את הדבר הזה שראינו הלילה (שני) בחיפה אפשר לסכם בשתי מילים - יא ווראדי, או כמו שזוהיר בהלול אומר - יא אולוהים.
ספת הפסיכולוג עליה שכב הפציינט הזה עם המצנפת הירוקה כבר חמש שנים, ננטשה לטובת אמבולנס עם שתי אחיות בחלוקים שלקחה אותו למתחם סגור, הרחק מהציבור. מכבי חיפה אולי אלופה, אולי הכי יפה והכי אטרקטיבית בארץ, אבל כשבאה מולה מכבי ת"א - מדובר בעניינים של הנפש.
שמעתי את השידורים שפתח רדיו חיפה בשעות שלפני המשחק. היו שם מארשים צבאיים, אולפנים מוטרפים, מנחים על ספידים, סיסמאות מלחמה, לעג לקרסטאיץ' ולהרכב "ההזוי" שהעלה - ובעיקר בטחון מפסגת הכרמל ועד להודעה חדשה, שמדובר ביום נקם ושילם על כל השנים האחרונות, התבוסות וההשפלות הבלתי נגמרות, על זה שסמי עופר הקטן, שגדל ואוטוטו יילך לצבא, יזכה לראות סוף סוף בין כתליו ניצחון ראשון עליהם.
האווירה היתה לטובתם. חיפה נראתה דורסנית, נחושה ובעיקר דרוכה נוכח עקשנותה של ב"ש לאחוז במקום הראשון. מכבי ת"א של העונה נראתה, על פניו, לא יותר מאשר מטרד שצריך לנפנף מהדרך, עם מאמן שלא מדבר את השפה.
יותר מהשינויים שחיכיתי לראות מברק בכר אחרי הלם ה־2:0, חיכיתי לראות אם אלי גוטמן יעלה גם הוא למחצית השנייה, אחרי שלפני המשחק הבטיח 0:3 לחיפה עד למחצית. גוטמן צדק, רק שזה קרה במחצית השנייה. מה שנראה על פניו כהרכב של צאן לטבח של הסרבי, טיגן את חיפה והוציא לה את החשק לחיות כבר אחרי 48 שניות.
קרסטאיץ', עם סוודר, תסרוקת ובעמידת מוצא, נראה פתאום דומה מאוד למרקו בלבול, ולמרות שהוא מדבר רק גרמנית - עדן שמיר הבין ממנו בדיוק מה הוא צריך לעשות, ופירק את השער בפעם השנייה.
המשחק נראה מחוסל. התקפות הזעם של חיפה נבלמו ע"י דניאל פרץ הנהדר, וההלם מסביב התגלגל לכיוון המוכר, אבל לכדורגל יש דרכים משונות לומר לנו שהוא אוהב, וחיפה נדרשה לשתי דקות סוחפות כדי למחוק 77 דקות של עלבון.
הגנת ת"א דרשה כבר משאף של חמצן, ואז בא הטאץ' דאון של דין דוד. הקוף ירד מהגב ועשה גליץ' על הדשא. דין התנועה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו