"בהפועל באר שבע שלנו היה משהו עוצמתי, הזרים היום פחות טובים"

יש שחקני כדורגל שמצליחים בזכות כישרון בלתי רגיל, ויש כאלה שמנצלים קשרים משפחתיים שמאפשרים להם דרך נוחה יותר - אך מעטים אלו שעושים את הדרך הארוכה מהליגות הנמוכות ועד למשחקים מרגשים בליגת האלופות או לזכייה באליפות ישראל. זה בדיוק מה שעשה הבלם לואי טאהא.

בשבוע שעבר, בעיצומו של המונדיאל, הודיע הבלם בן ה-36 על פרישה מכדורגל פעיל לאחר קריירה ענפה שהחלה באחווה עראבה מליגה ב', הגיעה לשיאה עם שלוש אליפויות בהפועל באר שבע והסתיימה בהפועל עכו.

מיד לאחר הודעת הפרישה יצא הבלם לחופשה משפחתית במזרח הרחוק, ומשם העניק ראיון מיוחד ל"היום" ודיבר על הקריירה העשירה, הפציעה, העונה הקשה בעכו וגם על הציפייה לעתיד.

"אנשים בלי ידע מנהלים את הכדורגל"

נתחיל מהסוף. איך ההרגשה של הפרישה?

"זה לא קל בהתחלה. פתאום להפסיק לעשות משהו שעשיתי כל החיים. הכנתי את עצמי מנטאלית ליום הזה לאחר קריירה עמוסה שרק יכולתי לחלום עליה, וכעת זה הזמן ליהנות מהמשפחה ולפנות את עצמי ליעדים אחרים, וביניהם האקדמיה לכדורגל שפתחתי לפני מספר שנים בצפון. רציתי פחות עומס ולחץ יומיומי".

מתי קיבלת את ההחלטה לפרוש?

"במהלך השנה האחרונה. קרו לא מעט דברים בהפועל עכו ובכלל ראיתי כיצד הכדורגל מתנהל והבנתי שזה לא בשבילי. זה משהו שהתבשל לא ברגע אחד ספציפי אלא במשך תקופה, בה ראיתי שהיום יש הרבה אנשים שמנהלים את הכדורגל - אבל כלל לא קשורים לעולם הזה ואין להם שום ידע".

"אז אמרתי לעצמי שכל אחד יהיה במקום שלו והחלטתי להתרחק. היום זה הפך לביזנס. אני חושב שיש 3-4 קבוצות גדולות שמתנהלות כראוי - וכל השאר תקועות במקום".

התייעצת עם מישהו לגבי הפרישה?

"האמת שלא. התייעצתי בעיקר עם המשפחה שלי, אשתי היקרה ואבא שלי היקר. החלטתי שזה הזמן המתאים, במיוחד אחרי שעברנו לבית החדש שלנו בעראבה".

"לא אאמן בוגרים בכוח"

התחלת כבר לחשוב על היום שאחרי הפרישה?

"התחלתי לחשוב על זה כבר לפני מספר שנים, כשפתחנו בית ספר לכדורגל עם צוות מאמנים משובח. אנחנו כבר רואים את העבודה הטובה, ויש שם ילדים צעירים ומוכשרים - עוד כמה שנים נקצור את הפירות. אשמח להעביר לפחות 60-70 אחוז מהידע והניסיון שלי בקריירה, ואז כולם ירוויחו. יש לי עוד כמה דברים עסקיים שאני חושב עליהם".

אימון בוגרים מעניין אותך?

"האמת היא שהשנה אני מסיים תואר בחינוך וחברה, וזה יעזור לי בקריירה החדשה. לגבי אימון בוגרים, לא בכוח - רק אם ארגיש שהגעתי למקום שנותן לי לבנות על בסיס שחקנים צעירים".

"הייתי במספר השתלמויות בחו"ל וראיתי שם מספר שחקני עבר בכירים שאחראים על פיתוח שחקנים צעירים בקבוצה הבוגרת, ואצלנו זה לא קיים. אצלנו עובדים הפוך, על הבאת זרים צעירים על חשבון הצעירים שלנו".

"הגעתי לליגת העל בזכות הנחישות"

עד כמה השנה הלא פשוטה בעכו הובילה אותך לפרישה?

"אני לא רוצה לדבר על אנשים ספציפיים, אבל הייתה שם התנהלות לא ראויה ולא קיבלתי את הכבוד שמגיע לי. היו לא מעט סיפורים שאני לא רוצה להיכנס אליהם, אבל עובדה שישבתי חצי שנה בבית וקיבלתי את מלוא שכרי. ראיתי כדורגל ממקום אחר, ולכן בחרתי להתרחק מכדורגל הבוגרים".

