בית"ר ירושלים הולכת לעונה מסוג אחר. אחרי שנים ללא ציפיות, ב-2026/27 המילה אליפות מונחת על השולחן. לא עוד "רק" קבוצה טובה שתרוץ בצמרת, אלא כזו שרוצה להניף צלחת. סגל השחקנים נבנה בהתאם וכך גם התקציב הוגדל על ידי הבעלים ברק אברמוב.
הפלוסים
בית"ר שמרה על הכוכבים הגדולים שלה, אלה שהובילו אותה למאבק אליפות צמוד בעונה שעברה. ירדן שועה ועומר אצילי בהתקפה, בוריס אינו בקישור ובהגנה, שלושת הזרים ננה אנטווי, בריא קרבאלי ולוקה גדראני. לכל אלה, הצטרף החלוץ שון וייסמן, שמתאים מאוד לאופי של המועדון וגם מבחינה מקצועית לגבי הדרישות של המאמן אלמוג כהן.
וייסמן עובד בדיוק כמו שכהן דורש בשיטת הלחץ, הוא גולר, לא מתרגש מהלחץ שיש באצטדיון טדי אחרי קריירה אירופית מרשימה (ריאל ויאדוליד וגרנאדה בספרד, סלרניטנה באיטליה) ואם הכל יתחבר, גם הוא יפרח בבירה.
עוד פלוס גדול, לפחות על הנייר, זו העובדה שטדי יהיה מלא כמעט בכל משחקי הליגה. הקהל הביע אמון ורכש 20,000 מנויים. זה אומר הר געש בטדי בכל משחק בית, אלא אם התוצאות יהיו פחות טובות ואז הכל יתהפך. אבל כל עוד המצב אופטימי, הקהל הוא פלוס גדול. בנוסף, לבית"ר אין את הלחץ של אירופה על הראש. היא תהיה מרוכזת רק במסגרת אחת ועם סגל ארוך ואיכותי על הנייר.
המינוסים
בית"ר ירושלים היא קבוצה הרפתקנית ומשכך, היא עשויה להיות חשופה יותר בהגנה. גם השוער מיגל סילבה נוטה לבצע טעויות מיותרות ובעונה שעברה זה עלה לקבוצה ביוקר. בנוסף, אם היא לא תשנה את הנתון הבא, אין לה סיכוי לרוץ למעלה: בית"ר נקלעה בעונה שעברה 17 בפעמים לפיגור!
זה קרה לה 12 פעמים בליגה הסדירה ועוד חמש בפלייאוף העליון. בשבעה מתוך ה-12 הצליחה לבצע מהפך ועוד פעמיים בפלייאוף, אבל השורה התחתונה היא, שניסים לא קורים כל הזמן ואם הקבוצה תיקלע כל כך הרבה פעמים לפיגור, זה יפגע בה בטווח הארוך, גם אם תצליח לחזור ולנצח חלק מהמשחקים.
מעבר לכך, קבוצה שרוצה לזכות באליפות צריכה לדעת לגמור משחקים בשלב מוקדם. בית"ר כבשה 10 שערים בדקה ה-90 ואילך, שעזרו לה לנצח חלק מהמשחקים שבהם ספגה והייתה בדרך לאיבוד נקודות. גם נתון כזה לא יחזור על עצמו שוב. מצד אחד זה מעיד על אופי חזק, אבל גם הפוך.
