דוד דגו, ששיחק בעונה האחרונה בעירוני מודיעין, חתם בשמחאי מהליגה הראשונה באזרבייג'ן. בכך, שחקן בית"ר ירושלים, קריית שמונה והפועל פתח תקווה לשעבר, רושם את התחנה הראשונה שלו מחוץ לישראל. בראיון ל"היום", הוא פותח הכל.
ספר על המעבר הזה, ממודיעין לאזרבייג'ן
"זה לא מעבר שאנחנו רואים כל הזמן, אני מסכים. הסוכן (עידן בן אבו) התקשר אליי ושאל אותי לגבי אזרבייג'ן. הוא אמר לי שיש קבוצה שסיימה בעונה שעברה במקום השביעי ורוצה אותי. די הופתעתי, המאמן שם כבר עקב אחריי".
"ברגע שההצעה הגיעה לא ישר קפצתי עליה, התייעצתי עם אנשים ששיחקו פה. אני נמצא בלאומית כבר שנתיים ורציתי לעשות קפיצה מקצועית שיכולה לקדם אותי בארץ וגם בחו"ל. אני שמח שזה קרה, זה הדבר הכי נכון עבורי כרגע".
"משה חוגג קנה אותי ממכבי תל אביב בגיל 18"
עם מי דיברת או התייעצת לפני המעבר הזה?
"דיברתי עם רועי קהת, הוא קיבל אותי פה בזרועות פתוחות, עזר ועדיין עוזר לי להתאקלם. דיברתי גם עם ניר ברדע, שהמליץ לי, וזה נתן לי את הביטחון לקבל את ההחלטה".
עברת דרך לא סטנדרטית. ממכבי תל אביב לקריית שמונה ואז לבית"ר ירושלים
"שיחקתי במכבי תל אביב שמונה שנים, הייתי בכל מחלקות הנוער. לא מצאתי את עצמי, ולכן הלכתי להשאלה ברמת השרון לחצי עונה, לאחר מכן הייתי אמור לחזור למכבי תל אביב. באותה תקופה משה חוגג קנה את בית"ר ירושלים והוא קנה אותי ממכבי בגיל 18".
"הייתי עם הנוער, ובשנתיים לאחר מכן הייתי עם הבוגרים. 90% מהזמן הייתי בסגל, אבל לא שיחקתי כמו שציפיתי לשחק. לצערי, באותה תקופה בית"ר לא הייתה בית"ר 'של היום'. דברים לא הלכו מקצועית וכלכלית, הייתה את הפרשה של הרוכשים מדובאי והעניינים עם חוגג, ואני בתוך כל זה לא מצאתי את עצמי".
"לצערי לא קיבלתי דקות משחק, על אף שהרגשתי שהגיע לי. עברתי בהשאלה לרמת השרון ושיחקתי שם בבוגרים, הייתי טוב, לאחר מכן הייתי צריך לחזור לבית"ר והחלטתי לא לחזור".
"הייתה לי סוג של טראומה"
למה החלטת לא לחזור?
"הייתה לי סוג של טראומה. בשנים שהייתי שם לא שיחקתי. כשהייתי בבית"ר עברתי בערך חמישה מאמנים. כשסלובו ושי ברדה היו, הם כן נתנו לי צ'אנס, אבל הסיטואציה של הקבוצה מאוד השפיעה, אז לרוב חיפשו שחקנים מנוסים שהם כבר שמות. לשי ברדה ולי היו שיחות מאוד עמוקות, הוא אמר לי 'אתה אולי הכי איכותי בקבוצה הזו'".
"המאמן שנתן לי את ההזדמנות היה קומאן, ששפט אותי נטו לפי יכולת ולא לפי שם או דברים אחרים, והוא פוטר במחזור השביעי. לאחר מכן הגיעו עוד מאמנים שלא כל כך נתנו לי את הצ'אנס בגלל הסיטואציה של בית"ר".
יש סיטואציה שזכורה לך במיוחד?
"היה לי רגע אחד שמאוד חרוט לי בראש. כשהייתי בבית"ר ירושלים הוזמנתי למשחק נגד הפועל תל אביב בבלומפילד. התרגשתי, היו לי פרפרים בבטן, ואז מאיר הרוש מודיע לי לפני המשחק: 'דגו, אתה השחקן ה-21'. מצאתי את עצמי עולה ליציע ולא מאמין. הרגשתי כאב בלב שאני לא יכול להסביר אותו. זה רגע ספציפי שהיה לי מאוד קשה".
