למרות ההפסד - רוטנשטיינר צריך להמשיך בנבחרת ישראל

עברו אולי 3 דקות מאזשהמשחק בהאמפדן פארק הסתיים, בקושי יצאה השבת בגלזגו, והבאנרים האלה, הפושים המהירים של אתרי הספורט הפופוליסטיים, כבר שלפו את הסכינים ויצאו בקול קורא: "בגלל התוצאות המאכזבות, רוטנשטיינר לא ימשיך". כאילו, מישהו שם חיכה לשריקת הסיום, כדי ללחץ על המקלדת. יאללה, לערוף, את הראש של האוסטרי.

זה לילה גדול של האינטרסנטים ומצחצחי החרבות. הצלחת נבחרת היא לא האינטרס העיקרי שלהם. הם בעד כאוס כללי, בלגן, פיטורים, דם חדש. כבר 50 שנה אנחנו רואים את הדם החדש. אני רואה את זה מאז דוביד שוייצר, מנסל, מיחיץ', ש.ג, שליימה, נילסן, גרנט, קשטן, פרננדס, גוטמן, אלישע והרצוג. לכולם קיצרו פה את החיים, את כולם קברו בעודם בחיים. אם אני אורן חסון – אני אומר לו לא להקשיב לאינטרסנטים.

הנבחרת ששיחקה הלילה מול הטירוף הסקוטי של 55 אלף איש, באווירה אנטי ישראלית, היא אחת הטובות והמהנות שייצגו את ישראל מאז ומעולם. היא לא מושלמת, היא טועה המון וחשבנו גם על הסוף הרע הזה שיגיע. אבל זה הרבה יותר טוב מאיך שהנבחרת ייצגה אותנו במשך שנים.

רוטנשטיינר לא הגיע לישראל לאמן את הנבחרת, אלא לקדם את כל תרבות הכדורגל הישראלית. בתקופה שהוא פה, הוא קידם את הנבחרת ביג טיים. חדר ההלבשה איתו, הכוכבים איתו, ערן זהבי איתו. אני זוכר את ההיסטוריה של הארגון הזה שנקרא נבחרת ישראל, ואני זוכר ימים של עלבונות, והשפלות בין המאמן לשחקניו. לא עוד.

נבחרת ישראל תחת האוסטרי הפכה לנבחרת מכובדת, מעניינת, אפילו אטרקטיבית. רוטנשטיינר התראיין השבוע בעיתון הזה ואמר שאם תהיה לנו סבלנות, התהליך יעבוד, ייקח זמן. אבל יש פה יותר מדי יושבי קרנות שמסתכלים בחוסר סבלנות על השעון. הם דורשים את קיצור תולדות הזמן. הם רוצים את ראשו, מעוניינים לקדם מקורבים, חברים. אורן חסון צריך לעמוד ולחסום אותם.

למרות התקציב המוגבל ישראל זקוקה רק למאמן זר, כזה שיתרחק מהפרלמנטים של שישי, מהפאנלים של מוצ"ש, מגונבי הראש והדעת.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

הכדורגל הישראלי הוא מוגבל וזו אקסיומה. אלופת המדינה מכבי חיפה הובסה ע"י אוניון ברלין, קבוצה גרמנית קטנה. חיפה שיחקה עם ארבעה זרים, ולא נתנה קרב. בישראל אין תרבות של מתאזרחים, ולכן נמשיך למצוא פתרונות "יצירתיים" כדי לכסות על החולשות המבניות בהגנה. תמיד נחיה על אילתורים. ליהוקו של אבו עביד היה מוצלח, ולמרציאנו היה את משחקו הטוב ביותר. הוא חטף שלושה והציל חמישה בטוחים. זהבי הימם בפתיחה, ישראל חזרה מיד אחרי השוויון – כל אלה מספרים על התקדמות אבל לא מספרים את התמונה השלמה – של נבחרת שפוחדת מאותו צל שתמיד רודף אחריה. הצל שלה.