תומר צרפתי היה אחד השמות המסקרנים ביותר בכדורגל הישראלי. אחרי שהוביל את נבחרות ישראל הצעירות להישגים היסטוריים, שיחק במונדיאליטו וביורו הצעירות, רבים סימנו אותו כאחד משוערי העתיד של הכדורגל הישראלי.
אלא שאז הגיעה הנסיגה. עונה קשה במכבי נתניה, ירידה חדה במעמדו, מעבר שלא יצא לפועל ותקופה אישית מורכבת שהובילה אותו למקומות שלא הכיר. בראיון ראשון וחשוף במיוחד, צרפתי מדבר על המכות שקיבל אחרי הפריצה, הימים שבהם הסתגר בחדר ובכה, התחושה שאיבד את עצמו, המחשבות לעזוב את הכדורגל, היחס שקיבל במכבי נתניה והאמונה שעוד יחזור למקום שבו כולם ציפו לראות אותו.
צרפתי, שרק היום עבר רשמית להפועל כפר שלם, פותח את דבריו ומודה: "זו עונה לא כמו שחשבנו שתהיה, לא היו הרבה עליות, היא הייתה ממש למטה. בעזרת השם דברים ישתנו בעונה הזו. קצת כואב לי כי אני שחקן של מועדון 7 שנים מנערים א', נכון שהדברים לא הלכו בסוף כמו שרצינו, אבל לא קל לדבר על זה".
בשנת 2022 היית חלק מהנבחרת עד גיל 19 תחת אופיר חיים שעשתה הישגים פשוט חלומיים והעפילה לגמר היורו.
"נכון, היה שם משהו שקשה להסביר במילים, היינו כמו משפחה. אופיר היה כמו אבא שלנו, זה הבן אדם הכי טוב שיצא לי להכיר בכדורגל, כל מה שהיינו צריכים הרגשנו בנוח לדבר איתו, הכל התחבר לנו, הכל הלך ואני שמח שהייתה לי הזכות להיות בנבחרת הזו".
גם היית חלק מנבחרת המונדיאליטו. ספר לי קצת על הקשר ביניכם
"האמת שהגעתי לגמר היורו ואז מונדיאליטו ועדיין לא הבנתי את זה, לא קלטנו איפה אנחנו, הכל רץ, ניצחון ועוד ניצחון. רק אחרי זה, כשהגענו לארץ, הבנו מה עשינו. גם אם הייתי עושה טעות, לא היה עניין של כעס, לא היה מישהו שיצעק עליך, תמיד היינו מרימים אחד את השני, ידענו שאנחנו ביחד. והנה עכשיו את יכולה לראות את רביבו עושה עונה של החיים, אוסקר גלוך וסתיו למקין בהולנד, ובאמת שכולם מצליחים וילדים טובים".
ובחצי גמר יורו הצעירות אתה נקרא להחליף את דניאל פרץ כי היו לו צהובים. מעמד מאוד גדול ומרגש, אבל גם מלחיץ.
"באתי מהמונדיאליטו, חזרתי לארץ ליום אחד ואז ישר ליורו. היינו בחדר אוכל ואז עדן קארצב אומר לי 'דניאל קיבל 2 צהובים, אתה משחק', ואני אמרתי לו מה יש לך זה לא הגיוני, אין את החוקים האלה בחצי גמר וגמר זה מתאפס… לא חשבתי שאני אשחק. לגבי דניאל פרץ - הוא אישיות, למדתי ממנו המון, כיף לדבר איתו וכיף ללמוד ממנו. מכל שוער שאני עובד איתו אני לוקח משהו. כיף לקחת משהו מכל אחד".
פרצת בגיל מאוד צעיר.
"נכון, כבר בגיל 19 התחלתי לשחק בבוגרים והייתי גם בנבחרות, אבל אני לא מסתכל על זה. אני מסתכל על היום, אני בן 22 והשנה לא שיחקתי הרבה. עשיתי את הקפיצה בגיל מוקדם מאוד ועכשיו אני יותר למטה. אני מבין את הסיטואציה שלי, אין מה להסתיר, עכשיו אני צריך לעשות את הקפיצה חזרה".
אתה חושב שהקפיצה הייתה מהירה מדי?
"הרגשתי 'וואו' וקיבלתי הרבה כאפות אחרי הקפיצה הזו. ממש כשחזרתי לארץ עשיתי גביע טוטו מצוין ואז היו לי שני משחקים פחות טובים בליגה ויצאתי מההרכב בבום. היה משחק נגד בני ריינה, עמית מאיר בעט, פגע לי בגב ונכנס, היה רשום 'גול עצמי תומר צרפתי', התבאסתי ממש. ואז משחק שני נגד הפועל ת"א בחוץ, צ'יבוטה עובר אותי ואני עושה פנדל. שם קיבלתי כאפה.
"חזרתי, עשיתי חמישה משחקים, חמישה ניצחונות, ואז הכל הולך והכל מסתדר, שוב השם שלי חוזר, ואז מגיע המשחק נגד מכבי ת"א, משחק ראשון של עידו שחר והכל הלך לו, בעט לי פנדל, בעט מרחוק, הכל הצליח לו והם ניצחו אותנו 5. לא ישנתי כל הלילה, בחיים לא קיבלתי 5 גולים במשחק. באתי לאימון עם הראש למטה. הקהל היה חם עליי והתחילו התגובות, התקשורת, אוהדים".
איך אתה מגיב לזה?
"זה קשה, הייתי רגיל שהקהל רק אומר מילים טובות ופתאום קללות, הודעות, כל נגיעה בכדור 'בוז'. במגרש לא הייתי מתייחס לזה, אבל היו רגעים שהייתי נשבר. הייתי בן 19, הייתי ילד. הבית שלי זה בית של כדורגל, אח שלי הקטן משחק בנוער, אח שלי התאום גם משחק. אין פה שיחה אחרת חוץ מכדורגל וזה השפיע.
"יש ימים שאיך שאני מרגיש ככה גם הבית, אם אני שמח אז הבית שמח, אם אני עצוב אז הבית עצוב. בשנה האחרונה הבית הזה עבר הרבה דברים לצערי בגללי, בית יותר עצוב, יותר מתח כזה, לחץ".
"אמרו לי אחרי מכבי ת"א שהקהל חם עליי"
צרפתי מגולל את האירוע בנתניה אחרי ההפסד למכבי תל אביב: "לקחו אותי ואמרו לי 'אתה שוער צעיר ואנחנו רוצים לתת לך לנוח כי הקהל חם עליך'. זו הסיבה, לא בגלל שאני לא טוב, וזה ביאס אותי, כי זה תירוץ, עדיף שיגידו לי כבר 'אתה לא טוב', ככה יצאתי מההרכב. העונה האחרונה נתנה לי סטירה גדולה. אני אומר תודה על ההורים שלי כל יום. היה מצב שהם פחדו עליי".
פחדו עליך שמה?
"אני אגיד לך הכי אמיתי, אחרי מה שהיה לי עם נתניה שכבר הייתי מסוכם עם בני יהודה בינואר והיה קטע לדעתי לא כל כך מכובד שעושים לשחקן בית וכבר לא רציתי להמשיך בכדורגל".
חשבת אפילו לפרוש?
"זה קשה להגיד את זה כי בסוף זאת האהבה שלי בחיים, אין לי עוד משהו שאני יכול לעשות, ככה אני חושב, אבל כן, לא רציתי להמשיך".
הגדרת את העונה הזו כ"סטירה גדולה". למה?
"היו לי הצעות בתחילת העונה, גם מליגת העל, חלק שוער ראשון וחלק שוער שני, אבל לא רציתי לסיים ככה במכבי נתניה. כאילו מה יזכרו ממני? שאני ילד וגם יצא לי שם של ילד, כאילו לא הכי טוב, לא יודע למה. החלטתי להישאר וחשבתי שאני אקבל את ההזדמנות, הייתי גם בכושר טוב. ואז אני לא משחק ולא משחק, ואני לא חושב שלא הגיעה לי הזדמנות, היו משחקים שבאמת לא הלך לנו והייתי חם ולא קיבלתי".
למה אתה חושב שיצא לך שם של ילד לא טוב?
"כי כל כתבה בשנה האחרונה הייתה 'תומר צרפתי צריך לעבור ולא עובר' או 'תומר צרפתי קיבל השעיה'. וזה לא אני, תשאלי כל שחקן, שחקנים היו לוקחים אותי לשיחות ואמרו לי שהכל בסדר ולא עשיתי כלום או משהו לא בסדר. הרגשתי כלום, קשה להגיד את זה. לא הרגשתי שוער ולא הרגשתי שחקן כדורגל, הרגשתי ילד שבא, שם את המדים של האימון והחברים אוהבים אותו כזה. זה לא מצחיק, זה עצוב".
מה באמת קרה עם בני יהודה? למה לא עברת בסוף?
"מכבי נתניה זה הבית ולא רציתי לעזוב ואז אתה מקבל החלטה שאתה עוזב ואתה מרגיש שמשחקים בך עוד שבוע, עוד שבועיים. בתקופה הזו ראיתי מה זה באמת הורים. הם תמיד היו שם בשבילי ולהרים את הראש. אני יכול להגיד לך, היה שבוע שלא יצאתי מהחדר, הייתי באמת גמור. אני לא אחד שבוכה אבל בכיתי, לא הפסקתי לבכות".
הרגשת שמשחקים בך?
"פתאום לא נותנים לך להתאמן, פתאום אתה מגיע למתחם ונותנים לך לרוץ מסביב או שעושים לי ועדת משמעת ואני מושעה וזה לא אני. כשהייתי מושעה כמה אימונים הייתי בבית והרגשתי שאין בי כלום, ואחרי זה שחזרתי למתחם הרגשתי שזה לא אותו דבר, כאילו אני לא שחקן של מכבי נתניה.
"אני לא רוצה להגיד שום מילה רעה על המועדון כי בסופו של דבר גדלתי שם, אבל אני חושב שלא ככה צריך להתנהג לשחקן שניסה לתת הכל, גם אם הוא לא היה טוב. ואבא שלי לא מתערב, אבל כשהוא מתערב אז הוא מתערב, הוא אמר להם – תומר לא מספיק טוב? תשחררו אותו למה בכוח?
"הייתי בא לאימונים והייתי יושב על כדור בצד או שהייתי מתחיל משחקון באטרף ואז היו מוציאים אותי, אבל אני תמיד אזכור את הטוב במכבי נתניה, הכרתי אנשים מדהימים וחברים לחיים, ההנהלה, המועדון, אלמוג כהן היה בשבילי כמו אבא ואני לא אשכח לו את התקופה הזו בחיים, בזכותו אני חושב שהגעתי למה שהגעתי".
ספר לי על הקשר שלכם.
"הוא היה שם בשבילי, הוא החזיק ממני, הוא נתן לי את הביטחון. כל משחק הוא היה שולח לי הודעה אחרי משחק. עשיתי הופעת בוגרים אחת לפני המונדיאליטו ולפני כל משחק הייתי מתייעץ איתו ועם איתמר ניצן. למדתי ממנו הרבה, הוא היה שוער ראשון. אהבתי אותו, את כל מה שהביא למגרש, הוא היה מנהיג. הייתי מתייעץ איתו הרבה".
איך הרגשת אחרי שהמעבר לבני יהודה לא יצא לפועל?
"לא הייתי אותו תומר, היו מצבים שהייתי קם בבוקר ולא רוצה לעשות את הנסיעות האלה. הייתי קם בבוקר ורוצה לחזור לישון, למרות שלא שיחקתי שנה בחדר הלבשה הייתי אותו תומר. כל ערבי הגיבוש היו כאן בבית. זה היה באמת כואב. אני בא מבית דתי, הלכתי להרבה רבנים, ההורים שלי עשו עבורי הכל, אפילו קמע שיש לי עדיין בתיק.
"אני מרגיש שאני לא יכול להסתכל להם בעיניים עד שאני ארגיש שאני עושה משהו טוב, שאני משחק ונראה טוב, כי כל מה שההורים שלי עוברים זה בגללי. אימא שלי אפילו עברה צנתור ואני יודע שזה בגללי, זה מלחץ אין סיבה אחרת, אנחנו בית של אמוציות".
מכבי נתניה לא מימשו עליך את האופציה.
"אבא שלי אמר לי שלא יממשו את האופציה בנתניה, אני חשבתי שכן כי אני שחקן צעיר, בן 22, שיחקתי בליגת העל ואני שחקן של המועדון. זה קשה. לא קיבלתי מהם אפילו חצי הודעה, אפילו איזה הודעה קטנה "תודה על התקופה שלך, תצליח".
מה השאיפות בכפר שלם?
"אני מודע לסיטואציה שלי. היום אני יותר בוגר. אני יודע שאני אהיה טוב ואני אתן הכל. בעונה הזו אני חייב לתת הכל, בשבילי, בשביל כל מי שהיה שם בשבילי בשנה הזו, הכדורגל הוא הכל בשבילי אני לא רואה את עצמי עושה משהו אחר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו