"ערן זהבי היה יכול לעבור אותי, אבל בורא עולם אוהב את אלון מזרחי"

אלון מזרחי הוא ללא ספק אחד החלוצים הגדולים בתולדות הכדורגל הישראלי, והוא לא היה צריך את תואר מלך שערי ליגת העל בכל הזמנים כדי להיכלל ברשימה הזו.

החלוץ האגדי הגיע לפודקאסט "במגרש שלה" ודיבר על הפריצה בגיל הצעיר, המעבר למכבי חיפה, הקשר עם אייל ברקוביץ' וגיורא שפיגל, הקדנציות באירופה ובמכבי תל אביב, ערן זהבי וגם המקור של תנועת האווירון.

"לא מעניין אם אני משחק עם מראדונה, עם אורי מלמיליאן או כל כוכב אחר שהיה אז בזמנו. הייתי אלון מזרחי החוצפן שמחפש כל הזמן איך להבקיע, איך שהקבוצה שלך תנצח", מספר מזרחי על תחילת הקריירה שלו.

למזרחי יש ברזומה שתי אליפויות, גביע אחד, שלוש זכיות בגביע הטוטו וזכייה בתואר מלך שערי הליגה ארבע פעמים. חלק מהתארים היו במכבי חיפה, שם שיתף פעולה עם אייל ברקוביץ': "הייתה לנו שפה משותפת. אתה לא חייב לצאת לבלות איתו בפאב או במסעדה. כשהיינו עולים למגרש, כולם היו חושבים ששיחקנו 20 שנה ביחד, וסך הכול זו הייתה העונה הראשונה שלי ביחד עם אייל".

מזרחי נזכר גם בעבודתו המשותפת עם גיורא שפיגל וההשפעה שלו עליו: "יש המון מאמנים, גם בכדורגל הישראלי, שמגבילים את שחקן ההתקפה. מסמנים לו לאן לרוץ, מסמנים לו מתי לחזור. אצל גיורא זה היה הפוך, הוא נתן חופש לשחקנים היצירתיים. זאת אומרת שאם הייתי משחק בהתקפה, נניח בצד ימין, לא הייתי צריך לחזור לצד שמאל ולעשות ספרינט של 50 מטר כדי לחזור. הייתי נשאר בצד ימין. הייתה הבנה גם בחלק הקדמי אצל השחקנים, והוא נתן לנו את הביטחון. אבל אתה צריך להבקיע שערים, כי אם אני נותן לך כמאמן את הפריווילגיה לא לחזור להגנה וגם לא לעשות לחץ כזה גדול, אתה צריך לתת לי מספרים, בישולים ובעיקר גולים.

"זה מה שהיה אצל גיורא. הוא גם היה שחקן, הוא היה קשר התקפי, אז הוא יודע מה זה שחקנים יצירתיים והתקפיים. ולכן הדגש אצלו היה קודם כול התקפה, איך לפצח הגנות צפופות. איך אני מצליח להביא את השחקנים היצירתיים שלי לידי ביטוי - את ראובן עטר, אייל ברקוביץ', אלון חזן, אלון מזרחי, שי הולצמן. כל אחד יותר יצירתי מהשני וכל אחד פיגורה. תמיד אמרנו שגיורא הקדים את הזמן שלו. הוא הביא תוכן אימונים אחר, הוא הביא שיטת משחק אחרת".

הפספוס באירופה

כשאלון מזרחי חוזר אחורה, מבחינתו המעבר למכבי תל אביב ממכבי חיפה היה טעות ולהגדרתו אף שמו לו רגליים. הוא מסביר את זה כך: "שחקנים קינאו בי, בכדורגל יש הרבה קליקות, יש קנאה. זו גם הייתה תקופה לא טובה של מכבי תל אביב. זו לא התקופה של היום, של מיטש גולדהאר. היום יש מאמן, יש היררכיה. שחקן כזה או אחר לא יפריע לשחקן הזה. מי שטוב, משחק ומי שלא טוב לא משחק. בזמנו זה לא היה, אז היו המון בעיות במכבי תל אביב, ונפלתי. עשיתי טעות שפשוט עזבתי את מכבי חיפה למכבי תל אביב, אבל לשמחתי תיקנתי את עצמי. לפעמים אומרים מודה ועוזב ירוחם. חזרתי למכבי חיפה".

כשאלון מזרחי נזכר בקדנציה הקצרה באירופה גם הוא מודה שהיא לא הלכה לפי התוכניות. הוא הגיע לניס, שבזמנו הייתה בתחתית הליגה השנייה בצרפת: "היה לי את הביטחון ואת השאיפה להגיע גם לרמות הגבוהות, כי חיים רביבו שיחק בספרד, בסלטה ויגו, ואייל שיחק בווסטהאם באותה תקופה ועוד שחקנים יצאו לשחק באירופה. טל בנין שיחק באיטליה, בברשיה. ראיתי המון שחקנים שיצאו ואתה אומר לעצמך 'למה אתה לא יוצא?'. יכול להיות שאם הייתי מחכה עוד קצת, אולי הייתי מקבל הצעה יותר טובה. לא קבוצת תחתית מליגה שנייה. אבל אולי הלחץ לצאת גם השפיע".

על רקע חתימתו של מנור סולומון בווסטהאם, מזרחי נזכר ברגע שגם הוא כמעט חתם שם, אך העסקה נפלה ברגע האחרון ואפילו אייל ברקוביץ׳ חברו הטוב ששיחק שם לא ידע על כך בזמן אמת. "אם העסקה הייתה יוצאת לפועל, הייתי מרים לו טלפון. ברור שהוא היה שמח", מזרחי משתף, "העסקה כבר הייתה סגורה. עד היום, אם אני רואה את פרימו סאלבי (הנשיא של ניס), אני לא יודע מה אעשה לו. תראי מה זה, קריירה של בן אדם תלויה בבן אדם אחד. בן אדם אחד הורס לך את כל הקריירה. הוא דרש עליי בין שמונה לתשעה מיליון פאונד. הוא פיצץ את העסקה. אני מאוד, מאוד התאכזבתי.

התחלנו את העונה בליגה השנייה ונתתי עוד איזה גול במשחק, ואז אחרי חודשיים שהתחילה העונה, פרימו סאלבי נעלם. פתאום הוא איננו. הוא לא הגיע למועדון, עזב את המועדון, פוטר. מגיע בעלים חדש, נשיא חדש, פאולו טבג'ה, גם כן איטלקי. הוא מכניס אותי לחדר ואומר לי ככה: "תראה, מיסטר מזרחי, יש לך פה איזה חוזה לשלוש שנים על הרבה מאוד כסף. כל השחקנים שפרימו סאלבי הביא, כולל אותך, לא יכולים להישאר פה".

אז האם הקריירה בחו"ל היא פספוס מבחינתו? "בוודאי", הוא עונה, "הבקעתי שערים נגד פריז סן ז'רמן, פארמה. מכל מקום אתה מבקיע שערים. משחקים עם הנבחרת, משחקי אימון, נגד קבוצות מהבונדסליגה, אבל לא היה לי מזל. קחי תסריט אחר - אני עובר עם אייל לווסטהאם, נותן גולים, מצליח, אני בטוח בעצמי. אני יודע שהייתי מצליח בווסטהאם והייתי מגיע גם לגדולות. זה הכל עניין של מזל".

כשמזרחי נשאל האם היה מעדיף אופציה לקריירה גדולה בקבוצות גדולות באנגליה או בשאר אירופה, על חשבון תואר מלך השערים, הוא עונה בישירות: "אז הייתי הולך לאירופה. אם הייתה האופציה ללכת לכדורגל האנגלי, כמו שאמרתי לך, לווסטהאם, ולהבקיע ולהצליח ולהגיע לגדולות, בטח, בוודאי. אבל הנשיא הזה אמר לי שאני לא בנוי לאירופה, ומהרגע שראיתי ששמים לי רגליים שם, אמרתי לעצמי לחזור לארץ ולעשות את מה שאני יודע".

מזרחי חוזר לחדר ההלבשה בבית״ר ירושלים ומגדיר אותו ״מלא אגו״, ומוסיף ״את יודעת מה זה להחזיק בקבוצה את ראובן עטר, אייל ברקוביץ', אלון מזרחי, אלון חזן, רוני לוי וקנדאורוב? לכל אחד יש אגו מפה עד הונולולו. אבל גיורא ידע לנהל את העניינים. היה פסיכולוג. אלי גוטמן בבית"ר פחות ידע לעשות את זה ולכן זה התפוצץ לו בפנים".

אבל כשמזרחי פגש את גוטמן שוב בהפועל באר שבע, הכל התחבר עד לתואר מלך השערים של הליגה. הוא חוזר לימים בהם ניסה לשבור את השיא ומשתף: "היית עסוק ממש בזה, רק בזה. עד לכדי רבנים. רק בזה, ולשמחתי גם הפעלתי בקבוצה כמו הפועל באר שבע, שכולם היו סביבי. כולם, כל השחקנים, כולל הצוות המקצועי, רצו שאני אשבור את השיא״.

התחרות עם ערן זהבי

לשאלה האם פחד שערן זהבי לא יפרוש עד שלא יעבור אותו הוא משיב: "אני יכול להגיד לך בחדרי חדרים, שהוא מאוד רצה לעבור אותי, מאוד. אממה, היה לו פנצ'ר. הפנצ'ר היה ממכבי תל אביב שלא רצתה אותו. ואם זה היה תלוי בו, הוא היה רוצה להמשיך עוד שנה, ולפחות עוד שנתיים. אבל הם נפרדו ממנו והוא הוא לא אהב את זה.

"והפנצ'ר השני שלו זה בית"ר ירושלים, שהוא היה בטוח שהוא ישחק שם לפחות עוד שנתיים. כסף לא היה בעיה, אבל היה שם עניין שהוא היה צריך לצאת למחנה אימונים ולא רצה, הוא רצה עוד חופש. בית"ר לא קיבלו את זה, אני יכול להגיד לך שהוא היה יכול, בשקט, להמשיך עוד שנתיים לשחק בכדורגל הישראלי. אם הוא היה ממשיך עוד שנתיים, הוא היה יכול לעבור אותי. אבל אנחנו אנשים מאמינים, ובורא עולם אוהב את אלון מזרחי. לשמחתי הוא פרש ושיהיה לו בהצלחה".

כשנשאל מאיפה הגיעה תנועת האווירון, למזרחי יש תשובה מפתיעה: "פיתחתי אותה בקבוצת נוער בני יהודה. למעשה מי שהעצימו את זה היום אוהדי בני יהודה, קבוצת נוער. בגיל 15, מונדיאל 1986, אליל נעוריי היה דיאגו ארמנדו מרדונה, שמבחינתי הוא הגדול מכולם. אז ראיתי את המונדיאל ואז ראיתי את קארקה שמשחק בנבחרת ברזיל, הבקיע וחגג עם תנועת האווירון. קלטתי את זה בעין ואז אמרתי לעצמי שאם אבקיע בבוגרים של בני יהודה, אעשה גם את התנועה הזאת. לשמחתי בכל שבוע הבקעתי ומשם זה נתפס".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות