ארגנטינה היא ללא ספק אחת מאומות הכדורגל הגדולות ביותר, והיו לה לאורך השנים לא מעט נציגים בכדורגל הישראלי. אחד מהם שנמצא עד היום בארץ הוא קרלוס צ'קאנה. בעוד חודש יחגוג צ'קאנה יום הולדת 50 והוא כלל לא חושב על פרישה. במקביל למשרת אימון במחלקת הנוער של מכבי תל אביב, הוא שיחק בעונה החולפת בליגה ג'.
הכדורגלן שהגיע לפני למעלה מ-20 שנה לישראל חווה לא מעט בארץ, ולא רק על המגרש. הוא עבר טרגדיה אישית עם מות בנו, איגור, וגם אחרי 7 באוקטובר החליט להישאר כן. בראיון ל"היום" צ'קאנה מדבר על רמת הכדורגל בישראל, העבודה במכבי תל אביב, הסיבה להישארותו בארץ וגם הסגל המפואר שאליו השתייך לריבר פלייט, גם אם זה היה רק לקצת.
נתחיל מהסוף. זכית השבוע בגביע המדינה לוותיקים.
"כן, זה היה מטורף לזכות בגביע עם מכבי תל אביב. אני שמח לשתף פעולה ולשחק עם שחקני עבר גדולים שעשו קריירות אדירות. להיות בסגל עם כל הכוכבים האלה ולזכות בתואר אז זה נפלא. כמובן שזה מתחבר לי עם הכבוד הגדול שאני זוכה במכבי תל אביב כמאמן במחלקת הנוער".
ספר על העבודה שם.
"אני עוזר מאמן נערים א', מאמן חלוצים במחלקת הנוער ובשנתיים האחרונות גם ערכתי אימונים אישיים עם שחקנים שלא השתלבו בסגל של הקבוצה הבוגרת. בתחילת העונה זה היה עם שחקנים כמו יונס מלדה ואבישי כהן. בנוסף אני גם עובד בשעות הבוקר בעיריית תל אביב".
כמה האימון מעניין אותך?
"בהתחלה פחות התחברתי, אבל לאחרונה הבנתי שהדבר הכי חשוב בשבילי זה לעזור ולהדריך את הדור הצעיר. כדורגלן זאת לא קריירה פשוטה, לבטח בשנים האחרונות עם כל מה שהמדינה עברה. השחקנים הצעירים צריכים עזרה ותמיכה, ובשבילי כל ילד שאני מאמן אותו זה כמו הילד שלי".
אתה עוד לא פרשת במשחק פעיל. למה זה לא קרה עדיין?
"העונה שיחקתי בליגה ג' ואני מאוד אוהב את המקצוע הזה ורוצה להישאר פעיל. אני מתאמן שלוש פעמים בשבוע בחדר כושר ורוצה להוות דוגמא, וכל עוד אני מרגיש טוב אז ארצה להמשיך לשחק. ברגע שהגוף ירגיש שהוא לא יכול אז אפרוש, אבל בינתיים אני מרגיש נהדר ואפילו משתתף במשחקונים של נערים א', גם בריצה וגם באימוני כוח".
מה אתה חושב על רמת הכדורגל בישראל?
"שוב, זה לא פשוט להיות שחקן כדורגל בישראל בשנים האחרונות. זה לא בריא לבוא לאימונים בבוקר אחרי אזעקות באמצע הלילה במלחמה מול איראן, אבל זאת המציאות. אני שמח שיש קבוצות בליגת העל שהצליחו להתמודד עם המצב, ובעיקר אני שמח שהייתה עונה מעניינת ושהיא הגיעה לסיומה".
הבן שלך משחק בליגה א'. הוא ראוי לליגות גבוהות יותר?
"הוא עדיין בתחילת הקריירה. העונה הראשונה שלו בבוגרים הייתה טובה והוא כבש שמונה שערים, אך העונה החולפת הייתה פחות טובה. אני שמח שהוא לומד ורוצה להצליח ויש לו הרבה על מה לעבוד והוא עושה את זה".
נחזור לטרגדיה עם הבן שלך, איגור. איך התמודדת עם זה באותה תקופה?
"איגור כל רגע איתי ולא יעזוב אותי ואת המשפחה שלי. יש ימים יותר טובים ויש ימים פחות טובים, אבל למדנו להסתכל קדימה ולהתגלגל לכיוון חיובי".
מי עזר לך בתקופה הזו?
"ראשית נעזרנו בפסיכולוגים עבור הילדים שלנו. אני חושב שקיבלנו אז תמיכה רבה מהרבה תושבים בישראל וזה חימם את הלב, אבל בעיקר זה היה ממשפחת ארקין מהפועל רמת גן שדאגו לנו ודואגים לנו עד היום".
זכית בעבר בגביע בהפועל רמת גן. מה היה מיוחד בקבוצה ההיא?
"אני חושב שזה הביחד, כל השחקנים היו ללא אגו. כל אחד עבד בשביל השני, אבל לצערי גם ירדנו ליגה. אני חושב שהיה לנו סגל טוב ובריא שיכול היה להגיע אפילו יותר רחוק".
היום רמת גן בדרך לליגת העל. מאמין שהיא תעלה?
"אני מאמין שהם יעלו כי הם בדרך הנכונה. אני חושב שמסאי דגו וכל הצוות עושים שם עבודה טובה ויש כמה שחקנים שאני מכיר וגדלו ברמת גן כמו מוטי ברשצקי".
נולדת בארגנטינה. לא רצית לחזור לשם?
"הייתה מחשבה ולא הצלחנו להתמודד עם מספר נקודות אישיות וחשבנו על העתיד של הילדים שלנו. ארגנטינה כרגע לא במצב טוב והיה לנו חשוב שלילדים יהיה עתיד ולכן בחרנו שיגורו בארץ. הילדים גדלים כאן כמו שצריך".
היית כבר בריבר פלייט. מה לא הסתדר שם?
"הגעתי כאשר מאמן אחד הביא אותי ואז הגיע מאמן אחר. יש אגו בין מאמנים בארגנטינה, אז המאמן המחליף, שלא הביא אותי, בחר לצערי שלא להמשיך איתי. בכל זאת היה לי הכבוד לשחק במועדון הכי גדול בארנטינה והייתי בסגל עם שחקנים חאבייר סביולה, חאבייר מסצ'ראנו ומרטין דמיצ'ליס".
נשארת בקשר עם מישהו משם?
"אני בקשר עם אריאל אורטגה וסביולה. האחרון מגיע מדי פעם לישראל במשחקי ותיקים ואנחנו נפגשים. מעבר לזה מדי פעם יוצא לנו לשוחח".
לא חשבת לעזוב אחרי 7 לאוקטובר?
"בכלל לא. אנחנו רגילים שיש כאן מלחמות. הגעתי לישראל לקריית שמונה ושנה לאחר מכן התחילה מלחמה ועברנו את זה. אנחנו לא פוחדים כמשפחה ונזהרים בהתאם להנחיות אבל יש תמיכה של חברים. אני סומך על החיילים ועל צה"ל ובעיקר אוהב את מדינת ישראל והאזרחים כאן".
ארגנטינה תזכה במונדיאל?
"כולם רוצים להשאיר את התואר בבית ויש סגל איכותי שמסוגל להגיע רחוק, אבל יהיה קשה כי יש עוד מדינות עם נבחרות טובות".
שאלות קצרות לסיום. באיזה מועדון הכי נהנית?
"הפועל רמת גן, שיחקתי שם שש שנים, עברתי דברים טובים וגם זכיתי בגביע".
מי המאמן שהכי השפיע עלייך?
"אני חושב שיש שלושה - מרקו בלבול, רפי כהן ופרדי דוד".
השחקן הכי טוב ששיחק איתך?
"עומר בוקסנבוים ומיכאל זנדברג, וכמובן בארגנטינה הגדולים ביותר".
מה תהיה סגירת מעגל עבורך?
"הייתה חסרה לי אליפות עם קבוצה בוגרת, אז אולי כמאמן אצליח לעשות את זה. חלום נוסף זה לאמן את הבן שלי בליגת העל, אולי יום אחד זה יקרה".
