ראיון מיוחד
"טבעי שאחזור למכבי חיפה, אבל עדיין לא הגיע הזמן"
גם בגיל 42 ואחרי שמונה למאמן ראשי בליגה מקצוענית, דקל קינן מסרב שתקראו לו "בלם עבר" • הוא מתגעגע לירוקים: "מעגל לא סגור", ועוקב אחרי העבודה של חברו ליאור רפאלוב: "פרש מוקדם מדי" • וגם: החיים בארצות הברית והתסכול מנבחרת ישראל

דקל קינן קיבל לאחרונה תפקיד אימון בוגרים ראשון בגיל 42, כשקודם מעמדת העוזר בקבוצת אורנג' קאונטי מה-USL, הליגה השנייה בארצות הברית. בבכורה הוא ניצח בזכות שער ניצחון בדקה ה-90 של יניב בזיני הישראלי, ומחר (ראשון, 05:00) הוא יפגוש את מונטריי ביי.
זו אולי הדרך הכי "דקל קיננית" לפתוח קדנציה ראשונה על הקווים בליגה מקצוענית. 0:0 קשה, "מסמרים" מה שנקרא, ואז שער ניצחון הרואי, שהגיע אחרי כמעט חודשיים ללא ניצחון, עד שקינן מונה. בראיון מיוחד ל"היום" קפטן מכבי חיפה לשעבר מסביר איך הכול התגלגל.
"הייתי מאמן הנוער של אורנג' קאונטי ובמקביל שימשתי כמאמן/שחקן בלוס אנג'לס פורס בליגה לא מקצוענית. בתחילת העונה הציעו לי להיות עוזר בבוגרים, אבל אחרי שלושה שבועות ראיתי שהמאמן ואני לא משדרים על אותו גל, אז הלכתי לג'נרל מנג'ר ואמרתי לו שאזוז הצידה כי זה לא בריא", סיפר.
"העדפתי להישאר בנוער ותוך כדי נשארתי גם בלוס אנג'לס פורס כמאמן/שחקן. בשלושת החודשים האחרונים אורנג' נקלעה לתקופה רעה מאוד ואחרי תבוסה 6:0, המנהל המקצועי הציע לי לאמן את הקבוצה עד סוף העונה.
"קודם כל, הייתי צריך להיות לויאלי למועדון שהשאיר אותי במערכת למרות שביקשתי לזוז הצידה. אני מאמן, אבל זה זמני עד סוף העונה. לא התניתי את המינוי שלי בהמשך לעוד עונה, אז עד סוף אוקטובר אני המאמן הראשי. זו הסיטואציה".
קודם כל ישראלי
אתה כבר תשע שנים בארה"ב ועכשיו מאמן שם. יש מחשבות לחזור לארץ בכלל?
"אתה יודע, חתמתי לשנה ואמרתי שאעשה חוויה לכל המשפחה, תרבות אחרת, והזמני הזה הפך לקבוע. אני ישראלי וגם בתקופה כזאת תמיד אני אומר 'אני ישראלי וגאה בזה', 90 אחוזים מגיבים בחיוב והנותרים עושים פרצוף. נפתחו לי פה דלתות, החוגים של הילדים פה, זאת דילמה יום יומית אם לחזור ומתי.
"החיים פה טובים, אבל זה לא הבית שלי. קשה לעזוב, אין לחץ, אין טירוף. מצד שני, אני רוצה שהילדים שלי יעשו שנת שירות, ישרתו בצבא, הכול. אנחנו מדברים עברית בבית, יש פה קהילה יהודית גדולה, יש 'צופים' והילדים בתנועת נוער. זו סיטואציה מורכבת, אבל בשורה התחתונה אני ישראלי וישראל היא הבית שלי".
בסוף מקריירה שחלמת עליה בפרמייר ליג, תראה לאן התגלגלת.
"תראה מה זה. האמת, כשיצאתי לפרמייר ליג, לא הייתי מספיק טוב. קלטתי את זה מהר. כשירדתי לצ'מפיונשיפ הבנתי שהיא יותר מתאימה לי בסגנון המשחק, בפיזיות ובמה שאני יכול להביא. משם עברתי לארה"ב לחוות עוד משהו חדש ולשמחתי זה התפתח ככל שהזמן עבר".

הפתרון לבלמים הישראלים
כבלם, מה צריך לעשות כדי שיגדלו לנו יותר בלמים בכדורגל הישראלי?
"חוויתי את זה גם באנגליה. פעמיים בשבוע מפרידים את הבלמים והמגנים ועובדים איתם על הפעולות הכי בסיסיות של בלם. הרמות, חסימות, בלוקים. אני חושב שצריך לקחת בכל מועדון את הבלמים הטובים ביותר ליום מרוכז ולעשות להם מספיק תרגולים של משחק הגנה.
"בילדים/נערים, למועדונים הגדולים יש משחקים של 0:7. לא יודע כמה הם מתמודדים עם סיטואציות כאלה. שחקן הגנה צריך לתרגל עשרות פעמים בשבוע לקחת כדור בראש, לקחת באחד על אחד והכול מגיל 14 עד 18.
"כדי לגדל שחקני הגנה צריך לתרגל את זה מרוכז. כמו שיש אימוני חלוצים, אז אותו הדבר עם שחקני ההגנה, להביא אותם לבית הנבחרות על כל הפעולות האלה, זה הרעיון בגדול".
ילדים שבאים למחלקות נוער לא רוצים להיות בלמים. אולי להסיט שחקנים מעמדות אחרות?
"אני חושב שהבסיס של שחקן הגנה צריך להיות השנאה שלו לקבל גולים. להיות שחקן הגנה זה אופי. כשקשר משחק כבלם הוא מביא דברים אחרים, יודע להניע כדור וכו', אבל באופן כללי הבסיס צריך להיות השנאה לספוג. כשאתה גדל במועדון גדול, החשיבות של הנעת כדור הופכת להיות גדולה יותר מתכונות אחרות וזה חשוב גם בכדורגל המודרני. צריך לגדל בלמים שיהיו בלמים. זה אפשרי".
"טבעי שאחזור למכבי חיפה"
התפקיד המקצועי הראשון של קינן היה בארה"ב, אך בשנתיים האחרונות, מועדון האם שלו מכבי חיפה, בו גדל ושיחק, פנה אליו מספר פעמים כדי לחזור, כולל בקיץ האחרון. בינתיים זה לא קורה וקינן ניסה להסביר מה היה מאחורי הקלעים.
"היו לי לא מעט שיחות איתם (עם מכבי חיפה, ל.נ)", הוא מספר. "גם להיות עוזר מאמן, גם לעבוד במחלקת הנוער. יש תקשורת טובה מאוד עם יעקב שחר, עוזי מור, ליאור רפאלוב ואחרים במועדון. קודם אמרתי שהדילמה לחזור לארץ היא יומית וגם לזה יש חלק.
"מכבי חיפה היא מעגל לא סגור וזה טבעי שאחזור. מהרגע שעזבתי הרבה דברים השתנו, כולם התחלפו, אבל ההנהלה בקשר טוב מאוד איתי. ליאור ואני גדלנו יחד אז אני לא פוסל את זה על הסף. הטיימינג כרגע לא טוב עבורי. זה לא לארוז תיק ולבוא, זה תהליך. יש משפחה, החלטות משמעותיות לקבל".
מה דעתך על העבודה של רפאלוב עד כה כמנהל מקצועי?
"הוא לומד תוך כדי תנועה, זו הסיטואציה. הוא צבר המון ניסיון באירופה ולא הכול יכול ללכת חלק. אני עדיין חושב שהוא פרש מוקדם מדי, כי הוא היה יכול לשחק עוד עונה לפחות".
לא המלצת לו על שחקנים כמו שעשית בזמנו עם ג'וש כהן שהיה הצלחה גדולה?
"הפרופיל שמכבי חיפה מחפשת הוא גבוה יותר מליגה שנייה בארה"ב ואפילו מחלק מהקבוצות ב-MLS. אני כן יכול לומר שיש פה הרבה שחקנים בליגה השנייה שיכולים להצליח בישראל. כהן הוא דוגמה, אבל גם ווילסון האריס היה בליגה השנייה והיום הוא מחליף של דור תורג'מן בניו אינגלנד רבולושן והיה לא רע בארץ".
מה דעתך על הבלמים הזרים החדשים של מכבי חיפה, צונאמי ונייג'ל לונווייק?
"עדיין מוקדם לשפוט. הקבוצה עדיין לא מחוברת ומי שהכי נפגע מזה אלה שחקני הגנה. מדובר בזרים, בארץ ממהרים לקטול אחרי שניים-שלושה משחקים. אז אולי הכניסה לא חלקה אבל הם הכי נפגעים מהסיטואציה.
"בהתקפה יש כוכבים כמו ברוניניו או פדרו ברזאו, שחקנים כאלה, הכול בא להם טבעי, בהגנה זה אחרת, כי כשאתה חשוף הרבה יותר קשה לבוא לידי ביטוי ועוד בקבוצה חדשה".
מה דעתך על נועם שטייפמן?
"שטייפמן פרופיל טוב מאוד. גם פיזית וגם אישיותית. אגב, גם אלעד אמיר כששיחק הראה הרבה דברים טובים. שניהם שחקנים עם פוטציאל טוב מאוד. כל שחקן מתפתח אחרת.
"בלם צעיר חייב לשחק. אם לא במכבי חיפה, אז במקום אחר. ללכת להתלכלך, להרגיש את המציאות, לפעמים במועדון גדול זה לא קורה ולכן צריך לצאת החוצה. אבל אני מבין שזה קשה כי התנאים הכי טובים, הכול מתקבל בזמן והכי טוב שאפשר".
איך הבאת את כהן למכבי חיפה? עד השנה האחרונה עוד התגעגעו אליו.
"שיחקתי איתו בסקרמנטו רפובליק. השם שלו מסגיר את זה שהוא יהודי וראיתי בו פוטנציאל, אישיות ויכולת, אבל הוא הצליח מעל לכל הציפיות. אני המלצתי, אבל צריך לתת קרדיט למכבי חיפה שלקחו ומימשו את הכול. הביאו אותו בכלל כשוער מחליף ושאלו אותי לגבי האישיות, אמרתי שהוא אדם שכיף לעבוד איתו בחדר ההלבשה, הוא אחד שהאימון יוכל לשפר אותו וזה מה שקרה".
דיברנו על בלמים, מי הבלם הכי טוב ששיחקת איתו?
"אריק בנדו. גם שיחקתי איתו, גם נגדו והוא גם היה מאמן שלי במכבי חיפה. גדלתי עליו, הוא היה הקפטן והדמות המרכזית. הסגנון שלנו דומה, כוח, לחימה וכדור ראשון. גם כמאמן במכבי חיפה, קיוויתי שהוא יאמן אותנו הרבה זמן, חוזה ארוך להרבה זמן, אבל קרו דברים וזה לא יצא".
הכישלון מול אירלנד
אחת התמונות הכי זכורות של קינן היא ממחנה האימונים של מכבי חיפה בקיץ 2014 באוסטריה, כשפרצו למגרש מפגינים פרו פלסטיניים במהלך משחק אימון מול ליל הצרפתית. הבלם התעמת איתם ללא פחד והדף אותם החוצה.
הזיכרונות קפצו לך במשחק של נבחרת ישראל מול אירלנד? איך הרגשת כישראלי במשחק הזה?
"מדהים שזה מה שזוכרים לי כל הקריירה, אבל הכול הגיע להם. לגבי אירלנד, הרגיש לי שהיינו רכים מדי, לא מספיק רעים. היה חסר לי רוע, להיות 'ערסים' על המגרש. תראה, אני לא שחקן גדול, אבל המחמאה הכי גדולה שקיבלתי בקריירה היא ששחקנים שונאים לשחק נגדי.
"האירים היו צריכים לשנוא כל רגע מול כל שחקן שעומד מולם כי זה הסגנון שלהם. הם לא נבחרת גדולה, אבל במה שמייחד אותם הם ניצחו את המשחק".
לסיכום, אתה בן 42, מה אתה כרגע, שחקן? מאמן? לאן פניך מועדות?
"עוד לא הכרזתי על פרישה, זה שאני מאמן את אורנג' זה סוג של הכנה לפרישה. אני עוד משחק בשביל הבריאות הנפשית שלי. אני לא רוצה לפרוש וגם רוצה להיות מאמן, אבל עדיין אין שם את התשוקה שבלהיות שחקן.
"חזרתי השבוע הביתה אחרי שער ניצחון שהבקענו בתוספת הזמן וניצחנו 0:1, ואמרתי לאשתי 'אני שמח מאוד, אבל כשחקן לנצח בדקה ה-90 הרבה יותר משמח', זה די מסכם את התמונה".

