לאורך השנים ידע הכדורגל הישראלי בעיקר אכזבות. אכזבה היא אמנם מושג יחסי שתלוי בציפיות, והרבה פעמים אלו אינן קשורות למציאות. אבל כשאנחנו מביטים סביב ורואים שבכל כמה שנים מגיעה נבחרת ללא מסורת כדורגל ענפה, עם אוכלוסייה בסדר גודל שלנו או אפילו קטנה יותר, ללא משאבים כלכליים או גנטיים, שבכל זאת מצליחה לעשות את זה - עולה השאלה: מתי גם אנחנו נצליח בענף היחיד שבו אנדרדוג מוחלט יכול לנצח פייבוריט מובהק?
מאז שהחל העידן האוסטרי בנבחרת ישראל, כדורי ההגרלה של אופ"א ופיפ"א קשרו אותנו לנבחרת סקוטלנד. אם זה בליגת האומות, אם זה בפלייאוף העלייה ליורו 2020, ואם זה עכשיו, במוקדמות מונדיאל 2022.
לצערנו, אף שהסקוטים לא הציגו עליונות, בכל הפעמים התוצאה הסופית היתה מאכזבת עבורנו. הרגע הכי כואב היה כמובן בהאמפדן פארק, בחצי גמר הפלייאוף, כשחלום היורו התנפץ בפנדלים, במשחק שבו היינו טובים.
העליונות המוחלטת של הדנים וההתפרקות של נבחרת אוסטריה בטורניר הנוכחי פתחו את הדרך לישראל ולסקוטלנד ישירות לכרטיס שמוביל לפלייאוף העלייה לגביע העולם. המשחק בבלומפילד בסיבוב הראשון נחלק לשניים - מחצית ראשונה נהדרת של ישראל, שניצלה מערך נוח מבחינתה של הסקוטים (2:1:2:5) וירדה למחצית ביתרון, ומחצית שנייה בשליטה סקוטית, כשסטיב קלארק עבר לקו 4 ולא היה רחוק מלנצח.
המשחק בשבת יהיה מאתגר שבעתיים. מבחינה טקטית המערך הסקוטי נוח לישראל, וגם החולשות שלו במרכז ההגנה ובעמדת החלוץ מתכתבות היטב עם היתרונות שלנו. אבל העובדה שהקהל חוזר בכל הכוח - ובסקוטלנד יש לו משמעות גדולה (האווירה ברחובות נהדרת) - תיתן דחיפה גדולה לסקוטים.
השחקנים שלנו יצטרכו לשחק בחוכמה כדי להתמודד עם הדחיפה של הקהל ולדעת כיצד להכיל את הלחץ בדקות הפחות טובות שלנו, כי המשחק הזה יהיה צמוד ויוכרע על הפעולות הקטנות.
ביום ראשון האחרון, בסמי עופר, ראינו משחק מטורף, ואני לא מדבר על הרמה או על תצוגת השיפוט הבעייתית. ראינו משחק, שאם ישוחק שוב 100 פעמים מהרגע שב"ש נותרו בעשרה שחקנים, ב־99 מהן היא לא תנצח.
כולנו, אוהדי נבחרת ישראל, מחכים כבר שנים למשחק חוץ מול נבחרת חזקה שיסתיים בניצחון בניגוד למה שמתרחש על המגרש (אולי מאז צרפת ב־1993, אבל אז זה היה משחק לפרוטוקול). משחק שאחרי שיסתיים לא נדבר על הטעות של השוער, הפספוס של הבלם או ההחמצה של החלוץ, אלא נדבר על הקורות שעמדו יציב, על ההרחקות מהקו של הבלמים, על הכישוף שהטיל מרציאנו על השער - ועל העקיצה של סולומון או זהבי בדקה ה־94 בבעיטה היחידה שלנו למסגרת.
אולי במוצאי השבת זה יקרה גם לנו. ואם לא, תמיד יש את הפעם הבאה, כי התקווה פה כדי להישאר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו