בירם כיאל חווה קריירה עשירה שהובילה אותו בין היתר לליגת האלופות ולפרמייר ליג. אלא שבספטמבר 2023, בזמן ששיחק בבני סכנין, היא נגדעה באבחה אחת בעקבות פציעה קשה. בראיון מיוחד לפודקאסט "במגרש שלה", הוא משחזר את רגעי האימה שבהם פונה באלונקה, כשאביו קופץ מעל השומרים כדי להגיע אליו.
"אמרתי לו 'אבא, אתה גאה בי?' ואני מחייך", הוא נזכר, "רציתי לדעת שהוא גאה בקריירה שלי. הוא בכה ואמר לי 'אתה תחזור, עברת את זה כבר'". למרות החיוך כלפי חוץ, כיאל הבין כבר באמבולנס שהפציעה הזו שונה מכל מה שהכיר.
ההשלכות של אותה פציעה מלוות אותו עד היום, פיזית ונפשית. "זה כל יום שם, לראות את הרגל. לא נגעתי בכדור מאז כי יש לי קיצור בגידים", הוא משתף בכאב, "אני מפחד להיות קרוב לדשא, למרות שכל היום שלי בדשא. אני לא עומד על הדשא, אני יותר ביציע. זה כמו פוסט טראומה". הפציעה הקשה השפיעה גם על סביבתו הקרובה: "אבא שלי מאז לא רואה כדורגל. קשה לו".
כיום, כיאל משמש כעוזר המנהל הטכני בהתאחדות לכדורגל, תפקיד שבו הוא מתמקד בפיתוח הפריפריה וקידום דו-קיום. לאחרונה עורר סערה כשצוטט קורא לשחקני המגזר לדבר בשפתם. "המסר הוא די ברור וזו המטרה שלנו - לתת דו קיום אמיתי בכדורגל", הוא מבהיר, "אנחנו שואלים את עצמנו מה יגרום לשחקן להרגיש שהוא רצוי, אהוב ומקבל את המעטפת. בסוף השחקן צריך לבוא ולהנות, להיות חופשי.
"התראיינתי ל-BBC כדי להראות את הדברים הטובים בכדורגל, אז כששאלו אותי עניתי שאמרתי לשחקנים שבאים מהחברה הערבית: תדברו בשפה שלכם, אל תפחדו, תדברו בערבית. גם במסדרונות של ההתאחדות אנחנו מדברים וחיים ביחד, המטרה הייתה שהם ירגישו בנוח ולעודד מסר של דו קיום. התקשורת במקום לחפש את הדברים הטובים, בחרה מילה ועשתה עניין, בואו נחפש את הדברים הטובים".
במסגרת תפקידו והיכרותו עם שחקני המגזר, כיאל עוקב מקרוב אחר הצלחתו של ענאן חלאילי, שעבר לשחק בקריסטל פאלאס מהפרמייר ליג. כיאל משתף בתקופה שעבר חלאילי החל מהקיץ, עם נפילת העסקה עם אינטר והמעבר לפאלאס: "פגשתי אותו במסעדה אחרי הגול הראשון בקריסטל פאלאס, ראיתי אותו מחויך, עם ביטחון. ראיתי בענאן ילד שיודע להגיד 'נקסט'. פאלאס זה מועדון אדיר לפיתוח שחקנים צעירים. זה שהוא הגיע לשם ומשחק די טוב, זה משהו שיעזור לו. אני בטוח שהוא עוד יגיע לרמות הגבוהות ביותר".
מבחינה מקצועית, יש כמה שחקנים מהמגזר שבולטים בחסרונם בנבחרת ישראל ביניהם דיא סבע, אבו פאני ומחמוד ג'אבר, כשכיאל נשאל על כך הוא משיב: "אבו פאני הוא שחקן נבחרת לגיטימי, אני לא יודע למה הוא לא זומן הפעם. יכול להיות שזה פחות דקות משחק, פציעה, אני באמת לא יודע".
לגבי דיא סבע הוא מוסיף: "מקצועית הוא חסר, אבל אם נסתכל בתקופה האחרונה, תמיד היו לנו את הארבעה-חמישה שחקנים שבאמת עוזרים ורוצים להיות בנבחרת. בתקופה שלי היינו אפילו שישה-שבעה. אני חושב שיש משמעות מאוד גדולה לשחקן מהחברה הערבית ולשחקן הערבי בנבחרת ישראל, לגבי השאלה האם השחקנים מהמגזר מרגישים בנוח בנבחרת ישראל הוא משיב "חד משמעית כן".
"המלחמה פגעה בכל מה שבנינו בסכנין"
לפני שהשתלב בהתאחדות, כיאל שימש כמנהל מקצועי בבני סכנין, תפקיד שלקח על עצמו לבקשת המאמן סלובודן דראפיץ'. למרות הצלחה התחלתית, שכללה מכירת שחקנים וקידום צעירים, מלחמת "חרבות ברזל" טרפה את הקלפים.
"עם המלחמה בצפון, כל מה שתכננו ועבדנו עליו בקיץ הלך מול העיניים", הוא מתאר, "אין מגרש אימונים, אין מגרש משחקים. שחקנים זרים עוזבים אותנו, וישראלים לא רוצים להגיע לצפון. התאמנו בדיר אל אסד, בטירה, בחיפה. אין לי מגרש ביתי אחד".
הקשיים הלוגיסטיים והמקצועיים הובילו לבסוף לפרידה מהמועדון, יחד עם המאמן דראפיץ'. כיאל מתאר את רגע קבלת ההחלטה מול יו"ר הקבוצה מוחמד אבו יונס: "ישבנו במסעדה בחיפה. אמרתי לו 'אתה צריך אנרגיות חדשות, קול אחר. דיברתי עם סלובו ואני גם עוזב איתו'. הרגשתי באותם רגעים שהמועדון צריך משהו אחר. אני עושה מה שאני צריך לעשות, ומה שלמדתי בכדורגל אני לא יכול לשנות".
לגבי השאלה האם יש סיכוי שיאמן בליגת העל בקרוב הוא משיב: "לא, ולא רוצה. אימון לא מעניין אותי, אני אוהב להיות שם לעזור למאמנים, לפתח שחקנים". כשנשאל אם תגיע הצעה לתפקיד מנהל מקצועי מאחד המועדונים בישראל הוא השיב "נשקול אותה, אני נהנה ממה שאני עושה כרגע".
החבר מסלטיק וההבטחה לפירלו
במהלך הראיון כיאל סיפק גם הצצה לתחנות הנוצצות בקריירה מעבר לים, במיוחד תקופתו בסלטיק הסקוטית. שם, שיתף פעולה עם מי שהפך לאחד הבלמים הטובים בעולם, וירג'יל ואן דייק. "כל מי שהיה שם באימון הראשון הרגיש את הנוכחות שלו, את העוצמה. הוא מפלצת", נזכר כיאל, "להגיד לך שהייתי מופתע לראות אותו עושה עונות טובות בליברפול? לא. הוא הגיע באמת להיות קפטן של ליברפול ונבחרת הולנד ועושה דברים אדירים".
זיכרון משעשע נוסף מאותה תקופה קשור לבנו הבכור, שזכה לשם יוצא הדופן "פירלו", על שמו של קשר נבחרת איטליה האגדי אנדראה פירלו. "שיחקנו בליגת האלופות נגד יובנטוס. ניסיתי להיות קרוב אליו ולא הצלחתי לגעת בו", הוא מספר בחיוך, "באיזה מקום הפלתי אותו ואמרתי לו 'תקשיב, אשתי בהריון ואם זה בן אני קורא לו פירלו'. הוא חייך. כשהוחלף, הוא חיכה לי, החלפנו חולצות. חזרתי הביתה, כולם קראו לבטן פירלו, וכך נשאר השם. שלחתי לו את החולצה והוא חתם עליה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