"הרגשתי שלא שפטו אותי על היכולת שלי. אני זוכר שיוסי אבוקסיס הגיע, וידעתי שבהתחלה הוא לא ייתן לי לשחק, באופן טבעי, כי הוא לא מכיר אותי. זה לגיטימי שייתן למי שהוא מכיר ולמי שיש לו ניסיון בליגת העל".
"יוסי אבוקסיס התלהב ממני"
"היה משחק נגד נוף הגליל, הייתי בסגל ולא שיחקתי. באתי לאימון יום למחרת ונתתי אימון מדהים. יוסי התלהב ממני ודיבר איתי. הוא קרא לי בסוף האימון ואמר לי: 'מה דגו, איפה אתה רוצה לשחק? איפה יהיה לך הכי נוח?'. אמרתי לו שזה לא משנה לי, רק תן לי הזדמנות. דאגתי להיראות טוב באימונים.
"אחרי שלושה-ארבעה חודשים שאני דואג להיות בכל אימון הכי טוב שאפשר ומציג יכולת עקבית וטובה, ראיתי שאני לא מקבל הזדמנות. אני לא מרבה לדבר עם מאמנים ואוהב להוכיח על המגרש, אבל שלחתי לו הודעה שאני רוצה לדבר איתו. ואז יוסי קרא לי אחרי האימון ואמר לי: 'אני יודע למה אתה רוצה לדבר איתי, אתה רוצה לשאול אותי למה אתה לא משחק'.
אני בפשטות שאלתי אותו מה אני צריך לעשות כדי לשחק. ידעתי שבמשך שלושה-ארבעה חודשים נתתי עבודה, וזה שבר אותי שלא קיבלתי הזדמנות. הוא אמר: 'דגו, אתה הכי טוב באימונים. למה אתה לא משחק? בגלל הסיטואציה'.
"לא קיבלתי את הדקות שמגיעות לי בליגת העל"
מה גרם לך לעבור לקריית שמונה?
"עם סלובו ושי הייתי בבית"ר. איתם שמתי את גול הבכורה שלי במועדון. אם שי ברדה לא היה המאמן של קריית שמונה, אני לא חושב שהייתי עוזב את בית"ר ועובר לקריית שמונה. אני מאוד מעריך אותו ואת סלובו, הם נתנו לי את ההזדמנות הראשונה שלי.
"בקריית שמונה הרגשתי שהייתי בורג משמעותי בעלייה, ולכן אחרי חצי עונה טובה בליגה הלאומית ציפיתי שעם שי אעשה את הפריצה בליגת העל, ולצערי זה לא מה שקרה. אני חושב שהגיע לי קרדיט לשחק שם. נלחמתי חצי שנה כדי לשחק. אני מאוד מכבד את שי ברדה ומאוד אוהב אותו ברמה האישית, אבל ברור שזה מאכזב.
"הייתי מוצא את עצמי יושב על הספסל ולא משחק. אימון אחרי אימון אני נותן את הכל ושואל את עצמי: 'אולי אני לא בסדר?'. היו לי הרבה רגעים קשים. יכולתי לוותר, אבל תמיד בתוך תוכי ידעתי שאני יודע מה אני שווה. התעייפתי מלנסות לגרום למאמנים להאמין בי. מעולם לא הייתי בעייתי, תמיד הראיתי את היכולות שלי, בכל מקום ובכל גיל".
בישראל צריך הרבה מזל, לא כל הדברים תלויים בך. אני חושב שהמאמנים האמינו בי, אבל בסוף לא קיבלתי את הצ'אנס. בקריית שמונה, בליגת העל, אני מרגיש שלא קיבלתי את הדקות המתאימות לי, ואחרי חצי עונה עברתי להפועל פתח תקווה".
הפועל פתח תקווה מועדון גדול, לא פשוט להשתלב
"לקחתי את ההחלטה לעזוב את קריית שמונה לליגה הלאומית הרבה בגלל עומר פרץ. עקבתי אחריו ונהניתי מאוד לראות את הקבוצות שהוא מאמן, בפרט בהפועל פתח תקווה. ידעתי שעם מאמן כזה, שמאוד מתאים לסגנון המשחק שלי, אני אראה מה אני שווה.
"נהניתי שם מכל רגע ורציתי מאוד להמשיך. הבקעתי שני שערים ובישלתי שלושה, הופתעתי שלא המשכתי, אבל אני מכבד את החלטת המועדון. כנראה שלא תהיה לי תשובה למה לא המשכתי שם. אני יכול לנחש שבגלל שהם חזרו לליגת העל ורצו להביא זרים או שחקנים יותר מנוסים".
"זה ריסק לי את הנשמה"
נשמע שזה ממש כואב לך
"כשישבתי על הספסל בליגת העל ולא שיחקתי, זה ריסק לי את הנשמה, בזמן שאני יודע מה אני יכול לתת. רק חיכיתי שמישהו ייתן לי את הצ'אנס. כל אחד אומר 'וואו, איזה כישרון יש לך ברגליים', אבל אף אחד לא נתן לי באמת צ'אנס. לכן תמיד נשארתי 'כישרון', אבל אף אחד לא באמת הכיר אותי. לא קיבלתי הזדמנות אמיתית בליגת העל, לא בבית"ר ולא בקריית שמונה".
ואז אתה יורד ללאומית
"אני חושב שאני שווה ליגת העל, אבל כשזה לא קורה, יורדים לליגה הלאומית. נוטים לזלזל בלאומית, אבל זאת ליגה עם הרבה שחקנים מוכשרים שמקטלגים אותם כ'שחקנים של ליגה לאומית' - לעיתים היא הרבה יותר קשה מליגת העל.
"כשבאתי לחדרה איציק טאפירו אמר לי: 'מה אתה עושה פה?'. בכל מקום שהייתי שמעתי את זה. זה כבר צובט לי בלב לענות על השאלה הזאת, ולצערי אין לי תשובה. זה מרסק אותי בפנים, כי אני יודע שאני הרבה מעבר, אבל זו הסיטואציה ועם זה אני צריך להתמודד".
"לגבי מודיעין, זאת כביכול קבוצה קטנה שעלתה ליגה, והימרו עלינו כיורדת בטוחה, אבל אני לא מפחד מאתגרים אם מאמינים בי. ארז בנודיס מאוד סמך עליי. כל עוד אני על המגרש אני יודע מה אני יכול לעשות ולהשפיע. בסוף, לשמחתי, עשינו מה שאף אחד לא האמין – נשארנו בליגה. עשינו עונה טובה, חזרה לי שמחת החיים והביטחון".
"כאן לא מסתכלים על הבן של מי אתה"
מה אנחנו עוד לא יודעים או לא מכירים בדוד דגו?
"אני רק מבקש הזדמנות אמיתית - שישפטו אותי לפי איך שאני על המגרש, ולא לפי כמה אני מרוויח או אם יש לי שם או אין לי שם. אם לא בישראל, אז אני מקווה שפה יראו את הכישרון שלי ואני אעשה את קפיצת המדרגה. אני מאמין בעצמי ובטוח שהשנה אצליח, אם זו חזרה לליגת העל מהדלת הראשית או מעבר לקבוצות גדולות יותר בחו"ל. כאן מסתכלים נטו על יכולת, לא הבן של מי אתה ולא מה השם שלך".
מה השאיפות שלך לעונה הקרובה?
" להיות שחקן הרכב בקבוצה שאני נמצא בה, עם מספרים של שערים ובישולים, להתקדם מקצועית ולא לעצור. בגיל 18-19 חשבתי שכבר אהיה שחקן לגיטימי בליגת העל, וזה לצערי לא קרה. אני בן 25, והמטרה שלי היא להתקדם מקצועית כמה שיותר גבוה, פה או בישראל, להגיע לבמה המרכזית מהדלת הראשית".
"אני יודע שאני יכול לתרום לכל קבוצה שאהיה בה. אם אני עצוב, הכישרון לא יכול לבוא לידי ביטוי, אז חיפשתי מקום שייתן לי את הבמה וליהנות מכדורגל. אני מאמין שהכל לטובה. לפעמים לא הכל תלוי בך, לא ויתרתי אף פעם, ואני גם לא אוותר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו