לראשונה מאז פוטר ממכבי תל אביב בסוף ינואר, ז'רקו לאזטיץ' מספר מה באמת קרה מאחורי הקלעים ונותן את הזווית שלו לבלגן שהתחולל אצל הצהובים. הוא התארח בפודקאסט בסרביה לשיחה ארוכה, התייחס לירי הזיקוק לעבר ביתו, המצב הביטחוני ומעל הכול סוגר חשבון עם הביקורות שחטף מהתקשורת הישראלית.
לאזטיץ' דיבר תחילה על המלחמה מול איראן: "היה לי פשוט מדהים בישראל, מכל בחינה שהיא. בוא נגיד שבתוך כל מה שקרה שם, איכשהו בסופו של דבר היה לי מזל. כשהתחילה המערכה הראשונה מול איראן היינו בפגרה וכבר הייתי בסרביה עם המשפחה, המערכה השנייה התחילה כבר אחרי שחזרתי לכאן.
"גרנו בישראל שנה וחצי, אשתי, הבת שלי ואני, הכול היה בסדר. כשרואים שהאצטדיונים מלאים, זה כנראה אומר שהמצב לא כל כך נורא. לעיתים קרובות היו מתקשרים אליי מכאן ושואלים 'מה קורה? אנחנו קוראים חדשות', ואנחנו בדיוק סיימנו אימון וכלום לא קרה. עכשיו הכל מנופח, כותבים כל מיני דברים, גם מה שנכון וגם מה שלא.
"זאת לא הייתה סיטואציה נורמלית. קרה שהיו אזעקות, אבל אנחנו לא הרגשנו ממש את המלחמה, כשהם יורים ופוגעים בבניינים. היה לי אמון במועדון, הם מאורגנים מאוד וזה מגיע לרמה כזו שהם מודיעים שעומדת להיות אולי אזעקה, כדי שתהיה קרוב למרחב המוגן. בכל דירה בבניינים החדשים יש חדר שנקרא ממ"ד שהוא כמו מקלט.
"מכבי באמת מועדון פנטסטי מכל בחינה ואתה מרגיש שתמיד יש מישהו שתומך בך, אבל כמובן גם זה לא יכול 'להציל' אותך אם זה קורה (התקפת טילים על ישראל), אבל אני אומר, לא חווינו דבר כזה בכל התקופה שהיינו בישראל. הייתה חוויה לא נעימה עם האוהדים, אבל לא ספגנו ירי מאיראן".
תקרית הזיקוק
על מחאת האוהדים מתחת לביתו סיפר לאזטיץ': "היה את הסרטון שהופץ, אבל זה רחוק מאיך שזה נראה. אני לא יודע מה עובר בראש של כל האנשים שהיו שם, אבל אני לא מאמין שמישהו באמת התכוון לירות על הדירה שלנו. זה קצת יותר מדי ואני לא רוצה להאמין בזה. הם הגיעו, תיעדו את עצמם עושים את זה ועזבו. ברור שזה היה לא נעים, אבל זה באמת זניח לעומת כל מה שחוויתי שם במהלך השנה וחצי האלו.
"אני תמיד אומר, שאני מנסה לזכור רק את הדברים היפים. היו שם כל כך הרבה דברים יפים, רגעים יפים וכל כך הרבה חוויות יפות. אני כל כך אסיר תודה למכבי ועל כל מה שחוויתי שם. והם כאלה, זה סוג האנשים. למכבי יש אוהדים פנטסטיים. אני תמיד אומר, ואמרתי גם כשהייתי שם, אני לא יודע אם אפגוש שוב במהלך הקריירה שלי עוצמה כזו.
"זו תשוקה שמרגישים אותה בכל יום ברחוב, שלא נדבר על יום המשחק. חברים הגיעו אליי לעיתים קרובות כדי לצפות במשחקים, לא רק במשחקי 'דרבי' אלא גם במשחקים 'הרגילים'. אחרי אחד המשחקים שניצחנו 1:4 חבר שלי אמר: 'אחי, מה זה? איזה טירוף יש בתוך האצטדיון?'. פשוט, אלו האנשים, ככה הם כבני אדם.
"גם אנחנו כאלה במידה מסוימת, רק שאין לנו כל כך הרבה אוהדים בכל המשחקים. מכבי זה מועדון שיש לו יותר מ-22 אלף מנויים, אצטדיון שמכיל 30 אלף מקומות והוא לרוב מלא. לכל מועדון בישראל יש את בסיס האוהדים שלו. אתה אומר, 'אוקיי זו מכבי, יש לה הכי הרבה אוהדים', ואז אתה הולך למשחק באיזו קריית שמונה או חדרה, ואתה רואה שיש להם את אותה התשוקה כמו לאוהדי מכבי שהם כמובן הרבה יותר בכמות, שלא לדבר על הפועל באר שבע, בית"ר ירושלים ומכבי חיפה שהם שם בכמויות".
"בישראל היריבות בריאה"
לאזטיץ' השווה את תרבות האהדה בישראל לזו שבסרביה: "כן, זה חסר לנו. זה בהחלט חסר לנו, ואתה מרגיש את זה. בישראל האוהדים משני הצדדים נפגשים, שותים ביחד, וכשמגיע המועד למשחק, הם אויבים מושבעים, וכך מתנהגים השחקנים והמאמנים, פשוט יש את היריבות הזאת, יריבות בריאה שלפעמים קצת חוצה את הגבול. בכל משחק כולם מאמינים שהם ינצחו, כולם מגיעים כאילו זה המשחק האחרון בליגת האלופות.
"יש להם שיטה טובה עם הפלייאוף, שבו משחקות שש הקבוצות הטובות ביותר פעמיים. וכשמדמיינים את זה כשיש 4-6 קבוצות, שלכל אחת יש 18,000 מנויים. לבית"ר, מכבי וחיפה יש 30,000 איש כל אחת. האצטדיון של באר שבע מכיל 18,000 ואם היה מכיל 30,000 גם להם היו 30,000. עכשיו זו הפועל תל אביב, בעונה שעברה מכבי נתניה.
"בחודש האחרון וחצי של העונה אתה משחק עשרה 'דרבים'. הם באמת הופכים את זה לחגיגה עם סיקור תקשורתי נרחב. אלו תוכניות שמשודרות לאורך כל היום, עוקבים אחריהן לאורך כל היום ברדיו. אם עוקבים אחרי זה, אפשר אפילו להשתגע. מצד אחד אתה מוגן כזר, כי אתה לא מבין עברית, אבל היו גם את המצבים האלה אחר כך".
תחילת "סערת זהבי"
בשלב הזה לאזטיץ' עבר לדבר על "סוגיית ערן זהבי": "הייתי מאמן אלמוני שהגיע למכבי הגדולה. זה התחיל קצת לא טוב, הודחנו מליגת האלופות, ואז היה איזה משחק שהושבתי את השחקן ההוא (זהבי) על הספסל. עכשיו, מבחינתי הכול מעולה. אני חושב שזו התחלה טובה באופן כללי, ארבעה ניצחונות רצופים וכן הלאה.
"פתאום כשאני מסתובב ברחוב שם האנשים כל הזמן ניגשים אליי ואומרים: 'היי מאמן, כל הכבוד, אתה נהדר. אל תקשיב למה שאנשים אומרים'. פעם אחת, פעם שנייה, פעם חמישית. כל הזמן אותו סיפור. הלכתי אל הדובר ואמרתי לו 'כולם אומרים לי משהו על בעיה, על משהו שקורה'.
"ואז הוא הסביר לי: 'ברשתות החברתיות, יש את העיתונאי הזה. הוא מתחיל קצת...' מכבי הוא באמת מועדון תובעני בצורה בלתי רגילה. יש הרבה, איך לומר, הוכחות לכך. אחת מהן היא, למשל, שבמהלך 16-17 השנים האחרונות, שבהן ההנהלה הזאת נמצאת, שהיא פנומנלית במועדון, רק ולאדן איביץ' בעונה ההיא ועכשיו אני סיימנו והתחלנו את העונה הבאה".
אחד מחברי הפודקאסט שאל את לאזטיץ' האם הוא חושב שעיתונאים קיבלו הנחייה לצאת נגדו וענה: "אני לא יודע, אני חושב שזה בעיקר נרטיב שלילי. לאורך השנים עזבו מאמנים אחרי עונה אחת או כי המועדון לא רצה אותם, או כי הם לא היו יכולים יותר. בישראל, אתה מנצח 1:3 והעיקר מבחינתם הוא למה ספגת שער. לא איך ניצחת, ישר שואלים אותך למה ספגת.
"היה לי מקרה שהדובר הכין אותי ואמר לי משהו בסגנון 'תשמע דיברו על זה ועל זה ואמרו ככה וככה, תצפה לשאלות מהסוג הזה'. במשך כל השנה זה היה שלילי וזה נמשך. הייתי על קרח דק כל הזמן, במיוחד במהלך העונה הראשונה. לקחנו את הסופרקאפ, ואז את גביע הטוטו שהוא כמו גביע הליגה ובסופו של דבר לקחנו את האליפות.
סוגר חשבון עם התקשורת
"במבט לאחור אני אומר שהעבודה הטובה ביותר היא עבודתו של עיתונאי. היה עיתונאי אחד שבמהלך כל השנה הזאת הגיש פודקאסט, אחרי שזכינו באליפות הוא אמר שהוא מתנצל כי הוא טעה. אז אמרתי, 'מעולה, נהדר'. ואז התחילה עונה חדשה, ואחרי העונה הראשונה שוב פעם הכול מתחיל מחדש.
"אוקיי, זו עבודה. כנראה שזה גם חשוב וזה מושך, אין לי מושג, אבל זה יוצר לחץ עצום, לא רק עליי, כי אני אפילו לא מבין מה הוא אומר וזה לא משנה, אבל השחקנים בוודאות מקשיבים וקוראים את זה. לא חושב שיש כדורגלן שלא חשוב לו מה שקורה ברשתות החברתיות, מה שנכתב ונאמר. הם שומעים את התגובות וזה משפיע על הקבוצה יותר מאשר עליי.
"זה כמובן גם משפיע עליי באופן אישי כי זה משפיע על העבודה שלי, על הקבוצה ונוצר מעין נרטיב שלילי. בימינו, במיוחד כשהתקשורת, הרשתות החברתיות והפודקאסטים כל כך נוכחים, קשה מאוד לשלוט בזה, במיוחד כשדברים מתחילים להשתבש קצת ואז הדברים מקבלים סוג של ערך.
"ביקורת היא מבורכת אבל אם זה כל הזמן ככה, אז תארו לעצמכם שאני אטעה ב-30 משחקים ונפסיד ואז כשאנצח באחד אני אגיד 'אני מודה טעיתי ב-30 האחרים', זה פשוט בלתי אפשרי. העבודה כעיתונאי מאפשרת לך לעשות את זה. היום כל אחד מקבל מיקרופון ומשפיע על אנשים. במקרה הזה אולי על כעשרה אנשים שהגיעו לביתי ועשו מה שעשו. ויצרו מזה סיפור חסר תקדים שהזיק יותר לכדורגל הישראלי, להם כמדינה, למועדון, מאשר לי אישית באותו רגע או בכל רגע אחר".
"הגענו למצב לא הגיוני"
לאזטיץ' דיבר על פיטוריו: "מכבי הוא מועדון טוב בצורה בלתי רגילה ולדברים שנאמרו עליי לא הייתה השפעה, אבל בסוף לא הצלחנו להשתלט על זה, כי התווספו גם כמה תוצאות גרועות מסיבות שונות. היו לנו פציעות, אנחנו משחקים באירופה, הנסיעות, לוח הזמנים, כמובן שעשיתי טעויות כמו שכל מאמן עושה. נוצר מצב ברגע מסוים שבו זה כבר לא היה הגיוני.
"מכבי הייתה מסע פנטסטי עבורי, ואני אסיר תודה על כך באופן בלתי רגיל. למדתי המון, ואני זוכר משם את התארים, את הניצחונות ואת השחקנים שהתפתחו, התקדמו ועזבו. אבל הגיע רגע מסוים שבו האווירה הפכה לרעילה מאוד עבור כולם. זה לא טוב לסביבה כולה, לא טוב לשחקנים, לא טוב עבורי והכי חשוב זה לא טוב עבור המשפחה שלי, לא טוב להנהלת המועדון, לא טוב לאוהדים עצמם, לא טוב לאף אחד ואז חייבים לקבל החלטות. באותו רגע, ההחלטה הזאת לא הייתה נעימה עבורי, אבל כשאתה מתרחק ומנסה להיות מציאותי אתה יכול לראות את הדברים כפי שהם באמת".
על ההבדל בין העונה שעברה לנוכחית אמר: "בשנה הראשונה זה הגיע למצב שאנחנו בפיגור של 2:0, מתחילות הקריאות מהקהל, אנחנו הופכים את התוצאה ל-2:3, מנצחים ואז העניינים קצת נרגעים. בעונה הזאת לא היה לנו את זה ממיליארד סיבות. 14 שחקנים התחלפו. שחקנים שהבקיעו 45 שערים עזבו, בין אם הם נמכרו, סיימו את הקריירה או החליטו לעזוב.
"הבאנו שחקנים צעירים וכמה כאלה שצריכים להיות מחליפים. הם נפצעו. עשינו טעויות, אולי המעטנו בערכן של החלטות מסוימות, המעטנו בערך הדרך שבה חלק מהמחליפים ישתלבו בכל האווירה הזאת. אם הדברים ישתבשו. קרו כמה דברים פנימיים שפשוט שיבשו אותנו".