ספר על הדרך מעראבה לפסגה

"אני זוכר משחק בליגה ב' במעלות-תרשיחא. היה גשום מאוד, והיחיד שישב ביציע היה אבא שלי. לפני המשחק הייתי אמור להיות בהרכב, ואז שעתיים לפני המשחק הגיע מישהו מההנהלה ואמר לי להעביר את הבגדים שלי לשחקן אחר שחתם באותו יום. יצאתי מבואס, אבל זה נתן לי כוח באותו רגע להוכיח לאותו בן אדם שאני יותר טוב ושמגיע לי יותר כבוד. בזכות הנחישות עברתי ממקום נמוך כמו ליגה ב' לליגת העל".

מה היה רגע המפנה?

"אני חושב שזה הגיע בליגה הלאומית, כששיחקתי בעראבה והתקדמתי משם לליגת העל. כל מי שמכיר אותי יודע שיש לי אופי חזק וקשה לשבור אותי. התחזקתי, ולאחר מספר קבוצות הגעתי לשיא בהפועל באר שבע, וכל השאר היסטוריה".

"היה משהו עוצמתי בקבוצה הזו"

מה היה סוד ההצלחה של הפועל באר שבע אז?

"אני חושב שזו הייתה הצניעות שלנו. היינו קבוצה מאוד מגובשת, וזה לא משנה אם השחקנים ישבו על הספסל או פתחו בהרכב - כולם היו מאוחדים. היה משהו עוצמתי, וגם עבורי זה היה מיוחד שעשיתי את המעבר יחד עם באר שבע מווסרמיל, עם אלישע לוי, ועד טרנר תחת ברק בכר. לקחנו אליפות אחרי 40 שנה שבהן לא הייתה אליפות בבאר שבע".

הפועל באר שבע שלכם הייתה טובה יותר מזו של היום?

"לכל תקופה יש את השחקנים שלה. אני לא מזלזל בשום קבוצה, אבל בקבוצה שלנו היו שחקנים ברמה מאוד גבוהה. זה היה לפני הקורונה, ואז הגיעו לכאן זרים ממש איכותיים והיה כדורגל אחר. היום, לצערי, הזרים שמגיעים פחות טובים, גם בגלל המלחמה, ולכן אני חושב שצריך לתת יותר צ'אנס לשחקנים הצעירים שלנו".

אתה חושב שבאר שבע של היום יכולה לשחזר שלוש אליפויות ברציפות?

"הכול יכול להיות. הכול תלוי בשחקני הרכש שיגיעו, כי כרגע יש מספר קבוצות איכותיות כמו מכבי תל אביב ובית"ר ירושלים. אבל באר שבע מאוד מאוזנת ויש לה קהל מדהים, ולקהל הזה אני מאחל שישיג חמש אליפויות ברציפות".

"זה הפספוס הגדול בקריירה שלי"

אתה מרגיש שלא העריכו אותך מספיק לאורך הקריירה?

"האמת שמעולם לא חיכיתי שמישהו אחר יעריך אותי או לא, אלא הערכתי את עצמי ולא חיכיתי לכבוד של אחרים. ההורים שלי והאישה שלי הם הכי חשובים, וכל השאר בונוס. קיבלתי הערכה בקבוצות ששיחקתי בהן, וזה הספיק לי".

עד כמה הפציעה בהפועל חיפה פגעה בקריירה?

"האמת היא שהתחלתי מצוין את אותה העונה, ואז קרעתי את הרצועה הצולבת במשחק דווקא מול הפועל באר שבע. זה קרה אחרי שבע שנים בלי שום פציעה. העונה ההיא בהפועל חיפה לימדה אותי הרבה, ראיתי דברים אחרים בחיים ובעיקר התחזקתי מנטאלית".

"היה לי אתגר לא לפרוש אלא לחזור אחרי שיקום ארוך, ואכן חזרתי לליגת העל. הבנתי שיש ירידה ביכולת, ובחרתי ללכת לקבוצה שתהיה קרובה לבית שלי, וזו הייתה הפועל עכו".

אתה מרגיש פספוס שלא שיחקת בחו"ל?

"כן, זה נראה לי הפספוס הגדול בקריירה שלי. בעונות הטובות שלי, לצערי, הגיעה הקורונה וזה עצר את ההתקדמות שלי לחו"ל, כי היו לי הצעות משווייץ ומרוסיה וזה לא הבשיל. אז גם אשתי הייתה בהיריון, והעדפנו להישאר כאן".

שאלות קצרות

רגע השיא בקריירה?

"המשחק מול אינטר בסן סירו".

הרגע העצוב בקריירה?

"הפציעה בהפועל חיפה".

המאמן שהכי השפיע עליך?

"אייל לחמן, שאיתו עשיתי את ההתקדמות מעראבה בליגה הלאומית לליגת העל".

השחקן הכי גדול ששיחקת איתו?

"טוני נוואקמה".

מה המסר הכי גדול?

"שבכדורגל צריך להאמין ולחלום, ובעיקר להיות בריא ולשמור על הגוף, ואז אפשר להגיע לכל פסגה שרוצים".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות