שטעטל ושמו חיפה

מאה קילומטר מהעיר ת"א שוכנת לה מדינת חיפה. למרות שתקשורת הספורט בכרמל מאוד אוהבת להשתמש באופן תכוף במושג 'מדינת ת"א', שמסתיר מאחוריו סוג של כעס כבוש, אולי גם קנאה כלפי הקטר ללא הפסקה, אירועי הדרבי החיפאי מלמדים שבחיפה מתגעגעים לחזור למודל השטעטל של פעם.

אחרי כמעט 20 שנה של שלטון מוחלט בעיר, מלבד הפוגה קצרה בימי רובי שפירא, מכבי חיפה של העשור האחרון לא איבדה את ההגמוניה העירונית, אבל איבדה את זה. זה לא שהפועל חיפה ניצלה את המצב כדי להפוך את היוצרות, אבל הספיקה התרסקות ממעמד של אימפריה, כדי שהפועל תצליח לזנב וגם לייצר סדרה רצופה של הצלחות וניצחונות. זה לא שהושג סדר חדש בחיפה, אבל הושגה הבנה, שכל עוד מכבי לא תצא מהמערבולת הממושכת שלה, יש להפועל כלים להפריע ולגנוב סוסים.

השמן שמניע את מאיץ החלקיקים שהשפיע גם על הפיצוץ בסיום הדרבי, הוא התקשורת בחיפה. העיתונים, הרדיו ובעיקר העיתונאים, שפרשנותם היא לא רק אומנותם, אלא נובעת בעיקר מאהדתם למי מהשתיים. הם עושים כמעט הכל באולפנים כדי להבעיר ולהדליק את השטח. לעומתם, בת"א, שבשטחה מועדוני ענק עתירי רייטינג ואוהדים כמו מכבי והפועל, גם רגל וגם סל, כולל גם בני יהודה, אין דבר כזה תקשורת מקומית.

סדר היום בתוכניות הספורט האזוריות שיושבות בת"א ובת"א רבתי, הוא ארצי וענייני לחלוטין, לעומת החבר'ה בחיפה שעסוקים 90 אחוז מנפח הזמן במה שקורה אצלם. מדובר בחבר'ה חולי כדורגל, יצריים, דבקים במטרה, אבל אובססיביים וכאלה שמוכנים להשקיע שעות שלמות בדיון עקר, ולהסכים שכשאומרים 'מכבי', ברור שמדובר במכבי חיפה. הם רואים בעיקר רואים את הדבשת של עצמם ומתקשים להביט מעבר להרי החושך.

לאורך עשרות שנים הייתי יושב קבע ביציע התקשורת בקרית אליעזר. אהבתי להגיע לשם כי מכבי חיפה הייתה ההצגה הכי טובה בעיר ובישראל, ובאופן טבעי מוקד העניינים סבב אותה. ובכל זאת, למרות שהקבוצה שלהם הייתה הכי טובה והכי מוצלחת, בכל הגעה שלי – הרגשתי שהאוהדים שם, ולעיתים קרובות גם העיתונאים החיפאים, צמאים לקבל ממני את אותו אישור חיצוני לתו האיכות שלהם.

המהומה בסמי עופר עלולה להרחיק לתקופה ארוכה חלק מליבת ההרכב של מכבי חיפה. אם החבר'ה שם יאבדו את האליפות למכבי ת"א, שיזכרו היכן נזרעו ואצל מי נזרעו זרעי הפורענות.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות