"בגלל שהתקרבתי לדת, אולי חושבים שהתרחקתי מהכדורגל"

אביב אברהם עשה שנים יפות מאוד במכבי נתניה, אבל הרבה השתנה מאז. שנתיים פחות טובות בחו"ל ובעירוני קריית שמונה הובילו אותו לכך שהוא עדיין ללא קבוצה, שבועיים בלבד לפתיחת העונה בליגת העל. בראיון מיוחד ל"היום" מספר הקשר על הקרבה לדת, הקשיים בקפריסין ביוון, ההזדמנות לעבור למכבי תל אביב בצעירותו והציפיות להמשך הקריירה.

גדלת בעפולה, משפחה של שמונה ילדים. ספר לי על הילדות שלך, תמיד חלמת להיות שחקן?

"האמת שכן, כמו כל ילד שאוהב כדורגל שיורד לשכונה ומשחק. משם התגלגלתי לשחק באחת מהקבוצות בשכונה וככה להפועל עפולה. משם הייתי אמור לעבור למכבי תל אביב, הגיע סקאוט שלהם".

למה זה לא קרה?

"מכמה סיבות. המרחק מעפולה לתל אביב היה מאוד משמעותי והיה חסר לי סיוע מהמשפחה. דיברתי עם הסקאוט ויקי גלאם והוא ממש לחץ שאגיע. בסוף, בהחלטה עם המשפחה, הסברנו לו את הסיטואציה. הוא דחף לכך שאשחק במכבי נתניה כי היו לו גם שם קשרים עם המועדון, ובעצם הגעתי לנתניה לקבוצת הנערים בגיל 15".

ספר על הקשר עם סלובודן דראפיץ' ושי ברדה במכבי נתניה.

"זה היה פרויקט מדהים. הם פשוט לקחו שחקנים צעירים והביאו שחקנים שלא היו הכי מוכרים, די אלמונים, והפכו אותם לכוכבים. במשך ארבע שנים כל שחקן שהם נגעו בו פשוט התפוצץ.

"בסוף הם היו כמו ההורים שלי. הם דאגו לי והאמינו בי מהרגע הראשון, ואת זה אני אזכור להם תמיד. אי אפשר לדעת בדיעבד מה היה קורה, אבל אני יודע שהקריירה שלי במכבי נתניה היא הרבה בזכותם. אני תמיד אוקיר להם תודה על כך".

יש לך מעל 250 הופעות בליגה עם מכבי נתניה, זה מכובד.

"מכבי נתניה זה מועדון גדול. תמיד צריך להוכיח את עצמך בכל אימון, בכל משחק. תמיד יש שאיפות - להיות בחלק העליון של הטבלה ולהגיע בגביע. זה מה שהיה כל עוד אני הייתי שם. כרגע הגיעו בעלים חדשים, וכנראה יש מטרות אחרות.

"בהתחלה פשוט זרמתי. רציתי לראות מה קורה איתי, וככל שהתקדמו השנים היו לי עליות וירידות ביכולת וזה השפיע עליי מאוד. לא כל כך ידעתי איך לנהל את זה. הייתי צריך לדעת אז לדרוש מאמן מנטלי שייעץ לי איך באמת להתנהל בסיטואציות שלא ידעתי איך להתנהל בהן".

כמו מה?

"בפן המנטלי למשל לא באמת ידעתי להתמודד עם אכזבות, עם כישלונות, עם יכולת לא טובה, עם ביקורות של קהל, של תקשורת. אני אדם מאוד רגיש וזה פגע בי בקריירה, אני לא מסתיר את זה. למדתי מכל הדברים האלה, וברוך השם אני אדם די חזק, אלו דברים שמחשלים בסופו של דבר".

"הדרבי פוצץ, ואז דברים לא הסתדרו"

בשנת 2024 אתה חותם בא.א.ל לימסול ולאחר מכן בלבדיאקוס היוונית. הקדנציה באירופה בסופו של דבר לא הלכה כמתוכנן.

"כן, האמת היא שכל כך הרבה זמן חלמתי על זה ובאמת דמיינתי את הרגע הזה. אמנם זה לא אירופה הגדולה, אבל עדיין לצאת לחו"ל זה משהו שכל שחקן שואף אליו. אנשים נוטים לזלזל בליגה הקפריסאית אבל זו ליגה די טובה. יש שם קבוצות מאוד חזקות עם תקציבים מאוד גדולים. אני לא רוצה להשוות לליגת העל, אבל יש שם לפחות שבע קבוצות ברמה של הליגה שלנו.

הגעתי ללימסול ונכנסתי קצב. לצערי, במחזור השלישי כשהייתי אמור להיות בהרכב בדרבי נגד אפולון לימסול, האוהדים שם ניסו לפרוץ. הייתה שם בעיה, בלגן עם המשטרה, ופיצצו את המשחק. הייתי בהרכב, כבר יצאנו לחימום, והרגשתי שזה יהיה המשחק שלי ושאחריו ארוץ בהרכב. שבוע אחרי זה, למרות שהמשחק לא שוחק, המאמן שינה את ההרכב בטענה שזה משחק שונה, אז הוא רצה שחקנים אחרים.

בכל אופן, אני חושב שזה היה משחק מפתח ומשם הדברים לא כל כך הסתדרו לי מבחינה מקצועית. היה גם חוסר מזל עם פציעה שסחבתי, כי במשך כל הקריירה לא נפצעתי המון, ממש פציעות בודדות. שם באמת בתוך כמה חודשים חזרה לי איזושהי רגישות כזאת".

לא באמת קיבלת שם צ'אנס אמיתי.

"אפשר להגיד שלא באמת קיבלתי שם הזדמנות. תוסיפי לזה שבקפריסין יש שם המון עיכובים בתשלום המשכורות. לא קיבלתי משכורת במשך זמן רב, וזה כשלא הייתי שם תקופה ארוכה".

בחודשים?

"כן, בחודשים".

הופתעת מההתנהלות הזו?

"לא כל כך אמרו על זה מלפני, לא ידעתי. יכול להיות שאם הייתי שוקל את זה לפני אז לא הייתי הולך. לא קיבלתי את הכסף שהגיע לי, לא קיבלתי הזדמנות מקצועית והיו פציעות. כל אלה הובילו אותי בינואר לחפש קבוצה אחרת. הבנתי שאני לא יכול להישאר שם ושזה לא המקום בשבילי, למרות שהחיים היו די נוחים, זה דומים לישראל ומרחק חמישים דקות טיסה מהארץ. אז קיבלתי הצעה מהליגה היוונית.

"לבדיאקוס הייתה קבוצה במגמת עלייה. קיבלו אותי יפה והרגשתי די טוב. לצערי נפצעתי כבר במשחק הראשון שלי, אז יצא שבכל העונה הזאת עברתי כמה פציעות שלא קורות לי בדרך כלל. זה די נדיר. אם נסתכל על כל הקריירה, היו לי אולי שתיים או שלוש פציעות בעשר שנים, ואז בשנה הראשונה בחו"ל שלוש פציעות בחצי שנה".

היית מתוסכל?

"כן, מאוד מתוסכל. הייתי לבד, רווק, ולא כל כך ידעתי איך להתנהל. אני כבר לא ילד, הייתי בן 29 בזמן הזה, ואז בפן המנטלי ידעתי עם מי לדבר. עברתי את הפציעה ובאמת הרגשתי טוב וחזרתי קצת לעניינים. קיבלתי הצעה להמשיך לעוד עונה בשכר די יפה. באותו זמן לצערי, חבר מאוד קרוב שלי נפטר מהמחלה, גדי קינדה ז"ל".

הייתם חברים קרובים.

"כן, זה מאוד השפיע עליי. זה, העובדה שההורים שלי די מבוגרים ושאני שומר שבת גרמו לי לוותר על ההצעה להמשיך שם, למרות שזו ליגה חזקה מאוד עם שכר גבוה. קיבלתי את ההחלטה בלב שלם, אמרתי להם את זה והם די הבינו אותי. הם לא ניסו לשכנע אותי, למרות שזו הייתה הצעה יפה".

"דברים לא קורים סתם"

ואז אתה חוזר לקריית שמונה, מאחד כוחות עם שי ברדה.

"ידעתי שאני רוצה לחתום די מהר כדי באמת לשים את כל העונה שעברתי מאחוריי, לחזור לכושר ולהיות במיטבי. וכן, זה סוג של סגירת מעגל. המאמן שהעלה אותי לבוגרים ובאמת האמין בי ונתן לי את כל הקרדיט".

ולמה פחות הסתדר שם?

"אני חושב שזה נורמלי בכדורגל, הרבה פעמים קורות סיטואציות כאלה שזה פשוט לא מתחבר. בסוף אין שחקן שיושב על הספסל ולא חושב שמגיע לו לשחק, אבל אני ושי באמת ביחסים טובים. הוא איש מדהים, מאמן מצוין ועושה דברים יפים מאוד, מגיעה לו כל ההצלחה שבעולם. וגם לקריית שמונה, יש לי רק מילים טובות להגיד על המקום הזה למרות שלא המשכתי שם. דברים קצת פחות הלכו ולא קיבלתי את הדקות שרציתי, וזה בסדר גמור".

איך עוברים את זה מנטלית, שנה שבה היית בשלוש מדינות שונות.

"זה היה בדיוק הגלגל שדי פחדתי להיכנס אליו, כי אני ראיתי המון שחקנים שנכנסים לזה ולא באמת חשבתי שזה יקרה לי. אבל אני תמיד מסתכל על הצד הטוב, אני תמיד אופטימי ואני בן אדם מאמין. אני חושב שלא קורים דברים סתם, לכל דבר יש סיבה וזו לא קלישאה, זה באמת ככה ואני מאמין בזה.

"בשנים האלה גם אני מאוד מאוד התחזקתי, אז אני מקבל דברים בצורה טובה גם אם הם לא קלים. בארץ לפעמים שחקן מגיע לגיל 30 ואומרים שהוא די 'פאסה', בחו"ל שחקנים דווקא מאריכים את הקריירה, אתה רואה שחקנים בגיל 38-39. ברור שאנחנו לא באירופה ואנחנו שואפים להיות, אבל אני חושב ששחקנים יכולים להמציא את עצמם מחדש".

תספר לי על ההתחזקות שלך.

"אני בא מבית מסורתי, והמון שנים הייתי עולה ויורד מבחינה רוחנית. אני זוכר שהיה לנו במכבי נתניה חמישה-שישה שחקנים שומרי שבת - ויקי כחלון, גבי קניקובסקי, שיר צדק, חן עזרא, אלמוג כהן. אז, לא הייתי כל כך מחובר, ואני זוכר שהסתכלתי על ההקרבה שהם היו עושים למען השבת והדת, והייתה לי קנאה טובה. הם הפכו את העולם בשביל למצוא מלון קרוב. זה חלחל אליי. בשנים האלה עוד לא הייתי ממש קרוב לדת. הייתי הולך מדי פעם לשיעור תורה וכדומה, אבל לא ברמה שבה אני היום".

וגם נראה לי שבחו"ל הרגשת קצת רחוק.

"נכון. דווקא בחו"ל אדם פתאום מתעורר רוחנית, הרבה אנשים חוזרים בתשובה כשהם בחו"ל, וגם לי זה קרה. הייתי הולך הרבה לבית חב"ד, וזו הקהילה שלי שם. גם בלימסול, גם ביוון ובאתונה. פתאום שיעור פה ופתאום עוד שיעור ופתאום עוד תפילה. וכך קצת דברים מתגלגלים לטובה. אני באמת מאמין בזה בלב שלם".

איך מתמודדים עם זה בליגת העל, כשמשחקים נערכים בשבת?

"זו הקרבה מאוד גדולה. לא אגיד לך שזה קל. עשיתי את זה. זה מאוד קשה, אבל בשביל השבת באמת אעשה הכול. זה לעשות כל שבת בחוץ. כל שבת במלון אחר, בדירה אחרת, אבל זו הקרבה גם בגיל הזה. אם אתה רוצה לשלב את הרוחניות, את הדת ואת השבת עם הכדורגל, זה המחיר שצריך לשלם, שבתות מחוץ לבית. ביומיום זה לא אמור להפריע. זה לא באמת מפריע, אבל בשבתות זה די מאתגר. כמו שאנחנו עושים לפני כל משחק אנחנו כבר בימי ראשון ושני בודקים איפה המשחק הבא".

יש לך המון הופעות בליגת העל, באמת שחקן מנוסה. איך הגענו לשלב הזה בקיץ ואתה עוד בבית?

"זו שאלה די טובה. בסוף, מאמנים וצוותים מסתכלים על השנתיים האחרונות. ממה ששמעתי, אנשים שמעו שאני באמת מתקרב לדת, אז חשבו שאולי הראש קצת פחות בכדורגל וזה נתפס להם.

"אני מהצד שלי העברתי לסוכן שלי ולכל מי שמדבר איתו את הצד שלי. אני מתאמן כל יום, משתדל פעמיים ביום. כל עוד ההתנגשות עם הדת ועם הרוחניות שלי לא מפריע לצד המקצועי, אז זה בסדר. אני מחכה לקבל איזושהי הצעה. יש דיבורים עם כל מיני קבוצות, אבל זה לא הבשיל לכדי עסקה. מחכים באמת להצעה שכן תסתדר לי".

אתה פוסל לרדת לליגה הלאומית?

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"אני לא פוסל כלום, אבל מה שבאמת חשוב לי זה איך להסתדר עם השבת. ואם בליגה הלאומית זה פחות יסתדר לי, אז נצטרך לחשוב מה לעשות. אני לא פוסל כלום, אבל צריך לראות. עוד מעט מתחילים את הליגה, אבל אני באמת מתאמן טוב, אני בכושר טוב ובעזרת אלוהים יגיעו דברים טובים".