החלוץ אופיר מזרחי הודיע על פרישה מכדורגל בגיל 32. ברזומה שלו זכייה בגביע המדינה במדי עירוני קרית שמונה, מעבר ללוגאנו השוויצרית ותקופה במכבי חיפה. אחרי 47 שערים בקריירה, פציעה נוספת גרמה לו לקבל את ההחלטה לתלות את הנעליים.
בראיון פרישה ל"היום", מזרחי לא נשמע עצוב. ההיפך הוא הנכון. "אני אומר תודה רבה על הכל", הוא מסביר, "הייתה לי קריירה שבתור ילד יכולתי רק לחלום עליה. מרגיש שלם לגמרי עם כל מה שעברתי ועם ההחלטה".
מתי החלטת שהכדורגל נגמר?
"הרגע ששם חותמת היה בדצמבר האחרון, נפצעתי והחלטתי שאני לא בנוי לעוד שיקום. ידעתי שאני שווה יותר מליגה א' וליגה לאומית וזהו, שם קיבלתי את ההחלטה".
בחרת לשמור שבת ולרדת לליגות הנמוכות, אולי זה התחיל שם?
"בחרתי בדרך הזאת לפני כמה שנים. אנשים הרימו גבה שירדתי מליגת העל לליגה א' לעירוני טבריה, אבל כבר אז ראיתי את החזון וזו זכות שיש לי חלק במקום שבו הקבוצה נמצאת היום. זה מועדון מדהים.
"התקרבתי לדת, השיקול לא לשחק בשבת היה המרכזי. זה עשה לי טוב. עוד אין את ההכרה לזה בכדורגל הישראלי וזה משהו שלדעתי צריך לשים עליו יותר דגש".
אבל יש שחקנים שמשלבים דת וכדורגל. גבי קניקובסקי, שחקנים כמו זיו בן שימול וירין לוי מבית"ר ירושלים, אושר דוידה ואחרים. הם לנים בבתי מלון לפני, מתפללים ולרוב שומרים שבת.
"גם אני עשיתי את הדברים האלה, אבל אני חושב שזה לא עובר חלק בלשון ולא משנה יגידו. השחקנים האלה נמצאים במקום אחר, זמן אחר בקריירה שלהם. בבית"ר ירושלים הם אולי לא מדברים על זה, אבל בקבוצות יותר קטנות שמים יותר רגליים בגלל הדת. אני רואה את השחקנים שמתפללים ומצליחים לשמור וזה כיף לי מאוד".
המועדון הגדול בישראל בו שיחק אופיר מזרחי היה מכבי חיפה. הוא עבר שם שנתיים, במהלכן כבש שישה שערים ואלה היו השנתיים האחרונות לפני תקופת האליפויות.
"פספוס? היום כבן אדם מאמין אני יודע לומר שזה מה שהיה צריך לקרות", מספר מזרחי, "החלטתי לעזוב את מכבי חיפה ושנה אחרי זה הם כבר לקחו אליפויות וזה חלק מהכדורגל. אני נמצא במקום המדויק שלי".
ועדיין, אתה לא חושב שיכולת להפיק מהתקופה שם יותר? אולי הלחץ שם וכל מה שקורה מסביב השפיע?
"הייתי בשנה-שנתיים האחרונות של עשר השנים הקשות. בדקות ששיחקתי היתה לי סטטיסטיקה טובה והמועדון הזה גדול מכל שחקן. לצערי הם שוב נקלעו לזמנים פחות טובים אבל יש שם אנשים שיידעו להוציא את הקבוצה".
ברק בכר?
"הוא בטח לא הבעיה של מכבי חיפה. קטונתי מלדבר, אני אוהב ומעריך את המועדון, גר כאן באזור המפרץ ומכבי חיפה היא העיקר פה בצפון. זה תקשורת, קהל, הכל מחלחל פנימה ולפעמים זה יותר טוב כי תמיד מפרגנים וגם מי שלא, מדבר מאהבה ולא כדי לעשות רע למועדון. תראה מה עושים בריאל מדריד עם קיליאן אמבפה, בכל מקום יש ביקורות ובכדורגל צריך לדעת להתמודד".
אז מתי אתה מסמן את התקופה הטובה בקריירה?
"מהתחלה, גיל 18 עד גיל 24. משהו אמיתי, טהור, שהכל קרה שם. אם זו הפעם הראשונה ששיחקתי, גביע המדינה, אלוף האלופים, בקריית שמונה, אירופה ומכבי חיפה. זה היה השיא שלי. אחר כך היתה תקופה מדהימה עם טבריה ובנוף הגליל הייתה לי שנה קסומה".
מי המאמן הכי טוב שאימן אותך?
"ברק בכר בקרית שמונה. בנוער וגם בבוגרים. הוא מאמן גדול. אגב, יש עוד שם שפה בארץ פחות מכירים. פאולו רמזאני, הוא היה שחקן באינטר ואימן אותי בלוגאנו ולימד אותי הרבה בחיים. יש מלא דוגמאות, למשל כשאשתי עברה ניתוח בשוויץ, הוא דאג להביא את כל אנשי הצוות, כולל ההנהלה, לבית החולים. הוא היה שם בשבילי. הייתי אדם זר במדינה והוא עשה איתי מלא שיחות אישיות, הוא היה פיגורה רצינית".
מה היה הרגע הקשה בקריירה?
"ב-3-4 שנים האחרונות הפציעות השפיעו עלי. המבטים האלה ממאמנים אחרי שעוד פעם נפצעתי. אולי הרגע הקשה היה המעבר לנס ציונה. הגעתי לשם אחרי שהבטיחו לי שיעשו פרוייקט טוב, מושאלים ממכבי תל אביב, ואז הכל נפל עליי. אחרי חודש-חודשיים אמרו לי שאני לא בתכניות. באתי ממכבי חיפה ואחרי חודש אתה פתאום מנודה בנס ציונה. לא נתנו לי להתאמן, הוציאו אותי מאספות".
מה אתה מתכוון לעשות הלאה בעתיד?
"אני מתעסק בהרבה דברים ,אבל רוצה להמשיך בכדורגל. יש לי תעודת מאמן עד ליגה לאומית, כולל. אימנתי מחלקות נוער בנשר, ששם התחלתי וזו סגירת מעגל. אני שואף לאמן בקבוצות בוגרים. אני אשאר בכדורגל".
