חזרו מהשאול
ניר קלינגר אולי לא ייבחר בחודש מאי למאמן העונה, אבל אין ספק שהוא אחד המועמדים המובילים לתואר. לא משנה אילו תוצאות הקבוצה שלו תשיג בפלייאוף העליון או כמה רחוק היא תגיע בגביע, המהפך שעשה בהפועל ת"א הוא לא פחות מנס. ההישג שלו עם האדומים לא פחות גדול מהתארים שבהם זכה במהלך הקריירה.
ומי שחושב שההישג של קלינגר הוא אך ורק כיוון שלקח קבוצה שהיתה מועמדת לירידה והביא אותה למקום החמישי בליגה - פשוט לא מבין איזו קבוצה זו היתה. הפועל של לפני קלינגר היתה מפוררת, מפולגת, שהשחקנים לא אהבו, בלשון המעטה, את המאמן הקודם. אנרגיות לא היו שם, אבל עונשים משמעתיים שלא שמענו עליהם כמעט עשור דווקא כן. בקיצור, הכל - חוץ מקבוצת כדורגל.
ואז, משחק אחרי משחק, בלי יכולת מרשימה בהרבה מהם, הצליחו בעזרת ווינריות ונחישות האדומים להתאושש ולראות את האור בקצה המנהרה. על הדרך האדומים חטפו מכות קשות: רביעייה מנתניה, חמישייה ממכבי חיפה, שלישייה בדרבי - תבוסות שקבוצות אחרות לא היו קמות מהן, אבל לא הקבוצה של קלינגר.
הוא הצליח להרים את השחקנים שלו מהקרשים פעם אחר פעם ובסופו של דבר לעשות את הבלתי ייאמן עם סגל מוגבל מאוד (ד"ש למייקל אולהה). הקרדיט כמובן גם למשה סיני, שהצליח בארבעה חודשים וחצי לעשות את מה שאף אחד לפניו לא הצליח - להפחית את המעורבות של הבעלים, ומעל הכל - להכניס שקט למערכת.
שרי. מספר מספרים מפלתיים // צילום: אלן שיבר
המנפצים
מה לא אומרים העונה על מכבי ת"א? שהיא לא מרשימה, שאין לה חלוץ אמיתי, שהמאמן שלה הגנתי, שאם היא תזכה באליפות זו תהיה מהאליפויות הפחות מרשימות שהיו כאן בעשור האחרון.
הכל טוב ויפה, ויכול מאוד להיות שחלק מהדברים בהחלט נכונים, אבל אי אפשר להתעלם מעובדה מרכזית אחת: הקבוצה הזו פשוט שוברת שיאים. עם כדורגל יפה או בלי, הקבוצה של ולדימיר איביץ' עושה כאן דברים שספק אם יישנו בעתיד הקרוב.
קבלו טעימה: זו עונה שנייה ברציפות שמכבי מסיימת את העונה הסדירה (26 מחזורים) ללא הפסד. האלופה ספגה בסך הכל בחמישה משחקים, והשוער שלה, דניאל טננבאום, העמיד את הרצף השביעי אי פעם בכדורגל העולמי במשחקים ללא ספיגה. המכונה של איביץ' גם עקפה את השיא של מכבי חיפה מ־1994/95, עם 31 משחקי חוץ ללא הפסד (יחד עם העונה שעברה), והיד, או יותר נכון הרגל, עוד נטויה.
אז אפשר להתווכח על איכות הצהובים, אבל ברמת התוצאות מדובר בנתונים של אלופה. בסופו של דבר, את מה שיזכרו זה את השיאים ואת התארים, ולאו דווקא את מי שהציגה את הכדורגל האטרקטיבי. תשאלו את הסגן של בר כוכבא.
רוקאביצה. האס של בלבול // צילום: מאור אלקסלסי
צמד חמד
לייצר מכונת שערים כמו ערן זהבי זו משימה קשה על גבול הבלתי אפשרית. כמה שחקנים בעולם אתם מכירים שמבקיעים בכמויות שהסופרסטאר הישראלי הבקיע בליגת העל לפני כמה שנים? נכון מאוד, בודדים.
כשזהבי עזב את מכבי ת"א, בקריית שלום חשבו לחלק את השערים שלו בין שניים־שלושה שחקנים. ההתחלה היתה עם וידאר קיארטנסון וטל בן חיים, והיום היא נמשכת עם הצמד יונתן כהן את עומר אצילי. הראשון עומד על 10 שערים ו־10בישולים, השני על 8 שערים ו־8 בישולים, ונראה כי שניהם יסיימו את העונה עם מאזן דו־ספרתי בקטגוריות האלה.
לא רק שהשניים הללו הפכו לקלפים הכי טובים בחפיסה של איביץ', הם מספקים את השערים והבישולים בדקות קריטיות, דוגמת שער הניצחון של כהן במשחק העונה נגד מכבי חיפה, או במשחקים לא טובים של האלופה, כמו למשל הצמד של אצילי מול רעננה. לפחות כרגע, לא נראה שמישהו מסוגל לעצור אותם.
צמד חמד 2.0
מכבי חיפה סגרה עונה סדירה שלא זכורה לה כמעט עשור. יש הרבה אחראים לכך, אבל בסופו של דבר כדורגל מתנקז למספרים, ואת זה יש העונה בגדול לצ'ארון שרי ולניקיטה רוקאביצה.
השניים הללו חתומים על 39 מתוך 58 השערים שכבשו הירוקים העונה (ההתקפה הטובה בליגת העל). מלבד מכבי ת"א ובית"ר ירושלים, שום קבוצה בליגה לא כבשה יחד 39 שערים (בית"ר רק עם 42). רוקאביצה עם 18 שערים עד כה, מספר שלא היה בכרמל מאז קרע שלומי ארבייטמן רשתות בקריית אליעזר (28 שערים בעונת 2009/10). לצד זה, המכונה מאוסטרליה בישלה חמישה שערים נוספים.
שרי, לעומת זאת, כבש 8 ובישל 8, אבל אם מכניסים לתוך התמהיל הזה את מסירות המפתח שלו, תרומתו ללא ספק גדולה יותר. שרי הוא הזר הכי דומיננטי ששיחק בירוק מאז ולדימיר דבאלישווילי (זוכרים?) בכל הקשור לתפוקה. כדי לזכות באליפות יצטרך מרקו בלבול את השניים הללו בשיאם במשחקי הפלייאוף העליון, שייצאו לדרך בשבת הקרובה.
שחקני רעננה. בעונה הבאה בלאומית? // צילום: עמי שומן
ימי שישי, 15:00
אם בתחילת העונה היו שואלים אתכם מי המועמדת האולטימטיבית לירידת ליגה, סביר להניח שהפועל רעננה לא היתה התשובה הראשונה שלכם. הרי יש לה שחקנים כמו אור דסה, יוג'ין אנסה, עד ינואר היה לה גם את קייס גאנם, מסורת של שבע שנים בליגת העל, וכל הקבוצות הגדולות העידו שקשה מאוד לנצח את הקבוצה הצנועה מהשרון. אז מה השתבש?
רעננה הפסידה והפסידה, הביטחון של השחקנים התנפץ לרסיסים, וגם כשבהנהלה ניסו לזעזע את המערכת והחליפו את מנחם קורצקי בניסו אביטן (שפוטר אחרי קצת יותר מחודשיים), שום דבר כבר לא עבד. הדינמיקה הפכה ל"דינמיקה של לוזרים", כפי שהעידו במועדון. ולמען האמת, קבוצה שחוטפת תבוסות במשחקים ראש בראש מול היריבות שלה לתחתית, כמו אלה מול סקציה נס ציונה והפועל כפ"ס, זו קבוצה שעושה רושם כי השלימה עם הירידה שלה לליגה הלאומית.
"גם אם היו מביאים לפה את מוריניו הוא לא היה משיג תוצאות טובות יותר", אמר המאמן גל כהן לפני כמה ימים. וכהן צודק. צריך לקרות נס ספורטיבי בלתי רגיל כדי שהקבוצה שלו תשרוד בליגה, וברעננה יעשו טוב אם יחליטו כבר עכשיו לתכנן את העונה הבאה, כדי לבנות קבוצה שתוכל לשוב בתוך עונה אחת לליגת העל. אחרת, ימי שישי יהפכו לבילוי השבועי של אשר אלון.
אצילי. מתפקד נפלא דווקא ברגעי הלחץ // צילום: עמי שומן
דני עמוס הגבר
כנראה מספיק שחקן אחד אמיץ כדי להוביל תקדים. השחקן הזה הוא שוער מכבי נתניה דני עמוס, שסוחב על גבו את המאבק בהומופוביה בכדורגל הישראלי. שום שחקן לא יצא באופן גלוי נגד התופעה, אולי מחשש שיקראו לעברו "הומו" במשחקי קבוצתו.
זו הוכחה שהמאבק בתופעה נמצא רק בחיתוליו. אבל עו"ד ניר רשף, תובע ההתאחדות לכדורגל, לא צריך לרוץ על הדשא בזמן שהקהל מקלל. הפניות של דני עמוס הגיעו לשולחנו של רשף, שהלך עם עמוס יד ביד באחת ההחלטות החשובות בהיסטוריה של הכדורגל בארץ: ה"קללה" הכי פופולרית ביציעים תביא מעתה את המועדונים לביקור בבית הדין.
זה אומר שככל הנראה יגיעו הקבוצות למשרדי ההתאחדות על בסיס שבועי, לפחות בתחילת המאבק. אבל ככל שיעבור זמן, כך דברים בוודאי ישתנו. מיגור מלא כנראה לא נזכה לראות בימינו, אבל גם קריאות "עלי מוחמד בוא לפה" ביציע המזרחי בטדי נשמעו כמו שם של סרט בדיוני עד לפני כשנה.
לצד היציאה למלחמה בהומופוביה, יש העונה יותר ויותר גילויי גזענות. מדובר במקרים של אוהדים בודדים שהביאו לעונשים עבור חבריהם ליציע ועבור קהלים שלמים נוספים. כאן אולי דווקא כדאי להעניש את הבודדים ולא את הרוב השפוי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו