אוראל דגני הוא אחד השחקנים המנוסים בליגת העל. הוא רשם מעל ל-400 הופעות בליגה הבכירה של ישראל, ושיחק בלא מעט מועדונים גדולים כמו הפועל ת"א, בית"ר ירושלים, מכבי חיפה, מכבי נתניה, הפועל חיפה והפועל פ"ת.
בראיון מיוחד ל"היום", הוא דיבר על הפריצה ביהלומים, התקופה אצל הירוקים מהכרמל ("לא הרגשתי מוערך"), האדומים מתל אביב ("המקום שהכי נהניתי בו בקריירה, מצטער שעזבתי"), הצעד הבא ("אתם מסתכלים רק על הגיל? תסתכלו על כמה אני רץ") והמחשבות על פרישה ("הדחקתי את זה").
אוראל, אני מחזירה אותך להתחלה. פרצת במכבי נתניה
"כן, יש לי הרבה זיכרונות יפים, נהניתי שם מקסימום. תחשבי שאז היה מותר להלביש 19 שחקנים, אבל השחקן ה-19 לא היה רשום בטופס, למרות שהוא יכול היה לשבת על הספסל. זאת אומרת שאתה יושב על הספסל, אבל המאמן לא יכול להשתמש בך. אני כל הזמן הייתי השחקן ה-19".
"הייתי הולך למנהל הקבוצה ושואל אותו: 'אני התשע עשרה?', והוא היה אומר לי 'כן'. באסה. ואז, בסיבוב השני, פתאום הכול נפתח לי. שיחקתי הכול, גם בלם בצד ימין וגם מגן. הייתה לי שנה טובה מאוד".
"הייתי לוקח את אותה החלטה"
ובגיל די מוקדם קנתה אותך מכבי חיפה בסכום של מיליון דולר, שנחשב אז לאסטרונומי
"תחשבי שבאותו זמן גם הפועל ת"א, גם מכבי חיפה וגם מכבי ת"א רצו אותי, ובחרתי במכבי חיפה. אם אתה מסתכל על זה בדיעבד, עשיתי הרבה בחירות שאולי היו פחות טובות, אבל אם את מחזירה אותי אחורה, כנראה שאקח את אותה החלטה".
"זו הייתה קבוצה שזכתה בשלוש אליפויות, ופתאום הייתה לי הזדמנות לשחק בליגה האירופית. גם הכפילו לי את השכר פי ארבעה או פי חמישה ממה שהרווחתי. באותה עונה, אם אני מסתכל על זה אחורה, החליפו אולי 15 שחקנים בסגל. נהיינו משהו חדש לגמרי, התחלנו קבוצה מאפס ועשינו עונה לא טובה".
"אתה הולך למקומות טובים, ואז הכל מתקלקל"
"כל הבחירות שלי היו כאלה שהלכתי לקבוצות ענקיות. הייתי בקבוצות הגדולות, אבל בזמנים לא נכונים. גם בהפועל ת"א הייתי עם רן בן שמעון בעונה מטורפת. ניצחנו דרבי, ועד לא מזמן זה היה הדרבי האחרון שהפועל ניצחה, ואני גם הבקעתי בו".
אתה חושב שהשארת סוג של חותם במכבי חיפה?
"הייתה לי שם פציעה קשה יחסית, עברתי ניתוח בשרירי הבטן. אני אגיד גם שבחיפה לא כולם זוכרים שהייתי השחקן היחיד במשך שנה או שנתיים שהיה בנבחרת, והיו שם שמות כמו אלירן עטר, יוסי בניון ועוד. מתוך כל הדבר הזה, להיות השחקן היחיד בנבחרת אומר שאתה טוב, שאתה עושה משהו טוב. אבל כשהקבוצה נכשלת, בסוף אתה צריך להיות חלק מקבוצה שמצליחה".
"לא העריכו אותי במכבי חיפה"
"אריק בנאדו היה המאמן, ופתאום הוא אמר לי שהוא לא רוצה אותי מבחינה מקצועית. זה היה מוזר, כי שנה קודם פתחתי בהרכב. אבל זה עשה לי טוב. הלכתי להשאלה בהפועל ת"א, ואז מכבי חיפה שוב עשתה מהפכה והביאו את סטויאנוביץ', שאמר לי: 'אני חייב אותך'. ביטלתי את ההשאלה, ובתמורה הפועל ת"א קיבלה שלושה שחקנים ממכבי חיפה".
"למרות שקנו אותי במיליון דולר, קיבלתי חוזה נמוך. שחקני הכוכבים קיבלו 400 אלף דולר, והשחקנים הצעירים קיבלו 100 אלף דולר. אני הייתי הרבה יותר קרוב לצעירים, וכל הזמן היה לי תסכול מזה שלא מעריכים אותי במכבי חיפה".
"גם בסוף, כשכבר התחילו להעריך אותי, היה את העניין עם בניון. רצו לסיים את הדרך עם יוסי, אז אמרו שכל מי שעם יוסי גם הולך. לפי דעתי זה בכלל לא היה משהו מקצועי. אז במכבי חיפה לא הרגשתי מוערך".
"הכי נהנתי בקריירה בהפועל תל אביב"
בהפועל ת"א, בניגוד לכך, נראה היה שמהשנייה הראשונה הכל נדבק
"הרגשתי שם הכי מוערך בעולם. זה המקום שהכי נהניתי בו בקריירה. אבל כבירי עשה לי קטע. הוא החתים אותי על חוזה לשלוש שנים וביקש שאבוא לקראתו בשנה הראשונה, אז הסכמתי לשכר מאוד מאוד נמוך. בשנתיים שלאחר מכן כבר הייתי אמור להרוויח שכר גבוה מאוד, אבל אז נגמר הכסף. הגיע הפירוק, ובגלל זה גם ירדנו ליגה".
ספר לי על הקשר עם רן בן שמעון
"הוא מאמן מצוין ופסיכולוג מטורף. אני אספר לך סיפור. אם הייתי יכול למחוק יום אחד מהחיים שלי, זה היה את הדרבי המפורסם והגרוע ההוא. הייתי מצוין, אבל שתי טעויות והלך הדרבי. יומיים לא ישנתי. זה המשחק היחיד בחיים שהייתי רוצה למחוק".
"אחרי זה קיבלנו שוב את מכבי ת"א. אני עולה לחימום, וכל היציע של מכבי ת"א מריע לי. אני אומר לעצמי, 'בואנה, מה יהיה? איך אני יוצא מזה?'. רצו לי מיליון מחשבות בראש, ניסיתי לחזק את עצמי.
רן קלט את הסיטואציה, לקח אותי הצידה, הוציא שטר של 200 שקל ושאל אותי: 'מה זה?'. אמרתי לו: '200 שקל'. הוא לקח את השטר, קימט אותו, זרק אותו על הרצפה, דרך עליו עם הנעליים שלו עד שהוא נהיה שחור, הרים אותו ושאל שוב: 'מה זה?'. אמרתי לו: '200 שקל, רק מלוכלך'. אז הוא אמר לי: 'אין בעיה, אבל 200 שקל עדיין שווים משהו. גם אתה שווה משהו. לך תראה להם מה אתה שווה'".
"הניסנובים עשו לי קטעים לא יפים"
למה נשארת בהפועל ת"א גם בלאומית? יכולת להמשיך בליגת העל
"חייב. ירדתי ליגה, והרגשתי שאני חייב להעלות את הפועל בחזרה. לקחתי את זה אישית. הרגשתי שאני חייב להחזיר את המועדון הזה לליגת העל, והחזרתי אותו תוך שנה. המשכתי שם, אבל אז הניסנובים עשו לי קטעים לא יפים. הייתי עם חוזה טוב יחסית, כי הם לקחו את החוזה הקודם, והם הבינו מה הם צריכים לשלם לי בשנתיים הבאות ולא רצו לשלם את הסכומים האלה. אז הם שמו אותי מנודה".
"תחשבי שאני קפטן ומנודה. הם יצאו למחנה אימונים ואני בכלל לא יצאתי איתם. נשארתי להתאמן ושמרתי על שקט. הגענו לבוררות, והבורר אמר להם: 'או שאתם נותנים לו חוזה חדש, או שאנחנו פותחים את הבוררות, ואני מציע לכם לא לפתוח אותה'.
"אמרתי להם שאני אוהב את המועדון הזה, שכיף לי פה, ובואו נעשה חוזה חדש לחמש שנים. חוזה טוב, לא כמו החוזה הקודם שכבר הלך לפח. ויתרתי ולקחתי חוזה חדש, נשארתי בהפועל ת"א לעוד שלוש שנים, אבל הם רצו לקצץ לי כל שנה מחדש, כל פעם בתירוץ אחר. ואז הגיעה הקורונה".
"הפועל סגרה עסקה עם בית"ר מאחורי הגב שלי"
היה להם על מה להתלבש
"עברתי קבוצה כי כבר לא יכולתי. תחשבי שאני עם שני ילדים בבית, שלושה חודשים בלי שכר. נחנקתי. כמה אני יכול? פעם מנודה, פעם שלושה חודשים בלי שכר, פעם רוצים למכור אותי. כמה אפשר להמשיך ככה את הקריירה שלך? למרות שאני אוהב את המועדון הזה, הגיעה עסקה שאני צריך לעבור לבית"ר ירושלים. הם סגרו עסקה מאחורי הגב שלי עם בית"ר".
מה זה אומר מאחורי הגב?
"לא הייתי מעורב בעסקה בכלל. רק אחר כך הייתי מעורב כדי לסכם את התנאים, אבל את העסקה עצמה הם כבר סגרו עם חוגג. אני לא יודע בדיוק מה היה שם".
מהפועל ת"א לבית"ר זה מעבר דרמטי
"אני לא אשכח את זה. בדיוק ישבתי עם ארז נעמן, והוא אומר לי: 'תקשיב, אתה עובר לבית"ר ירושלים'. הבנתי את הסיטואציה. באתי להיפרד, ואני יושב עם ארז ופשוט בוכה. אמרתי לו שאני לא רוצה ללכת. הוא אמר לי להישאר, ואמרתי לו: 'איך אני יכול להישאר? אני כבר שלושה חודשים בלי שכר. הם סגרו את העסקה איתם. אמרו לי לא להישאר, אמרו לי שאם אשאר פה, אני לא אמשיך לקבל כסף'".
"אולי הייתי צריך לסבול עוד קצת"
ככה אמרו לך - לא תקבל כסף?
"כן. אמרו לי: 'אתה לא מקבל כסף, אתה סיימת פה. אם אתה רוצה להישאר, תחתום על חוזה עם קיצוץ של 50 אחוז'. בבית"ר ירושלים הייתי אמור להרוויח יותר כסף, היה פער עצום בשכר, אבל אני מאוד רציתי להישאר בהפועל ת"א. אמרתי להם: 'תשאירו לי את החוזה שלי ואני נשאר פה'. לא ביקשתי יותר מדי. כיף לי פה, המועדון מעריך אותי, האוהדים מאוד אוהבים אותי. אבל אמרו לי שזה לא יקרה.
"אם אני מסתכל על זה היום, אולי הייתי צריך לסבול עוד קצת, ואולי משהו היה משתנה. אחר כך אתה מסתכל על זה, הם ירדו ליגה, ואתה חושב לעצמך שאולי איתי הם לא היו יורדים. אתה שואל את עצמך מה היה קורה איתי ומה היה קורה בלעדיי. כל כך נהניתי שם, שהיום אני באמת מצטער שעזבתי. היה לי ממש כיף שם".
איך היה המעבר לבית"ר?
"בהתחלה היה לי מאוד קשה. אבל באותו רגע שאני בבית"ר, אני נותן את המקסימום שלי. אני אלף אחוז בבית"ר. ההתחלה הייתה קצת קשה.
הקשר עם רוני לוי
איך אתה מסכם את הקדנציה בבית"ר?
"היה מאוד קשה. חוגג החליט שהוא מפסיק, ואז הגיע נאמן. אני כל פעם חוזר לסאגה הזאת, עברתי שם המון".
מלא מאמנים התחלפו
"כן, אני כבר לא זוכר את כל השמות. סלובו ושי, רוני לוי".
את רוני פגשת בכמה קדנציות.
"סיימתי במכבי חיפה, עברתי להפועל ת"א, ואחר כך מי הביא אותי לבית"ר ירושלים? רוני לוי. מסיימים קדנציה של ארבע שנים בבית"ר, אני עובר להפועל חיפה, ומי רוצה אותי שם? שוב רוני. עברתי איתו דברים קשים ועברתי איתו דברים כיפיים, אבל בהפועל חיפה חוויתי אותו בצורה אחרת, והייתה לנו אחת העונות הכי כיפיות שהיו לי בקריירה".
"אני יושב בבית ומתלבטים אם לקחת אותי"
תישאר בהפועל פתח תקווה בעונה הבאה, או שאתה עדיין לא סגור?
"ככל שאתה מתבגר, זה מה שמפריע לי. עברתי הרבה דברים בקריירה, אני עושה שנתיים באמת טובות, בלי הרבה פציעות, טפו טפו, ובשכר נמוך יחסית. אני כבר לא מרוויח את הסכומים שהרווחתי פעם, אפילו לא חצי מהם, ואני יושב בבית בחינם, ועדיין מתלבטים אם לקחת אותי. באמת שאני לא מבין את זה".
זה מבאס?
"מבאס מאוד, מתסכל מאוד. אבל אתה מסתכל על חו"ל ורואה שחקנים בגיל הזה ממשיכים לשחק וקבוצות רוצות אותם. אז אני מבין שארבע הגדולות לא רוצות אותי, מן הסתם הן מביאות שחקנים צעירים בהרבה מאוד כסף, אבל פה בארץ מעדיפים להביא זרים, גם אם הם בינוניים".
"כל שנה גם מעלים את מספר הזרים - שבעה, שמונה. מצד שני, אולי זה גם גורם להצלחות, כי לשחקנים ישראלים יותר קל לצאת לחו"ל, וכשהם יוצאים הם מרימים את עצמם. זה גם אחד הדברים שלא הצלחתי לעשות. לצאת לחו"ל. אני מאוד מתבאס על זה. אולי זה במקום הראשון או השני בדברים שלא הצלחתי לעשות בקריירה".
"אני באמת לא מצליח להבין את הסיבה. אתם מסתכלים רק על הגיל? תסתכלו כמה אני רץ, תסתכלו על נתוני ה-GPS, תסתכלו על הכול, ואז תגידו אם אני מתאים לכם. אל תסתכלו רק על 'אוראל בן 37'. את מבינה? זה דבר מקולקל ודפוק".
"לאמן קבוצה זה לא בשבילי"
הליגה הלאומית היא אופציה?
"פחות בא לי כרגע. כפר שלם מאוד רצו אותי".
אתה כבר חושב על פרישה?
"הדחקתי את זה מקסימום, אבל השנה זו השנה הראשונה שאני כבר בודק לעצמי אופציות. אני מאוד מתלבט אם להישאר בספורט, כי מצד אחד אני עושה את אותו הדבר מגיל ארבע או חמש, ואני רוצה לבדוק עוד דברים. נדל"ן, למשל, מאוד מעניין אותי, ויש לי הרבה חברים שמתעסקים בתחום. מצד שני, אני עושה משהו כל החיים ואני טוב בו.
"לאמן קבוצה זה לא בשבילי, אבל אם יש משהו שכן מעניין אותי, זה לעבוד עם שחקנים צעירים. להתחיל לאמן את הגילים שבין עשר ל-17".
