אחרי תקופה לא פשוטה, רונן חנציס עושה את צעדיו הראשונים בחזרה למגרש, כשחתם בבית דגן מליגה ב'. בראיון מיוחד ל"היום" מספר מי שסומן כאחד הכישרונות הגדולים במכבי תל אביב על הניתוח שהשתבש ועצר את הקריירה, והפריצה של אחיו נדב בתור זמר בדיוק באותה תקופה.
מה עבר עליך בשנתיים האחרונות?
"די השארתי את הכדורגל מאחורה, לא מרצון. עברתי ניתוח שבאמת הסתבך לי בצורה שלא חשבתי. טסתי לעשות ניתוח בקע מפשעתי, שעל הנייר הוא די פשוט. גם טסתי במיוחד ללונדון לאיזושהי מומחית, זה אפילו לא היה אפילו בארץ אלא באנגליה. אני לא יודע בדיוק מה קרה, אבל הכאבים שלי הם מהניתוח עצמו ולא מהפציעה שהייתה לפני, זאת אומרת שיש לי נזק עצבי באזור הבטן והמפשעה מהניתוח עצמו".
מתי אתה מבין שמשהו לא בסדר?
"מההתחלה הרגשתי שמשהו לא בסדר. עברתי הרבה פציעות, קלות ויותר קשות, ואני מכיר את הגוף שלי. בשבוע הראשון הרגשתי שמשהו לא בסדר, אבל אמרתי 'אולי זה הניתוח וזה יעבור'. אני זוכר שבערך חצי שנה אחרי הניתוח עברתי בין 3-4 פיזיותרפיסטים שונים ואף אחד לא הצליח לעזור לי, שם נכנסתי ללחץ כי לא הבנתי מה קורה".
היית בקשר עם הרופאה שביצעה את הניתוח?
"טסתי אליה לביקורת וחוץ מזה שהיא אמרה ש'ממה שהיא רואה הכל תקין' - היא לא עזרה לי".
עברה בך מחשבה שלא תוכל לשחק יותר?
"הייתה לי ממש קשה המחשבה שאני לא חוזר לכדורגל, זה היה המציאות שלי והחיים שלי מגיל 6-7, לא הכרתי משהו אחר בחיים והיה לי ממש קשה בכלל לחשוב על סיטואציה שאני לא יכול לחזור. היה לי איזשהו פחד כזה, אבל הראש שלי לא הלך לכיוון שזה יקרה.
"חצי שנה מהניתוח לא הייתי מסוגל לרוץ ואז לאט לאט התחלתי ללכת למטפלים, דיקורים, מרפאות כאב, עד שבסוף ניסיתי לרוץ על הכאבים אמרתי 'נסבול, אני לא יכול להישאר יותר בבית'. להגיד לך שאני בלי כאב? אני לא בלי כאב, זה 24/7, זה כאב עצבי".
מה גרם לך לחזור לכדורגל?
"יש את נבחרת יונייטד, זאת נבחרת ישראל לשלום שהוקמה אחרי ה-7.10 ומשחקת בטורנירים בחו"ל. עובד קראוס, שהוא חבר שלי בנפש, שלח לי הודעה ורצה שניפגש לגבי הצעה שקשורה לכדורגל. אני זוכר שאמרתי לו שזה יעשה לי רע, כבר פתחתי עסק של אימון כושר ותזונה וניסיתי להשאיר את החלק הזה של החיים בצד, כי זה היה עושה לי לא טוב.
"לא הייתי רואה כדורגל, לא הייתי פותח את הטלוויזיה ורואה משחק. בגמר ליגת האלופות הלכתי לעשות אימון כוח, ברמה כזו. היה לי קשה מידי ואז הוא אמר לי 'בוא תעשה אימון-שניים עם הנבחרת, תראה, ואם אתה לא רוצה תגיד לי'.
"באתי לשם והרגשתי שאני לא כזה מוגבל בתנועה, שוב, אני לא יכול לשחק באותה אינטנסיביות ששיחקתי לפני שנתיים-שלוש כי הגוף עבר דברים, אבל הרגשתי שעל המגרש אני לא מאוד מוגבל כמו שחשבתי. התחלתי ללכת למשחקי אימון, בזמן המשחק פחות כואב אבל אחר כך צריך להתמודד עם זה.
"לפני חודש בערך היה את הטורניר האחרון בבודפשט ושם באמת הרגשתי שזה היה חסר לי כל הזמן הזה. נבחרתי למצטיין ופתאום חזרתי לעשות משהו ששנתיים לא עשיתי ואני נהנה ממנו. אמרתי לעצמי גם אם זה יותר כואב, אם במשחק אפשר לשחק אני צריך לעשות את זה, זה נתן לי יותר אוויר לנשימה".
זה שינה בך משהו?
"נקודת המפנה הייתה הטורניר הזה, עד שחזרתי לפעילות הזו אני סוג של שנאתי כדורגל, שנאתי את המקצוע, כי זה הזכיר לי כל כך הרבה פספוסים כביכול שמה יכולתי להיות ואני לא, מה הפסדתי. ממש הרגשתי שנאה לזה ופתאום שם נהניתי וגם הרגשתי שלא כל מה שהיה לי נעלם. אמרתי לעצמי שאני לא יכול לשנוא משהו שעשה לי כל כך הרבה טוב בחיים".
מה הוביל אותך לבית דגן?
"ליגה לאומית וליגת העל זה תדירות ואינטנסיביות יותר גבוהה ואני לא יודע אם אני מסוגל גופנית לשחק בליגות כאלה, עובד (קראוס) עזר לי והתחילו לדבר איתי קבוצות. סגרתי בבית דגן כי זה מקום שנתן תחושה של בית, נתנאל ואריה אנשים זהב. זה מבחן שלי מול עצמי, גם אם זה לא ברמות הכי גבוהות כמו שהייתי, זה עדיין משהו שאני מאוד אוהב והוא חלק מהחיים שלי. אני שמח שיובל נעים נמצא שם, הוא מאמן מעולה, אישיות".
אתה מרגיש שאתה יכול לעבור את המבחן?
"אני מרגיש שכן, כי לא הייתי נכנס לדבר כזה בלי אמונה, זה מאוד בעייתי".
דנו הרבה לאן נעלמת, איך הרגשת?
"אני היום מלווה אנשים בתהליכים של לרדת במשקל ובניית אורח חיים בריא ואימונים, זה משהו שקיבלתי ממנו סיפוק, בחיים האישיים שלי המשפחה שלי לא שאלה אותי אף פעם 'מתי אתה חוזר' או 'איפה נעלמת'. כשאתה שוכח מזה או מדחיק את זה הרבה זמן, פתאום אתה רואה כתבות באתרים כאלו ואחרים, זה מציף אני לא אשקר. היו לי נפילות אנרגיה בגלל זה לפעמים".
הירידה הגיעה במקביל לצמיחה של אחיך נדב.
"יש לנו קשר מיוחד. כשאני הייתי בכדורגל בנוער או בבוגרים הוא היה המעריץ הכי גדול שלי, הוא היה רוצה לבוא לכל משחק, אין דברים כאלה. נכון שכביכול כשהוא פרץ הייתי 'בתחתית' מבחינת הרגשות והתחושות ו'מה אני עושה עם החיים שלי', אבל מבחינתי כמו שהוא היה שם בשבילי כל הזמן בכדורגל, ידעתי שאני חייב להיות שם בשבילו.
"הוא הוציא את השיר הראשון בגיל 17 ומשהו, פתאום באים אליו תקשורת, פתאום הוא חותם אצל אייל גולן ופתאום סוכנים מדברים איתו והופעות, הופעה ראשונה בבלומפילד עם אייל, הוא היה קצת בשוק ודיבר איתי.
"ידעתי שאין דבר כזה חוץ מלהיות שם בשבילו, כמו שהוא היה בשבילי כל החיים. בהופעות הראשונות הייתי מלווה אותו והולך איתו מ-3-4 שעות לפני ההופעה עד הלילה, אני הייתי שם בשבילו כמו שהוא היה שם בשבילי, זה קשר מאוד בריא".
איך הגעת לתחום התזונה?
"בשנתיים האחרונות בכדורגל לקחתי את הגוף שלי לקצה מבחינת יכולת גופנית ונכנסתי לעולם של התזונה והאימונים, שיפור אתלטיות ועוד. שנה אחרי הניתוח לא הרגשתי ששום דבר מספק אותי, שאין שום דבר שייתן לי תחושה של סיפוק או ימלא אותי לא משנה מה ניסיתי לעשות - וניסיתי לעשות הרבה דברים.
"חברים קרובים ביקשו שאעזור להם עם חיטוב וירידה במשקל פתאום אני רואה שאני עוזר לחברים טובים ומשפחה, הם מגיעים לתוצאות ואנשים משנים את החיים שלהם. זו פעם ראשונה שהרגשתי איזשהו תחושת סיפוק ממשהו וזה לא היה קשור אליי, עזרתי למישהו אחר.
"אהבה ותשוקה למשהו כמו שהיה לי לכדורגל כנראה לא יהיה לי לשום דבר בחיים, אבל תחושת הסיפוק הזאת זה לא משהו שחוויתי מאז הכדורגל ואמרתי לעצמי 'אוקיי, זה מה שאני רוצה לעשות עכשיו בחיים'. התחלתי ללמוד ולפתח את זה, הקמתי עסק והיום ברוך השם אני מלווה הרבה אנשים".
לפני שלוש שנים היית מאמין שזה מה שתעשה כיום?
"לא נראה לי שהייתי מאמין, אבל אני משתדל לחשוב תמיד שהכל לטובה. מאוד קשה לחשוב ככה כשאתה נלחם ובתוך הסיטואציות עצמן, אבל אני משתדל לחשוב ככה, כנראה שזה מה שהייתי צריך לעבור".
מה למדת על עצמך השנה?
"אחרי הדבר הזה, שאני עדיין מתמודד איתו ביומיום, יהיה קשה למצוא משהו שיגרום לי לוותר או להתייאש, כי זאת הייתה רוטינה של שנה וחצי שהייתי נוסע לכל מקום בארץ. אני גר במושב ליד אשקלון והייתי נוסע 4 פעמים בשבוע לנתניה, כשזה לא עזר הייתי נוסע 4 פעמים בשבוע לירושלים, נסעתי אפילו בשביל טיפול מסוים לרמת ישי. אחרי כל זה אני לא רואה סיטואציה שמשהו יכול לשבור אותי עכשיו".
מה הציפיות שלך מהשנה הקרובה?
"קודם כל אני מקווה שאגיד שהשנה הזאת בכדורגל הלכה כמו שצריך בעזרת השם, גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה הישגית. יש לי את העסק שלי שאני שואף להתקדם בו ולעזור לכמה שיותר אנשים. אני בן 24, הכל יכול להתהפך ולהשתנות".
אתה חושב שתהיה מסוגל לחזור לרמות הגבוהות בכדורגל?
"הציפייה היחידה שלי היא באיך אני אראה על המגרש, אבל אלוהים גדול, אני לא יודע להגיד מעכשיו".
