גאבור מרטון: "השנים בישראל היו היפות בחיי"

"השנים בישראל היו השנים היפות בחיי. אני זוכר כל גול, כל רגע. אי אפשר לשכוח. אנשים שואלים אותי, 'שיחקת בכל כך הרבה מקומות באירופה, למה דווקא ישראל?'. כי בישראל למדתי שלשחק מול אצטדיון מלא ולהבקיע שער, זו תחושה ששום כסף לא יכול לקנות לך. ההונגרים לא יכולים להבין את זה כי לא היתה להם את אותה אווירה אף פעם".

בגיל 55, גאבור מרטון ששיחק בישראל בהפועל פ"ת, הפועל כפ"ס, הפועל ת"א ועירוני ראשל"צ בסוף המאה ה־20, הוא כיום מאמנה של מ.ט.ק בודפשט, הקבוצה ה"יהודית" של בודפשט, שהביאה אותו בחודש שעבר כדי להשאיר אותה בליגה הראשונה עוד עונה - משימה שמרטון ככל הנראה יעמוד בה.

בראיון ל"ישראל היום", מספר מרטון שמאז עזב את ישראל לפני 22 שנים, הוא לא שב לביקור: "אני לא מבין איך זה קרה. אני זוכר קצת עברית והייתי שמח להראות למשפחה שלי שהמדינה שהיתה אז יפה היא אפילו הרבה יותר יפה היום".

בחודש מארס השנה תהיה למרטון הזדמנות לבקר בארץ. בשנתיים האחרונות עבדתי על תערוכה שמספרת על יחסי הונגריה-ישראל בראי הספורט, ומחולקת לחלק היסטורי וחלק מודרני. בחלק השני, בחרתי להציג את סיפורם של אגדות מקומיות כמו אישטוון פישונט, סטפן שאלוי, גאבור הולאמי, גאבור מרטון ועוד.

בשבוע שעבר, במסיבת עיתונאים על פתיחת התערוכה "משני המשחק" שתעלה במקביל בישראל ובהונגריה, נפגשו כל הכוכבים מאז. "אתה יודע איך שמחתי? סוף־סוף היתה לי הזדמנות להראות לכולם איך אהבו אותנו בישראל, איזה כוכבים היינו", מספר מרטון, "בהונגריה לא מבינים ולא מעריכים אותנו באותה צורה כמו שמעריכים אותנו בישראל. אבל כשלקחתי גביע עם הפועל ת"א באצטדיון רמת גן מלא, הבנתי את הכוח של קהל.

"שחקנים העבירו קריירות שלמות בהונגריה מבלי להרגיש את זה, תסתכל היום מה קורה בקורונה, אני מרחם על שחקני כדורגל שיעבירו שנים מהקריירה שלהם מול אצטדיונים מפוארים וריקים".

זיכרונות מהאורווה

התחנה הראשונה שלו בכדורגל הישראלי היתה בהפועל כפ"ס: "שלמה שרף ניגש אלי אחרי המשחק האחרון אי פעם בין הנבחרות, וביקש ממני לבוא לשבוע התרשמות. אני יכול לספר היום בפעם הראשונה, ששנתיים לפני שהגעתי לארץ קיבלתי הצעה מטל בנין ששיחק איתי בקאן לבוא להפועל חיפה. הוא סיפר לי שיש אדם בשם רובי שפירא שמשקיע הרבה כסף. אבל ראינו חדשות ואשתי לשעבר פחדה. הייתי טיפש, יכולתי להגיע יותר מוקדם".

אני מספר למרטון שבכל הקבוצות שבהן שיחק הפך לאליל, ונחשב עד היום לאחד הזרים האהובים בקרב האוהדים של כולן. כולל ילדים שבכלל לא ראו אותו משחק, אלא רק שמעו סיפורים.

"אני לא רוצה להתחנף כי אני כבר פרשתי מזמן, אף על פי ששיחקתי כדורגל בליגה השנייה עד גיל 41, אבל כשהגעתי לכפ"ס, להפועל פ"ת או להפועל ת"א - הבנתי שבמקומות האלו צריכים לשחק בשביל הקהל. ואני שמח לגלות שהם הבינו את זה וידעו להעריך את זה. המאמנים היו פחות חשובים לי מהקהל.

"אם אני צריך לבחור את שלושת השערים הכי יפים שלי, אז אבחר בגול נגד בית"ר ירושלים במדי הפועל פ"ת, בגול בתרגיל מהקרן נגד מכבי חיפה בחוץ, והגול השלישי הוא זה שהקפצתי מעל אובארוב בדרבי התל־אביבי ברמת גן. יש לי את הגולים האלה בווידאו אם אתה רוצה לראות".

"קלינגר? צריך להישאר"

מרטון עוקב אחרי הכדורגל בישראל. הוא יודע שחלק מהקבוצות שלו לשעבר משחקות בליגה השנייה, ושמצבו של ניר קלינגר בהפועל לא טוב. הוא אפילו שמע על המקרה של הקוונים שאיבדו את הדגלים שלהם.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"אני לא חושב שצריך לפטר את קלינגר. מאמן לא נמדד רק בגביע או באליפות, אבל לצערנו ככה שופטים אותנו. אתה יכול להעלות שחקנים מהנוער וזה לא יעניין אף אחד", אומר מרטון ומצהיר כי "אם מחפשים מאמן בישראל, אני לוקח את המזוודה ובא. זה הבית השני שלי. בחיים אפשר לאבד הכל: את הכסף, את המכונית, את האישה שלך, את הקריירה שלך. אבל את הזיכרונות והרגעים הגדולים מהקריירה שלך אף אחד לא יוכל לקחת לך, והרגעים האלה מישראל תמיד יהיו לי".