"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מיכאל זנדברג פרש: "אף פעם לא נישקתי סמל של שום קבוצה"

קשר נבחרת ישראל לשעבר, שזכה בחמש אליפויות, תלה את הנעליים עם פוסט מקורי: "פורש מהשנייה שהקהל מבין שהיה גול. פורש מהסאונד של הפס, גם אם הוא לא סופר מדויק. מרגיש שהגיע הזמן שאפסיק לשחק כדורגל מקצועני"

,עודכן
צילום: אלן שיבר // מיכאל זנדברג. יודע להיפרד

בגיל 38, מיכאל זנדברג הודיע היום (רביעי) על פרישה מכדורגל. קשר נבחרת לשעבר, שהחל את הקריירה בהפועל ר"ג והספיק לזכות ב-5 אליפויות (3 עם מכבי חיפה ו-2 עם בית"ר ירושלים), 3 גביעי מדינה ושני גביעי טוטו עם מכבי חיפה, נפרד בדרכו המקורית והכנה.

בניגוד לקלישאות הכדורגל הישראלי אותן אנחנו מכירים היטב, זנדברג העלה סרטון לעמוד הפייסבוק שלו ובין היתר אמר: "אני רוצה להודיע שאני לא פורש מכדורגל. אני לא יכול לפרוש מכדורגל. אני פורש מהשנייה שהקהל מבין שהיה גול. אני פורש מהסאונד של הפס, גם אם הוא לא סופר מדויק.

"אני פורש מה-5 על 2 באימונים, מהטירוף במשחקונים. פורש מלשבת בסוף משחק עם שתי שקיות אפונה קפואות על הרגליים, וחיוך על הפנים. אני פורש מהשיחות בחדר ההלבשה על המשחק של אתמול, על החברה החדשה של זה, או על מה שלובש ההוא.

"אני פורש מההרגשה הנוראית שבאה יום אחרי הפסד, מכניסה חזקה, או החמצה נוראית שאני מריץ שוב ושוב בראש כאילו שזה יעזור. פורש מההרגשה שהכדור משתחרר מהרגל, ואתה כבר יודע לפני כולם, שמשהו טוב הולך לקרות”.

מיכאל זנדברג. "לא חלמתי לשחק בנבחרת או באולד טראפורד" // צילום: עמי שומן

“אף פעם לא הייתי שייך לקבוצות, לא הייתי בית"ר, מכבי או הפועל, לא נישקתי סמל של שום קבוצה במשך כל הקריירה. לא היה מספר ששייך לי, הייתי שייך לכדורגל. לא חלמתי על לשחק בנבחרת או לשחק באולד טראפורד, אלא רק לשחק. רק תנו לי. אני אוהב את הכדורגל מול 20 אלף איש, אבל לא פחות את הכדורגל של יום שישי בצהריים, כשאפשר לשמוע אפילו את מוכר הגרעינים ברקע.

"אף פעם לא אפרוש מכדורגל, זה חלק ממני. ובכל זאת מרגיש שהגיע הזמן שאפסיק לשחק כדורגל מקצועני. תודה לאוהדים, לשחקנים, למאמנים, לאוהדים ולמשפחה שלי שלקחה איתי חלק במסע הזה. ובעיקר תודה לך-הכדורגל”.

israelhayom

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר