המוביל של קבוצת NBA. זה מטורף ובלתי נתפס. מעבר למספרים, בעיקר מה שמרשים הוא השיפור של דני אבדיה כשחקן כדורסל.

הגישה הכללית אומרת ששחקנים חייבים להשתפר, אבל מעט מאוד באמת משתפרים. נסו לחשוב כמה שחקנים ישראלים אתם מכירים שבאמת הוסיפו אלמנטים משמעותיים למשחק שלהם. זה כמעט ולא קורה. ברור לי שיש קשר למנטליות של המאמנים הישראלים של "תעשה מה שאתה טוב בו", וגם השחקנים עצמם לרוב לא רוצים "להעז" ולנסות דברים חדשים.

ואז יש את דני אבדיה. הוא זז טוב יותר, מבין את המשחק ברמה גבוהה, משחק בקצב משלו ולא נותן לאף אחד "להאיץ בו". ההבדל בין שחקן טוב לשחקן מצוין, הוא היכולת להגדיר את הקצב שבו הוא משחק, בלי קשר לאיך וכמה שומרים עליו.

עד לפני עונה בערך, דני השתמש ביד שמאל רק בשביל להחזיק את ההגה בנסיעה הביתה, היום הוא כבר חודר ומסיים בשתי הידיים. משחקן שאמרנו שיהיה במקרה הטוב D&3 מוצלח בליגה הטובה בעולם, נהיה לנו שחקן שהוא ההגדרה של פליימייקר.

ומעל הכל, ה"סוואג" של דני חזר. היה לו את זה בנוער, בעתודה ובמכבי תל אביב, אבל ב-NBA לא הרגשתי שראיתי את החוצפה שלו, את שפת גוף שאומרת "אני בעל הבית כאן".

"גודס הבין מהר מאוד שיש לנו בעיה עם דני. הוא אמר שאו שהוא הולך איתו ועם התקשורת או שהוא משחק בדרך שלו. אם דני מגיע היום למכבי ת"א, בונים עליו את המשחק? באיזו קבוצה באירופה בונים עליו את המשחק? בוושינגטון הוא נוגע יותר בכדור? הוא עומד בפינה ומחכה שמישהו ימסור לו. שם הוא אומר 'תמסרו לי' או 'תשחקו תרגילים עליי?'".

כן, המילים האלה הם גם מפי פיני גרשון אחרי אותו יורובאסקט. "הבעיה" שהיתה אז לראשי הנבחרת עם דני זה שנבחרת ישראל, לאורך השנים, החשיבה את עצמה כיחידה קרבית. ופתאום מגיע כוכב, שלא היה לנו בסדר גודל כזה (ברמת ההתנהלות בוודאות) ואומר לכולם: "אני בעל הבית". את זה היה לנו קשה לעכל. כי אנחנו רגילים לשחקנים הנחמדים, שעומדים בפינה ואומרים מה שצריך בראיונות.

אמנם הציטוטים הם מלפני 3 שנים, אבל למי שקצת מבין כדורסל היה ברור שדני שונה, וצריך להתייחס אליו שונה. עם העצבים, עם הקללות, עם הפרצופים. אבל גם עם היכולת לסחוב קבוצה על הגב.

דני אמר וידע לפני כולם שהוא "בעל הבית", למרות שכאן לא ידעו לעכל ולהכיל את ההתנהלות. עכשיו הוא מוכיח את זה גם בליגת הכדורסל הטובה בעולם ולא משאיר לאף אחד ברירה, אלא לקבל את התואר שהוא הגדיר עבור עצמו כבר בגיל 15.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות