רינר, הצרפתי שמתחרה בקטגוריית המשקל הכבד של מעל 100 קילו, נראה לפעמים פחות כמו ספורטאי ויותר כמו דמות שנוצרה במיוחד כדי להלחיץ יריבים. 2.04 מטר של כוח, טכניקה ונוכחות, עם כינוי כמעט אירוני: "טדי בר". על המזרן הוא אחד האנשים הכי מפחידים בענף. מחוץ לו, הוא נחשב לדמות רגועה, אהובה וכמעט ממלכתית בצרפת.
המספרים שלו כמעט לא סבירים. רינר מחזיק בשלוש מדליות זהב אולימפיות אישיות, מלונדון 2012, ריו 2016 ופריז 2024, ובסך הכל בשבע מדליות אולימפיות, כולל מדליות בתחרות הקבוצתית המעורבת. הוא גם מחזיק בשיא מדהים של 11 תארי עולם אישיים, יותר מכל ג'ודוקא אחר בהיסטוריה.
עבור הקהל הישראלי, רינר זכור במיוחד מריו 2016. שם הוא היה האיש שעמד בין אורי ששון לבין חלום הזהב האולימפי. ששון נתן טורניר ענק וזכה בסופו של דבר במדליית ארד, אבל מול רינר כמעט כל יריב הרגיש שהוא לא רק נלחם בג'ודוקא, אלא במערכת הפעלה שלמה שנבנתה לניצחון.
הדומיננטיות שלו הגיעה לשיא כמעט בלתי נתפס. במשך כמעט עשור, מאוקטובר 2010 ועד פברואר 2020, רינר לא הפסיד אף קרב. בעולם הג'ודו, שבו טעות אחת קטנה יכולה להפוך קרב שלם, רצף כזה הוא לא פחות ממפלצתי. הרצף נעצר בפריז 2020, כשהיפני קוקורו קגאורה ניצח אותו והזכיר שגם מלכים בסוף פוגשים מישהו שמצליח להפיל אותם.
אבל רינר לא נבנה רק מהכוח שלו. בג'ודו, במיוחד במשקל הכבד, קל לחשוב שהכול מתחיל ונגמר במסת גוף. אצלו זה הרבה יותר מורכב. הוא יודע לשלוט בקצב, להרדים יריב, לחכות לטעות קטנה ואז להעניש. הוא לא רק גדול, הוא חכם. לא רק חזק, הוא קר רוח. וזה מה שהפך אותו למשהו נדיר כל כך.
בצרפת הוא כבר מזמן לא רק ספורטאי. הוא סמל לאומי. באולימפיאדת פריז 2024 הוא היה אחד משני הספורטאים שהדליקו את הלפיד האולימפי, רגע שמיקם אותו רשמית בפנתיאון הספורט הצרפתי. כמה ימים אחר כך הוא גם סיפק את הסחורה על המזרן, עם זהב אישי ועוד זהב קבוצתי אחרי דרמה מול יפן.
ומה עכשיו? אחרי פריז היה נדמה שאולי זה הסוף המושלם. זהב בבית, הקהל הצרפתי בטירוף, מורשת סגורה. אבל רינר כבר רמז שהוא מכוון ללוס אנג'לס 2028, לאולימפיאדה אחרונה בהחלט. הוא כבר מדבר על ההכנות לקראת הקאמבק בדרך ל LA28.
וזה בדיוק הקסם שלו. גם אחרי שכמעט אין לו מה להוכיח, הוא עדיין משאיר את הדלת פתוחה לעוד פרק. עוד קרב. עוד רגע שבו עולם הג'ודו יסתכל על המזרן ויבין שהדוב הגדול עדיין לא סיים.
טדי רינר הוא לא רק אלוף גדול. הוא האיש שהגדיר מחדש מה אפשר לעשות בג'ודו. וכשישראל שואלת אם יום אחד גם היא תוכל לייצר ג'ודוקא כזה, התשובה היא שאולי כן. אבל צריך לומר את האמת: שחקן כמו רינר לא מייצרים כל דור. לפעמים הוא פשוט מופיע, מנצח את כולם, ומשאיר אחריו ענף שלם שמנסה להבין איך מתמודדים עם דבר כזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו