ריטואל פגאני

1. ושוב, כמו בריטואל פגאני, שוצפים וקוצפים עסקני ההתאחדות לכדורגל ועומלים על מציאת מאמן חדש לנבחרת ישראל. "רוטנשטיינר נכשל, הגיע הזמן לתת הזדמנות למאמן ישראלי", הם מספרים בעילום שם, משום שהם כנראה חרדים לשמם הטוב אם יגידו את זה באופן ישיר ובקולם.

האם מישהו מהם אי פעם יציע לדון בנושא בשקיפות, כדי שגם אוהדי הנבחרת והכדורגל הישראלי יבינו את מערך השיקולים שיוביל להחלטה? האם אי פעם נוכל לדעת מה מהווה מבחינתם הצלחה או כישלון, או כמו שאמר ארז אדלשטיין - אכזבה?

אז נכון, לא עלינו ליורו, אבל זה כבר עניין קבוע. זה לא קרה כבר ‭ 50‬ שנה, ובשל הבעיות העמוקות והשורשיות של הכדורגל הישראלי, לא נראה העפלה לטורניר גדול בעתיד הנראה לעין גם אם נטוס קדימה במכונת הזמן. זאת כל עוד אנשים מסוגם של שטרן חלובה ויתר העסקנים שפועלים במחשכים ומתחת לרדאר ינהלו את כדורגל הנבחרות שלנו.

רוטנשטיינר. זקוק לעוד זמן // צילום: רויטרס

ואיך אפשר בכלל לדעת מה הקריטריון לבחירת מאמן לנבחרת? הרי כשאנדי הרצוג סיים את החוזה וההתאחדות רצתה לזרוק גם את רוטנשטיינר כדי לחסוך כמה לירות, הם כינסו את ועדת האיתור שהוא היה חלק ממנה. ורגע לפני שהוא עוזב הם החליטו לעשות דיל לא רגיל: ניתן לו להוביל את הנבחרת מול סקוטלנד בהצלבה ובמשחקי ליגת האומות, כי הוא גם ככה על הפיירול ואין לו שום סיכוי להצליח, ואז נביא מאמן אחר.

ממש תוכנית גאונית, ברמה האסטרטגית והטקטית, כפי שהוכיחו את עצמן כל יתר התוכניות שיצאו לאור מחלונות המשרדים באבא הלל.

רק שמשהו השתבש להם בתוכניות. זה התחיל אצל הרצוג, נמשך אצל רוטנשטיינר והפך את הנבחרת הזו לאחת שכיף לראות. לא כי הכדורגל טוטאלי, התקפי ושוטף, אלא בעיקר משום שראית קבוצה של שחקנים שנותנת את הדם על המגרש, ובחלק גדול מהמשחקים גם יודעת מה היא צריכה לעשות. זה לא קרה מאז קמפיין מוקדמות מונדיאל ‭ .2006‬ נסו להיזכר בקמפיינים של אלי גוטמן, אלישע לוי ודרור קשטן - בכמה משחקים התעצבנתם וחשבתם ששחקנים מגיעים לנבחרת ועושים טובה?

לא שהצוות האוסטרי היה חף מטעויות, בעיקר בהתעקשות על כמה שחקנים שעתידם כבר נראה מאחוריהם ובצורך להזרים עוד דם חדש לכמה עמדות - בדיוק כפי שהוכיחו החילופים שלשום במחצית השנייה מול סלובקיה, אבל בשורה התחתונה זו היתה נבחרת שכיף לראות, ועם סגל מגוון שמשקף בצורה רחבה את החברה הישראלית על כל מגזריה.

ברקוביץ'. הרצון לא מספיק // צילום: אודי ציטיאט

2. ישב שלשום אייל ברקוביץ' באולפן "חדשות הספורט" וראיין את מונאס דאבור וערן זהבי, רגע אחרי שהשלימו והתחבקו. "אתה צריך מאמן שלא יגיד לך לעשות הגנה, אלא רק להתרכז בהתקפה", הציג הקמפיינר את עיקרי תוכניתו לעבר דאבור, ובמשך דקות ארוכות שחט את המאמן הנוכחי, כשהוא מקבל עזרה מהמאגיסט של הפלוגה, שגיא כהן.

הייתי מוכן לקבל את הלהט הזה של הקוסם לאמן את הנבחרת אם היה מוכיח מאז שפרש ולו קמצוץ של רצון להיות מאמן. זה לא קרה. מהרגע שפרש הוא התעניין הרבה יותר בניהול קבוצות - בנשר, בהפועל ת"א ובהפועל ראשל"צ.

אין עוררין על גדולתו כשחקן, על ראיית המשחק הנדירה ועל המקומות העצומים שאליהם הוביל את הקריירה שלו. כל זה לא מבטיח כלום לתפקיד המאמן. זהו תהליך סיזיפי וארוך, עם המון שלבים עד שמגיעים להצלחה. גם אם זו נבחרת שמתכנסת פעם בכמה חודשים, אי אפשר לזנק ישר לעמדת מאמן הנבחרת הלאומית.

יוגי לב קיבל את נבחרת גרמניה אחרי קילומטראז' בקבוצות בגרמניה ובטורקיה. ברקוביץ' על הקווים זה משהו רומנטי, כדורגל טוטאלי במערך ‭ .4-2-4 ‬ למרבה הצער, זה לא ממש מתאים לתשתיות ולסגל השחקנים שיש לכדורגל הישראלי להציע.

היו טובים ממנו. לא טובים כמוהו // צילום: מאור אלקסלסי

3. אין טעם להיכנס לוויכוח מיהו השחקן הישראלי הגדול בהיסטוריה. כל אחד נמצא בפוזיציה של אהדה לקבוצה ואז כשמגיעים לנבחרת קשה לנטרל אותה ולהחליט מי הגדול מכולם. יש את אסכולת בניון, אחרים יגידו אוחנה ויש כמובן את תומכי ברקוביץ', רביבו ונמני.

ולכן, נגדיר את ערן זהבי בתור הקילר הגדול בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. נסו להיזכר בעוד שחקן בכחול-לבן שיכול בתוך פחות מ-‭25‬ דקות להבקיע אחד בנגיחה, שני בשמאל ושלישי בטיל מ‭20- ‬ מטר ברגל ימין מתחת למזוזה הסלובקית. גם פנדל אחד מוחמץ לא יכול לשנות את התמונה הגדולה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות