הלחץ שמופעל על הכדורגל הישראלי באמצעות התאחדויות שונות באירופה שבר בשבועות האחרונים שיאים חדשים. יו"ר ההתאחדות לכדורגל של אירלנד, פול קוק, פנה לגורמים באופ"א בשאלה: "למה לא משעים את ישראל מהמפעלים האירופיים, בדומה לנעשה עם רוסיה?".
חשוב לציין כי בכירי הארגון האירופי, שמצויים בקשר מצוין עם יו"ר ההתאחדות שינו זוארץ, דחו על הסף את הלחץ האירי. קוק הוא לא הראשון שניסה לפגוע בישראל. גם יו"ר ההתאחדות הנורבגית, ליסה קלאבנס, שלה כוח פוליטי גם במוסדות פיפ"א, ויו"ר ההתאחדות הספרדית, רפאל לוזאן, הביעו עמדה נחרצת נגד השתתפותה של נבחרת ישראל והקבוצות הישראליות במפעלים הכפופים לאופ"א.
אלא שכל המאמצים הללו עלו בתוהו, לאור פעילות מאחורי הקלעים מול התאחדויות נוספות, חזקות לא פחות, דוגמת גרמניה והונגריה, שסיפחו אליהן מדינות נוספות. גורמים בהתאחדות לכדורגל טוענים כי: "אלה לא ניסיונות חדשים, והם נמשכים כל הזמן ביתר שאת. זו תוצאה של הסתה ופוליטיקה פנימית באותן מדינות, לחץ מצד ארגונים פרו-פלסטיניים, וכשיש משחקים כמו אלה שהיו עם נורבגיה ואירלנד, רק מלבים את האש. העבודה שלנו היא לא ליפול מצד אחד, ולכבות מהצד השני, כפי שנעשה בהצלחה עד היום".
הכדורגל הישראלי בבעיה
לצד הדברים הללו, והעובדה כי אופ"א לא נכנעת ללחצים אנטי-ישראליים, כל עוד המצב הנוכחי נמשך, הכדורגל הישראלי נמצא בבעיה. נכון להיום, ראשי אופ"א ברובם מבינים את הסיטואציה ושומרים על מעמדה של ישראל בארגון, גם הודות לקשרים הפוליטיים הטובים שיש לשינו זוארץ, כולל עם נשיא אופ"א, אלכסנדר צ'פרין.
הסיפור סביב היחסים הבינלאומיים של הכדורגל הישראלי קשור, איך לא, גם בעניינים ביטחוניים. יש כיום לפחות חמש מדינות ברחבי היבשת שבהן ישראל לא יכולה להתארח מטעמים ביטחוניים. טורקיה, בלגיה, אירלנד, בוסניה וסקוטלנד לא מארחות קבוצות ישראליות.
ספרד, צרפת, אנגליה ומדינות נוספות מתקשות להתמודד עם האיומים הביטחוניים מבפנים ומבחוץ, וכאשר קבוצה או נבחרת ישראלית מגיעה, ההעדפה היא לקיים משחקים ללא קהל או להדיר את האוהדים הישראלים כדי למנוע פרובוקציות, בעיקר מול גורמים איסלאמיסטיים קיצוניים שחיים באותן מדינות כמהגרים, או מצד ארגונים, פלסטינים ועמותות שמאל רדיקליות שהפכו לדומיננטיות מאוד באירופה בשנים האחרונות.
בנושא הזה, גם משרד הספורט ומשרד החוץ מעורבים ומנסים לפתור את הדברים ברמה המדינית באמצעות שיתוף פעולה ביטחוני. כל המאמצים הללו מחזיקים בינתיים את ישראל עם הראש מעל המים בכל הקשור להשתתפות במפעלים האירופיים, אבל לכולם ברור שהמצב לא הולך ונעשה טוב יותר, ולאן הוא עוד עלול להידרדר.
