הקשר אופק ביטון מתחזק סדר יום עבודה מבוקר עד ערב. הכל מתרכז סביב השיקום שהוא עובר מהפציעה הקשה בברכו, שהשביתה אותו מאז פברואר כשחקן הפועל חיפה. שחקן שחזר מהליגה האוקראינית והיה משוכנע שזו עוד מקפצה בדרך, ממתין כעת לחזרה לכשירות, לפני שיתחיל הכל מההתחלה בגיל 27, שאמור להיות שיא בקריירה של כדורגלן.
את הראיון ל"ישראל היום", רגע לפני עוד טיפול בברך, הוא מתחיל בצמד המילים "קשה מאוד" וממשיך: "בכל שבת יש משחקים ואתה רואה בטלוויזיה את הדבר שהכי חסר לך ואי אפשר לעשות כלום לגבי זה. אבל זה נותן לי מוטיבציה לחזור לשם כמה שיותר מהר. זאת לא שגרה רגילה, יש הרבה געגוע ורגעי קושי".
תנסה לתאר שבת כזאת.
"אני צופה בכל המשחקים מהראשון ועד האחרון. לפעמים מתחיל לצעוק על הטלוויזיה 'למה לא עשית ככה?', מחשב מהלכים, מה אני הייתי עושה במקומם, וזה לא פשוט".
ניסית למצוא קבוצה ולחזור תוך כדי העונה?
"לא, ברגע שאתחיל לעבוד על הדשא זה יהיה יותר נכון. להיות בתוך מסגרת של קבוצה ולהתכונן לדבר האמיתי".
באיזה שלב אתה?
"קצת לפני החזרה לדשא. כל רופא או מאמן שידבר איתך יגיד לא להביא את עניין הזמן בחשבון כי בסוף זה איך שהגוף מרגיש. לא יהיה לי טוב מבחינה מנטלית לחשוב על הזמן".
"הברך פתאום מתנפחת"
מה סדר היום?
"בבוקר אני מקפיץ את אשתי לעבודה ומשם לשיקום עם תומר בסן, לאימון שני אצל רביד אטיאס ממכבי ת"א וחוזר בערב, ממש יום עבודה. השיקום יותר קשה משגרה של אימונים בקבוצה.
"התחלתי עכשיו לשחק קצת עם כדור ובפעם הראשונה הרגשתי כמו נכה, כאילו אין לי מושג בכדורגל, כמו תינוק שמקבל כדור. זאת הפתעה, אבל עד שאתה תופס ביטחון הברך פתאום מתנפחת, היא לא יציבה. כשיש יום טוב אתה באופוריה, אבל בכל רגע קשה אתה הולך אחורה ומתבאס".
מי מחזיק אותך מנטלית?
"אשתי נעה ממש עוזרת, אומרת שיהיה בסדר ורואה איתי כדורגל".
בסוף אתה צריך לחזור בינואר כי לאחר מכן החלון סגור גם עבור שחקנים חופשיים, אז יש אלמנט של זמן.
"עד אז אהיה מוכן לדשא ומאמין שאחתום בקבוצה. בכל בוקר כשאני מניח תפילין, הבקשה שלי היא לחזור עוד השנה לשחק כדורגל".
"לא אמרו שלום"
כאמור, ביטון נפצע כשחקן הפועל חיפה, וכשנשאל אם מישהו מהמועדון נמצא איתו בקשר, התשובה המיידית היא "לא, שום דבר". הוא מתאר חודשים לא פשוטים בקשר מול המועדון: "היו שבועיים שאחרי הפציעה שדיברו איתי ומאז כולם נעלמו. הפציעה הייתה ב-8 בפברואר. דאגו לי למשכורת לפי החוזה לשלושה חודשים, ואחרי זה הם מקבלים מביטוח לאומי את מה ששילמו לי וזהו".
וזה מאכזב אותך?
"הייתי באוקראינה לפני, חתמתי בהפועל חיפה על החוזה הכי גדול שלי. נתתי לקבוצה, הייתי טוב ואם לא הייתי נפצע, לך תדע לאילו מספרים הייתי מגיע ואולי הייתי ממשיך שם".
איך זה עובד פרוצדורלית?
"הציעו לי לעבור את הניתוח אצל רופא מסוים ושיקום עם מקום שהם עובדים איתו. אני העדפתי ניתוח אצל הרופא של מכבי ת"א שקיבלתי עליו המלצות, ושיקום אצל תומר בסן. בחרתי לעשות את זה פרטי וזה בשביל השקט הנפשי שלי.
"הפועל חיפה מועדון עם כל כך הרבה בעיות שבכל שנה מתגלה משהו חדש. עד עכשיו לא קיבלתי שכירות ורק עכשיו בתחילת החודש התשיעי, אקבל אותה. מינואר עד עכשיו הייתי צריך לקבל שכירות, לא קיבלתי ורדפתי אחריהם. היו שבועות שלא קיבלתי שכר כי הייתי פצוע. אשתי היחידה שמפרנסת והייתי צריך לשבור את כל קופות החיסכון שהיו לי, איימתי לתבוע אותם פעמיים והתחילו להעביר לי בתשלומים. הצ'ק האחרון יירד בחודש הזה.
"אני לא מאשים אותם כי הם היו בתקופה גרועה כשנפצעתי, אז אני לא שופט כל כך מהר. אבל מבחינת המועדון, שאלו בהתחלה מה איתי ומאז כלום. השחקנים בקבוצה כן היו מדברים איתי, עם כמה מהם אני עדיין בקשר, כמו נאור סבג, לירן סרדל ודור מלול.
"עכשיו הייתה בר מצווה לילד של דור, ראיתי את כולם שם ולא היה נעים. המנכ"ל איתי רק אפילו לא אמר לי שלום מרוב שהוא מתבייש כי רבתי איתו כמה פעמים על שכירות שהגיעה לי. אני יושב עם חברים והם אומרים 'אם יציעו לך עוד פעם לחזור להפועל חיפה' ואשתי מתערבת ואומרת 'הוא לא יחזור לשם בחיים'. אני לא שופט כי לא יודע מה הם עברו, אבל יש אכזבה מסוימת".
אז אתה עדיין על המדף.
"נכון, זאת פציעה שכיחה מאוד בכדורגל העולמי. יש שחקנים שעברו אותה יותר מפעם אחת ויש כאלה שעוברים אותה, כמו דיא סבע, ותראו מה הוא עושה בטורקיה. אפשר לחזור אפילו יותר טובים. עברתי ניתוח לא רגיל מבחינת הקושי. היה קרע בשני מיניסקוסים וברצועה הצולבת. לכל אחד הגוף שונה. יון ניקולאסקו נפצע קרוב לזמן שלי ורק עכשיו התחיל לרוץ. זה לא שיקום רגיל".
יש מקום שהיית חושב בכל זאת לחזור אליו? כמו הפועל ירושלים?
"זה מקום שנכנס לי ללב מהיום הראשון. עד היום הם מדברים איתי אפילו בשיחות וידאו. אשתי אמרה לי שבכל פעם שאנחנו הולכים ברחוב, אוהדים של הפועל ת"א והפועל ירושלים אומרים לי 'תחזור' ו'אוהבים אותך'. לא לכל אחד שרואים ברחוב מדברים ככה. אם אני נכנס לשם, זה כמו כפפה. אני גם מדבר עם המאמן ליאור זדה ביום-יום קצת על כדורגל, שיטה. הוא אוהב שאני נותן לו הערות מהטלוויזיה, אז באמת זה מקום מיוחד עם אנשים מיוחדים".
27 זה גיל שאמור להיות השיא שלך ככדורגלן. השיא עוד לפניך?
"ברור, עוד לא נתתי כלום. אני מאמין שהפציעה הזאת היא לטובה. מה שמסמן לי את החזרה שלי הוא יום ההולדת שלי ב-8 בינואר, שבכל פעם ששיחקתי בו הייתי כובש, גם מול בית"ר ירושלים, גם מול הפועל ת"א. אז הלוואי שאכבוש גם ביום ההולדת הקרוב. אני מאמין שזה יקרה. זה מבחן מהקדוש ברוך הוא, אעשה הכל כדי לעמוד בו".
מהפועל חיפה נמסר בתגובה: "צר לנו שאופק ביטון בחר 'להיפרד' בדרך זו מהמועדון תוך שהוא אינו מדייק בלשון המעטה בעובדות. למשל, מאמן הכושר של המועדון עמד איתו בקשר רציף לאורך כל תקופת הפציעה. השחקן בחר לעשות את השיקום באזור המרכז ולא במכון הספורט והשיקום קיניטיקס בנשר שעימו עובד המועדון. אנו מאחלים לאופק בהצלחה בהמשך הדרך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו