כיכר השוק ריקה: העזיבה של חוגג הייתה רק עניין של זמן

הפקדת המנדט של משה חוגג - הבעלים הכי ילדותי שהסתובב בכדורגל הישראלי - בידי נאמן, ועזיבתו את בית"ר, לא הפילה אף אחד מהכיסא. מי שבכל זאת הופתע, כנראה שרימה את עצמו, או שהוא לא חי את הענף, לא חי את בית"ר ואת חוגג עצמו. הכתובת לא רק שהייתה על המראה שמולה חוגג מתגלח כל בוקר, אלא שהיא ישבה על הראש של חוגג בצורת חמאה נמסה, שמכסה לו עכשיו את הפנים.

הכישלון הידוע מראש הזה, נמשך מבחינתו יותר מדי זמן, שלוש שנים, וגרם לבור של 120 מיליון שקל בחשבון הבנק שלו. הוא עשה מהסולר חולר, ולהבדיל למשל מיעקב שחר שהשקיע בחיפה מעל מיליארד שקל אבל הביא לקבוצתו מספר דו ספרתי של תארים והצלחות בינלאומיות – בית"ר בתקופתו, לא רק שלא התקדמה, היא נסוגה בפרמטרים החשובים לקהל שלה – תארים והצלחות. בית"ר של חוגג הפכה ללא רלוונטית בכדורגל שלנו, חשובה בערך כמו הפועל חדרה, ויסלחו לי בחדרה.

ביום שאחרי, וביום שלפני הדרבי – שמזכיר לי את נטישתו של גוטמן את הפועל ת"א ערב הדרבי, והפקדתה בידיו של גיא לוזון – בית"ר היא עולם הולך ונעלם, שלא יודע לעשות את ההתאמות לעידן המודרני.

בתוך שלל הטעויות של הבן אדם, אם צריך להצביע על אחת, שבגללה הבנתי שאין לו תוחלת, זו ההחלטה לפטר את יוסי בניון מתפקידו כמנהל מקצועי. להביא לבית"ר פרסונת כדורגל כמו בניון, שלטווח ארוך, היה יכול לבנות שם מועדון שפוי והגיוני, זה היה חתיכת הישג, אבל חיבתו האישית של בניון לאלי אוחנה, לא כיסתה על התהומות בין הצדדים לגבי איך בונים מועדון. עובדה שבניון לא היה יכול לשאת את המצב והועזב, ואוחנה הוא לא רק פרה קדושה, הוא שור קדוש שעוצם עיניים כשהרוח מגיעה, והצונאמי בא ולוקח הכל.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

סינדרום ירושלים לא פסח גם על חוגג. כל קודמיו, חוץ מדדש ופניג'ל שבאו מהיישוב הישן – גד זאבי, גיידמק, טביב – התקבלו בטדי כדוד המלך, וסיימו כדוד חצוצרה. האסון של בית"ר, שבכל התנהלותה היא עשתה שם רע כל כך לחלטורה, שאין תור כדי לקנות אותה. כיכר השוק ריקה, ובשבת בדרבי מול הפועל, הם חותמים עכשיו על תיקו.