הכדורגל הישראלי הוא הענף האהוב והאהוד בישראל וכמדי שנה ביום הכיפורים, מבקשים סליחות, גם מהאהובים לנו ביותר. מי שבאמת אוהב את הכדורגל בארץ, מקבל ממנו הרבה טוב, אך יש גם אירועים מצערים, כישלונות מכאיבים וטעויות שנעשות בכוונה או שלא, אבל בסוף משאירות אנשים פגועים, בין אם אלה אוהדים או שחקנים ואנשי כדורגל. כעת, עם בוא יום הכיפורים תשפ"ז, הנה כמה סליחות שחייבות להגיע.
הדרבי שפוצץ
אירוע אחד, סביב משחק שלא התקיים, יכול להכיל ערב סליחות המוני. המשטרה, ששלחה הביתה כמעט 30 אלף צופים שלמרביתם אין קשר לאירוע והענישה עוד מאות אלפים שחיכו לצפות במשחק מהבית, צריכה להתנצל בפני כולם.
בסוף, גם אי מניעת הכנסת האמצעים הפירוטכניים לתוך תחומי האצטדיון, זו האחריות שלהם. אז ההתנצלות צריכה להיות כפולה. וכן, גם ארגוני האוהדים עצמם, במקרה הזה של הפועל תל אביב, יכולים לעשות חשבון נפש עם עצמם איפה טעו. העובדה שמאז לא נזרקו מצידם אבוקות לכר הדשא, כולל בדרבי האחרון, מעידים שהלקח נלמד.
השופטים
טעות היא חולשה אנושית ושופטי ישראל מוכיחים עד כמה. חלקם טועים בגלל חוסר הבנה של המשחק ויש כאלה שפשוט לא עמדו נכון וזה משהו שיכול לקרות. שופטי המסך, שגם 20 הילוכים חוזרים ממספר מצלמות לא הספיקו כדי לקבל החלטה נכונה והדבר פגע ברגשותיהם של מאות אלפי אוהדים, מאמנים ושחקנים. כנראה שגם באיגוד השופטים יסכימו שבשנה החולפת היו יותר מדי טעויות, אבל גם יש דוגמא אחת לטובה.
ספיר ברמן אמנם לא פתחה את העונה כי עברה את מבחני הכושר, אבל בעבר (אפריל 2025) היא ידעה להתנצל בפני בית"ר ירושלים, אוהדיה והקשר עדי יונה, על שהוציאה כרטיס אדום שגוי. סליחה אחת שהורידה אוויר וכעס לכל כך הרבה אנשים.
שופטי ישראל, אפשר לטעות, זו חולשה אנושית, אבל רצוי להתנצל לעיתים קרובות יותר. ומה לגבי המחילה? זו כבר מעלה אלוהית ואוהדי הכדורגל, השחקנים והמאמנים עדיין לא שם. גם אם רק חלק מהם יסלחו, השנה הבאה תהיה טובה יותר לכולם.
המדינה מתושבי ק"ש והצפון
משרד הספורט, התשתיות, קרן המתקנים ומועצת ההימורים, כל מי שיכול היה לתרום לכך שעירוני קרית שמונה תשחק בביתה בשנה האחרונה ולא עשה זאת, צריך ויכול לפרסם התנצלות כנה מכל תושבי העיר הצפונית ואוהדיה ברחבי האיזור והארץ.
אצטדיון שספג טילים והושבת, אבל מרגיש שלא נעשה מספיק כדי להחזיר אותו לכשירות. מועדון שלא מארח בעירו במשך שלוש שנים ולא תמיד כי המלחמה ריחפה באוויר, אלא כי הכסף לא עבר בזמן, הביורוקרטיה עמדה לפני השיקולים החשובים וסליחה מראש על הקביעה, אבל תושבי הצפון מרגישים כמו סוג ב' במדינה, גם כשזה קשור לאצטדיון שאמור לארח את אוהדי הקבוצות האחרות, שלא הגיעו צפונה אם זה לא לטיול באחת האטרקציות האחרות באיזור, שחזרו לפעול כרגיל.
בצפון אפשר להגיע לעמק החולה, לצימר ברמת הגולן או לקיאקים בכפר בלום, אבל אי אפשר להגיע לראות כדורגל.
מדובר באטימות, קבלת החלטות קלוקלת, הזויה ובאמת שאין רצון לפגוע באף אחד באופן פרטני, בטח ערב יום הכיפורים, אבל מישהו מכל מי שאחראי חשב להתנצל בפני העיר קרית שמונה, תושבי ושחקניה, על כך שהם עדיין נאלצים לנדוד לנתניה וגם את מחלקת הנוער שלה אי אפשר לקיים באופן נורמלי כי עדיין (כן, גם אחרי שלוש שנים), יש תושבים שלא יכולים לחזור הביתה?
יש קללות ויש קללות
אין כמעט אוהדים שלא מקללים במגרשי הכדורגל ואין פה כוונה לחנך אנשים שמוציאים קצת תסכול ואגרסיות ביציעים. זו תופעה עולמית שכנראה לא תיעלם. אבל (וזה אבל גדול), איך אפשר להוציא מהפה איחולי מחלות לשחקן יריב, מאמן או שופט, או כל אדם באשר או אדם. "שתקבל סרטן, שיתוק בכל הגוף", איך בכלל המוח מצליח להעביר הוראה שכזו, בלתי ניתן להבנה.
אז כנראה שהאוהדים שקיללו לא יתקשרו לשחקנים להתנצל, חלקם שכחו בכלל מה יצא להם מפה ברגעי העצבים ביציעים, אבל כל אוהדי הכדורגל בארץ צריכים לעשות חשבון נפש על מה שיוצא מפיהם.
ואלה שממלמלים לעצמם "אני לא מקלל בצורה כזאת", תנסו רגע לחשוב אם היה מישהו לידכם שאיחל לשחקן לקרוע את הצולבת או לחלות חלילה, הוא ומשפחתו. האם הערתם או לפחות ניסיתם לשנות את השיח?. המשפט "השופט בן ז***" הפך למערכון בגשש החיוור, אבל אף סטנדאפיסט או קומיקאי לא יכול להתבדח על קללות שואה, איחולי מחלות קשות וכו'. זו תופעה שחייבת להפסק.
עוד סליחות
יש עוד מאות מקרים פרטניים שבהם הסליחה מתבקשת. על טעויות, אלימות ומחאות שגלשו מעבר לגבול הטעם הטוב:
- מאמני ליגת העל צריכים לבקש סליחה מהשופטים על כל פעם שהבטיחו לא לדבר עליהם, אבל בסוף הם דיברו והרבה.
- כל איש ניהול או סמכות מקצועית במכבי חיפה, חייבים לבקש סליחה מהאוהדים על המון טעויות בגזרת הרכש, שהובילו לעונת נפל ללא השגת הכרטיס לאירופה.
- סליחה טרייה של אושר דוידה בפני אוהדי הפועל תל אביב, שנתנה לו הרבה בקריירה, אבל בסוף הוא בחר לחגוג מולם בהתרסה והאדומים מצידם, על קללות (ראו בפסקה הקודמת) שהאוזן לא יכולה להכיל.
- בעלי המזנונים באצטדיונים, שראו מולם אינספור פעמים ילדים או חיילים שפשוט לא מסוגלים לשלם 25 שקלים עבור נקניקייה או 10 שקלים לכוס מים.
- שוטרי התנועה שסגרו רחובות לא נחוצים רק כדי להעמיד עוד מחסום ושאלפי אוהדים ייתקעו בפקקים על לא עוול בכפם.
- מע"צ מחויב להתנצל בפני תושבי הצפון, שאחרי כל משחק לילי במרכז/דרום, נאלצים להיתקע בכביש החוף עקב עבודות בכביש (50 שנה ברציפות).
- נבחרת ישראל בפני אוהדיה, על כך ששוב ראו טורניר גדול בטלוויזיה וכן, גם עיתונאים ופרשנים שלעיתים חרגו מגבול הביקורת וחטאו בלשון הרע.
ולסיכום, גם אני, כותב שורות אלה, מבקש סליחה ומחילה אם מישהו נפגע. במשך שנה שלמה נכתבות עשרות אלפי מילים, שגם נאמרות ומשודרות. חלקן בוודאי פגעו וזה הזמן לבקש סליחה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו