עד גיל 18, אמיר פישר ז"ל היה בדרך הבטוחה להיות לגיונר חדש בכדורגל הישראלי. הוא גדל בגאנה, שם הוריו התגוררו בעקבות העבודה של אביו, והתחיל לשחק כדורגל באופן רציני. אחר כך, בגילאים מאוחרים יותר, עבר כמה מדינות בעולם ברדיפה אחרי החלום, עד שהגיע לבסוף להיות שחקן בקבוצת הנוער של מועדון בוהמיאנס בצ'כיה.
"אמרו לו שהוא נבחן לאורך חצי שנה-שנה, ואם הוא יהיה טוב יחתימו אותו על חוזה מקצועני", מספר בראיון ל"היום" אביו שרון. "היה לו עתיד מזהיר בכדורגל, כי הוא היה ממש שחקן טוב. הוא גר שם לבד, התאמן, אבל אני חושב שהוא התגעגע מאוד למשפחה, למרות שהיינו באים לבקר".
באחד הביקורים שלו בארץ באותה התקופה, החליט אמיר לשנות מסלול. "הגענו לחופשה בישראל ואמיר הגיע מצ׳כיה להיות איתנו", מספר אביו. "חבר הזמין אותו למסיבת בית אצל חבר אחר ברעננה, ושם הוא התחיל לשמוע את החבר'ה מדברים על הגיוס הקרוב, על כושר קרבי, על גיבושים ויחידות בצבא. כנראה זה עשה אצלו משהו, הוא היה מאוד ישראלי בהוויה שלו".
וכך, בשיא הקריירה, אמיר החליט לעצור הכל ולהתגייס ליחידה קרבית. "הוא אמר לנו: 'אני עוד אסגור חשבון עם הכדורגל אחרי זה'". בסוף שנת 2020 הוא התגייס ושירת למעלה משנה ביחידת "שלדג", ולאחריה התנדב לשרת ביחידת "דובדבן". הוא אהב את התפקיד וראה ביחידה את מרכז חייו. משום כך סירב לממש את זכויותיו כחייל בודד ולקבל חופשות ארוכות, וגם החליט להמשיך ולשרת כלוחם בקבע.
ב-7 באוקטובר אמיר והצוות הגיעו לקיבוץ כפר עזה. בכניסה לקיבוץ הם נתקלו במחבלים והצליחו לפגוע בהם, ולאחר מכן החלו לעבור בין הבתים ולטהר אותם. הם הספיקו לעבור בשלושה בתים, אך בדרך לבית הרביעי נתקלו במארב של מחבלים. אמיר נפגע מהאש ונהרג במקום, כשהוא בן 22.
אם 7 באוקטובר לא היה קורה, אמיר היה חוזר לכדורגל?
"אני לא חושב שהוא היה לוקח את זה לכיוון משחק מקצועני, אבל אני מניח שהוא היה רוצה לעשות משהו בתחום. אולי סוכן שחקנים, מאמן או משהו כזה. הוא כבר היה עם תוכניות ללמוד באוניברסיטה ולהתמסד. אני מאמין שהוא היה לומד כמו שהוא תכנן יזמות ומנהל עסקים ברייכמן, ממסד את הקשר עם ליאור שהייתה בת הזוג שלו וחי את החיים הטובים שהוא כל כך אהב".
הכדורגל ליווה אותו ממש כל החיים.
"הוא התחיל לשחק בגילאי בית ספר כשגרנו ברומניה, ופיתח את זה ברמות הנוער כשעברנו לגאנה. בכיתה י"א הוא נסע לשחק בקיץ בארה"ב באקדמיית כדורגל. הם אמרו לנו שהוא מוכשר מאוד ושהם יוכלו לפתח אותו לקראת גילאי הבוגרים. הוא שיחק שם חצי שנה, ואז חזר לגאנה ומשם עבר לבוהמיאנס".
איך הגבתם שהוא סיפר לכם שהוא רוצה להתגייס?
"היינו שמוטי לסת, אבל הוא הסביר שזה הדרך שלו להרגיש ישראלי עד הסוף. הוא השקיע את כל החיים בכדורגל ולא חשב על שום דבר אחר. אמרנו לו שאם זה מה שהוא מחליט אנחנו אחריו, וביקשנו ממנו לעשות את זה בצורה מסודרת דרך גרעין צבר".
אמיר היה אוהד של מכבי חיפה. ספר לנו על הקשר שלו לקבוצה.
"הוא לא גדל בארץ ובמשך חייו אהד את קבוצת מנצ׳סטר יונייטד, גם ברגעים הגדולים שלה וגם בפחות. למכבי חיפה הוא התוודע כשהגענו לחופשת קיץ בישראל כשהיה בן 12. הוא הלך לשחק שם בקבוצת הילדים ומאז התחיל לאהוד את הקבוצה. כשעלה לארץ גם הלך לראות מספר משחקים בסמי עופר.
"באחד מימי ראשון בצבא, בנקודת האיסוף לבסיס, הוא זיהה שני שחקנים של הקבוצה ומיד ביקש לרדת ולהצטלם איתם".
אחרי מותו, הקשר עם הקבוצה התהדק?
"כן, מכבי חיפה מנציחים את אמיר כמו את שאר האוהדים שלהם. כל בקשה שלנו אליהם תמיד נענית בחיוב והקשר ממש טוב".
איך נולד הרעיון להנציח אותו דרך טורניר כדורגל?
המשפט שאמיר אמר, 'אני אסגור חשבון עם הכדורגל אחרי הצבא', הדהד לנו מיד אחרי נפילתו. החלטנו שאנחנו נסגור את החשבון עבורו, ולכן טורניר כדורגל ברוח הספורטיבית וברוח החיים הטובים, זו דרך נהדרת לחבר את האנשים אליו ולדרך שעשה ולמורשת שהשאיר אחריו".
איך היית רוצה שיזכרו את אמיר?
"בעיקר כילד שאוהב את החיים, ילד מאושר. יש בנו הרבה גאווה על הדרך שעשה. לזכור אותו מסופק ממה שעשה עד הרגע האחרון".
מחר: הטורניר השנתי
טורניר הכדורגל לזכרו של אמיר פישר ז״ל מתקיים השנה מחר (שישי), בפעם השלישית, בספורטק ברעננה. הטורניר מתקיים בחודש יום הולדתו של אמיר והוא לציון יום הולדתו. ספורטק רעננה הוא אותו מגרש שאמיר היה משחק בו כדורגל עם החברה בימי שישי כשהיה יוצא לשבת מהצבא.
הטורניר הוא ברוחו של אמיר, רוח הספורט, התחרותיות ואהבת החיים. בטורניר השנה ישחקו 22 קבוצות, שרובן מנקודות שונות בחייו של אמיר. מהיחידה, עולים חדשים, משפחה, מקומות עבודה של בני משפחה, וכולם מתכנסים לשחק כדורגל ולזכור את אמיר.
הטורניר יתקיים בין השעות 9:00-14:00 והוא פתוח לקהל הרחב לבוא לעודד, לשחק ולזכור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו