הפועל באר שבע החמיצה את ההעפלה לליגת האלופות בצורה כואבת במיוחד, אבל עד לא מזמן היא לא הייתה אחת הקבוצות הגדולות בישראל, שלא לומר מועמדת לגיטימית לאליפות. אחד מאותם שחקנים ששיחקו בב"ש של תחילת הדרך של אלונה ברקת הוא הבלם עודד גביש, שחגג השבוע את יום הולדתו ה-37
בראיון מיוחד ל"היום" מדבר גביש על התקופה בבירת הנגב, מצב הקבוצה לאחר ההדחה הכואבת מליגת האלופות, הקדנציה הקצרה בחו"ל וגם ההחלטה האמיצה להיפרד מכר הדשא ולחשוב על יום שאחרי הכדורגל.
מה אתה עושה היום?
"היום אני אבא לאור (6) וים (4) המדהימים קודם כל. מעבר לזה ששיחקתי בליגת העל, עשיתי תואר ראשון בכלכלה ולימים השלמתי תואר שני במימון מורכב והנדסה פיננסית. בעשר השנים האחרונות אני פעיל בשוק ההון בישראל ועבדתי במספר חברות הייטק בדגש על פיננסיים.
"אני חושב שספורט מקצועני דומה מאוד לסביבה עסקית. המקצוענות זהה בין שני התחומים, העמידה בזמנים, היסודיות, היושרה. יתרה מכך, אני חושב שדינמיקה עם סביבת עובדים זהה לחדר הלבשה, ודינמיקה עם מנהל דומה לדינמיקה עם בוס. בשורה התחתונה, אחרי ששיחקת במעמדים גדולים עם אצטדיונים מלאים ב-40-50 אלף צופים ואת המודע למשקל של כל פעולה ואיך היא יכולה להטות את הכף, קל לך להיות יותר מחושב ונינוח כאשר צריך לקבל החלטות תחת לחץ".
למה לא בחרת לעבור לאימון בוגרים?
"זהאף פעם לא היה החלום המרכזי שלי. אני מאוד אוהב את הכדורגל, את הניתוח של משחקים ואת הדינמיקה בתוך קבוצה, אבל אימון הוא עולם מאוד תובעני ושונה ממה שאנשים מבחוץ אולי חושבים. היום אני נהנה להישאר מחובר לכדורגל דרך הצד העסקי, דרך חברים שלי שעדיין משחקים ומאמנים, וכמובן דרך הפרשנות. זה מאפשר לי להיות קרוב למשחק, ליהנות ממנו, אבל גם לשמור על האיזון שמתאים לי היום".
לאחרונה אתה עובד כפרשן בספורט1. עד כמה אתה נהנה?
"מאוד. יש משהו כיף בלחזור לכדורגל בלי הלחץ של להיות זה שצריך לנצח את המשחק. כשחקן אתה חי את המשחק 24 שעות לפני ואחרי, וכפרשן אתה יכול להסתכל על הדברים בצורה קצת יותר נקייה. אני גם מרגיש שהניסיון שלי כבלם נותן לי יכולת לזהות דברים שאולי פחות בולטים לצופה".
"הייתי חלק מהתהליך שהמועדון עבר מאז שאלונה נכנסה"
בתור פרשן ושחקן עבר של הפועל באר שבע. מה לדעתך קרה להם השבוע? איפה טעו?
"אני חושב שהפועל באר שבע עשתה קמפיין מדהים בליגת האלופות, ואני בטוח שהעונה האירופית שלה עוד תמשיך ותוכל לקבל טעם מתוק גם בליגה האירופית. בקלות היינו יכולים לדבר עכשיו אחרת לגמרי ולדבר על ההיסטוריה המדהימה שהמועדון עשה ועל כך שהיה כל כך קרוב להעפיל לשלב הבא. בסופו של דבר, הכול הוכרע ב-20 השניות האחרונות.
"צריך לזכור שבאר שבע הדיחה בדרך קבוצות מכובדות כמו הכוכב האדום, וכמעט עשתה את זה גם מול סבאח האזרית. אני מסכים שחסרה לקבוצה מעט איכות בחלק הקדמי, ושעדיין לא הצליחו למלא את הנעליים הגדולות שקינגס קנגאווה השאיר אחריו. אבל לצד זה, כיף לראות קבוצה שמבוססת על שחקנים ישראלים, בטח בחוליה האחורית. איתי רוטמן, למשל, הוא שחקן מאוד מוכשר, והוא כמעט הצליח לעשות את זה. אני חושב שיש הרבה דברים חיוביים לקחת מהקמפיין הזה".
נחזור לקריירת הכדורגל. עד כמה מיצית את מלוא הפוטנציאל בקריירה?
"אני חושב שאפשר להגיד שלא עד הסוף. מצד אחד, הייתה לי קריירה שאני מאוד גאה בה - שיחקתי בליגת העל, עברתי לחו"ל, שיחקתי מול קהלים גדולים והיו לי שנים מאוד משמעותיות. מצד שני, כשאני מסתכל אחורה, ברור לי שהיו עוד דברים שיכולתי לעשות אחרת. אולי עם יותר ניסיון, עם החלטות אחרות או עם קצת יותר מזל, הקריירה הייתה יכולה להגיע למקומות גבוהים יותר".
כמה כואב ששיחקת בבאר שבע רגע לפני שהגיעה לשיא של אליפויות?
"אני לא מסתכל על זה כמשהו כואב, אלא דווקא להפך. אם מסתכלים על הפועל באר שבע של היום, שהפכה בעיניי לאחד המועדונים הגדולים בארץ, עם קהל שהוא לדעתי אחד הטובים, אם לא הטוב בארץ, אז התקופה שלי במועדון, שבה תקענו יתד בליגה הראשונה, הייתה חלק מהתהליך הגדול שהמועדון עבר מאז שאלונה נכנסה.
"הייתי שם שלוש שנים, מ-2010 עד 2013, והפועל באר שבע הייתה מאוד משמעותית בקריירה שלי. מצד שני, אי אפשר לדעת מה היה קורה אם הייתי נשאר. באותה תקופה קיבלתי החלטה מקצועית לצאת לאירופה, והיא הייתה נכונה מבחינתי באותו רגע. ברור שכשרואים בדיעבד את האליפויות, את ההצלחות ואת העוצמות שהמועדון הגיע אליהן, אתה אומר לעצמך: "וואלה, חבל שלא הייתי שם כשחקן". אבל אני מרגיש חלק מהמועדון הזה עד היום, ותמיד אהיה שם כאוהד".
"לא רציתי למשוך את הקריירה רק כדי להגיד שאני כדורגלן"
הייתה לך גם קדנציה בחו"ל. מה לא עבד שם?
"עברתי לשלאסק ורוצלאב בפולין, וזה היה מעבר משמעותי עבורי. בדיעבד, הדברים פשוט לא התחברו כמו שקיוויתי. חילופי בעלים בקבוצה, חילופי מאמנים אבל זכיתי לשחק במפעלים האירופאים, לכבוש ולהנות מהחוויה של הצלחה בליגה זרה. לפעמים אתה מגיע למועדון בזמן מסוים, עם מאמן מסוים ועם תחרות על העמדה, ולא מצליח לקבל את הרצף שאתה צריך. זה לא בהכרח אומר שלא היית מספיק טוב לפעמים זה פשוט לא מתחבר. בכל מקרה למדתי מזה המון".
בדיעבד אולי חזרת מוקדם מדי לישראל מאירופה?
"יכול להיות. אני חושב שכל שחקן שהיה במצב שלי היה רוצה לקבל עוד הזדמנות ולנסות להישאר. אבל באותו רגע אתה מקבל החלטה לפי מה שאתה יודע ומרגיש. היום, עם הניסיון שיש לי, אולי הייתי מתנהל אחרת ולא ממהר לקבל החלטה".
בדיעבד גם ירדת במהרה לליגה הלאומית?
"שיחקתי בלאומית עונה אחת בפרוייקט ענק שהיה בזמנו של ניר קלינגר במכבי שעריים. ניר הביא אותי להפועל ב"ש וזה היה חיבור שהיה בענייני טבעי. לרדת לליגה לאומית זה הימור ומאז כל שחקן שמתייעץ איתי אני מציע לו להישאר בליגת העל ככל שניתן".
למה החלטת לפרוש בגיל 29?
"בשלב מסוים הרגשתי שהאנרגיה והתשוקה שלי מתחילות ללכת גם למקומות אחרים. לא רציתי למשוך את הקריירה רק בשביל להגיד שאני עדיין כדורגלן. בגיל 29 החלטתי לעצור, ולהפנות את האנרגיות, התשוקה והמקצוענות שלי לדברים אחרים. היום, בדיעבד, אני שמח מאוד על ההחלטה שקיבלתי. למרות שפרשתי בגיל צעיר יחסית לגיל הפרישה המקובל של כדורגלנים, אני מרגיש שהמהלך הזה הצליח לי, ושאני מצליח לבנות קריירה נוספת בתחומים שתמיד עניינו אותי".
ההחלטה על פרישה הייתה מיידית או משהו שליווה אותך?
"היא לא נפלה עליי ביום אחד. היו מחשבות לאורך זמן על החיים שאחרי הכדורגל ועל מה אני רוצה לעשות בהמשך. למעשה, עוד במהלך הקריירה למדתי כלכלה כדי להכין את עצמי ליום שאחרי, ואחרי הפרישה עברתי לעולם העסקי. בסופו של דבר הייתה נקודה שבה אמרתי לעצמי שזה הזמן. לקחתי החלטה אמיצה ואני שמח שתודה לאל התבררה כנכונה".
"האיכות של מאור מליקסון הייתה ברמה אחרת"
נעבור לתשובות קצרות. המועדון שהכי נהנית בו?
"הפועל באר שבע. גם בגלל האנשים, גם בגלל הקהל וגם בגלל התקופה שהייתה לי שם".
מאמן שהכי השפיע עליך?
"זאב זלצר. הייתה לו השפעה גדולה עליי כשחקן, כבן אדם ועל הדרך שבה הסתכלתי על המשחק והחיים בכלל".
שחקן הכי גדול ששיחק לצדך?
"היו לי כמה שחקנים טובים מאוד לאורך הדרך, אבל אם אני צריך לבחור הייתי אומר מאור מליקסון. האיכות שלו הייתה ברמה אחרת".
רגע שיא בקריירה?
"התקופה בהפועל באר שבע. לשחק מול אצטדיון מלא ולהרגיש את הקהל מאחוריך אלה רגעים שאתה לא שוכח".
פספוס בקריירה?
"התקופה בפולין. אני חושב שיכולתי לעשות שם יותר".
לסיום, משהו שלא הגשמת בכדורגל?
"לשחק בנבחרת ישראל הבוגרת. הייתי בכל נבחרות הצעירות, באולימפית ובסגל הרחב של הבוגרת, אבל הופעה רשמית היה משהו שתמיד רציתי ולא קרה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו