במשך קרוב לשלושה עשורים, אריאל הרוש היה אחד השמות המזוהים ביותר עם הכדורגל הישראלי. מהילד שגדל בבית"ר ירושלים והפך לקפטן בתקופה הסוערת ביותר שלו, ועד לשוער שכיכב בנבחרת ישראל ובליגות באירופה.
כעת, בגיל 37, אחרי שנה של עיכול פנימי ושיקום פציעה קשה בכתף, הוא מניח את הכפפות ויוצא לדרך חדשה. "כבר שנה שאני מעכל את זה", הוא מספר בראיון פרישה בלעדי ל"היום". "ההחלטה התקבלה עוד לפני הניתוח שעברתי בכתף. באחד המשחקים באשדוד פשוט לא הצלחתי לזנק לצד ימין, קיבלתי גול שלא מתאים לי והבנתי שזהו, זה נגמר".
"אחרי ההפסד נגד בית״ר סבלתי מאוד, הייתה אווירה לא טובה והיה את הריב עם האוהדים בסוף, הרגשתי שאיבדתי את זה כבר אז אמרתי די אני לא רוצה את זה יותר אני לא שם. לא בראש ולא פיזית. היו דמעות גם של המשפחה וגם של חברים, אני לא אחד שבוכה אבל גם אצלי היו. אני יושב עם עצמי במיטה וחושב על זה, על הפרישה, צמרמורת הייתי מנסה לבוא כל פעם להרים את עצמי לפני אימונים, ולא הצלחתי".
הרוש כבר נמצא עמוק בתוך הפרק הבא של חייו. הוא מחזיק בנדל"ן בקפריסין, שותף בקרן גידור ומתעסק ביזמות בשוק ההון. "ראיתי שחקנים שנופלים ולא מוצאים את עצמם בגיל 35, ואמרתי שלי זה לא יקרה", הוא מסביר את המעבר החד מעמדת השוער לניהול השקעות.
הייתי חי על כדורים וזריקות"
ההחלטה לתלות את הכפפות לא הגיעה ביום אחד. עבור הרוש, מדובר היה בתהליך פיזי ומנטלי מייגע שהחל במחנה האימונים האחרון שלו במדי מ.ס. אשדוד. "סבלתי ממש", הוא משחזר. "הייתי חי על כדורים וזריקות רק כדי לסיים אימון. היו מצבים שהקאתי מרוב כמות משככי הכאבים שלקחתי. לא הצלחתי לישון בלילה מרוב כאב בכתף". השיא הגיע במשחק מול בית"ר ירושלים, שם הרגיש שאיבד את זה לא רק פיזית, אלא גם בראש.
"הלכתי לאלון חזן ואמרתי לו: 'אני לא יכול לשחק יותר, אני מצטער. אני לא יודע איזו רמה תקבל ממני במאבקי ההישרדות'", הוא חושף. מאותו רגע החל שיקום מפרך של שמונה חודשים אחרי ניתוח מורכב בכתף, זמן שנוצל לעיכול המציאות החדשה. "ישבתי במיטה עם דמעות בעיניים, 27 שנה זה כל מה שעשיתי. זו המהות שלי בחיים. אבל כשהתחלתי לכתוב את דברי הפרישה, הרגשתי סוג של השלמה".
המעבר של הרוש לעולם העסקי החל דווקא בתקופת הקורונה, כששיחק בהולנד. בעודו לבדו בבית, החל ללמוד את שוק ההון לעומק. "עשיתי קורס עם מישהו שהיום הוא השותף שלי בקרן גידור. הבנתי שיש שם פוטנציאל אדיר. היום אני ב-100 אחוז פוקוס בזה, בנדל"ן וביזמויות. זה מספק אותי מאוד".
"אוהדי בית"ר ירושלים התהפכו עליי"
אי אפשר לדבר על הקריירה של אריאל הרוש מבלי לחזור לימים הסוערים בבית"ר ירושלים של עונת 2013. הרוש, קפטן צעיר בן 23, מצא את עצמו בלב הסערה סביב הגעתם של השחקנים הצ'צ'נים, מול קהל אוהדים זועם שתקף אותו על נאמנותו למועדון. "זה היה מצב של Lose-Lose", הוא נזכר. "הייתי הקפטן, גדלתי בתוך היציע המזרחי, ואותם אנשים שהתחבקתי איתם התהפכו עליי ב-180 מעלות".
הרוש מתאר תקופה של חצי שנה קטסטרופלית, מלאה בהודעות נאצה ובוז בכל נגיעה בכדור. "ילד בן 23 שנושא את כל זה על הגב יכול להתפרק. לי אישית זה עשה טוב בדיעבד, זה ביגר אותי, אבל באותה תקופה זה היה נורא. הפסדתי הרבה דברים בקריירה בגלל המעשה הזה, כי שמו לי רגליים אחר כך בגלל שעמדתי על שלי".
למרות הכאב, הרוש לא מתחרט על הדרך שבה פעל. "שאלו אותי עשרות פעמים אם הייתי שותק. לא יכולתי. אני עובד של המועדון, לא של הקהל. שלחו אותי למסיבת עיתונאים, מה הייתי אמור להגיד? היום האוהדים מבינים את זה יותר, אבל אז זה היה קרע עמוק".
העימות החזיתי עם אלי טביב
אחת הנקודות הכואבות ביותר בראיון היא מערכת היחסים עם אלי טביב, שהובילה בסופו של דבר לעזיבתו את בית"ר דרך בוררות. הרוש חושף את מה שקרה מאחורי הקלעים כשיצא להגנת שחקנים צעירים שלא קיבלו משכורות. "שלושה חודשים לא קיבלנו כסף. שחקנים ילדים באו אליי ואמרו: 'אריאל, אין לי כסף לאוכל'. ניסיתי לדבר עם טביב והוא לא ענה".
הרוש וקבוצת שחקנים החליטו על אקט של מחאה באימון, מה שהוביל לקרע בלתי הפיך. "הוא אמר לי בבוררות: 'או שתקצץ בחוזה ותחתום על מה שאני אומר, או שתשב ביציע עד סוף הקריירה'. הוא ממש אמר את המילים האלה", נזכר הרוש. בגיל 24, בשיא הפופולריות שלו כשוער נבחרת, הרוש מצא את עצמו ארבעה חודשים בבוררויות במקום על המגרש. "כל הבנייה לאירופה, כל העולם שרדף אחריי - הכל התפרק בשנה וחצי של מאבקים".
התחנות הבאות שלו היו מכבי נתניה והפועל תל אביב, שתיהן בתקופות של פירוק כלכלי. "נפלתי בכל פעם בטיימינג הלא נכון. הפסדתי המון כסף בפירוקים האלה, אבל למדתי לשרוד". על המעבר להפועל תל אביב, היריבה המושבעת של בית"ר, הוא אומר ביושר: "אחרי שחזרתי לטדי עם נתניה וזרקו עליי מציתים וקיללו אותי כבוגד, הבנתי שזהו. כשכבירי פנה אליי, הלכתי על זה בלב שלם".
המעבר לחטאפה שקרס ברגע האחרון
החשיפה המדהימה ביותר בראיון נוגעת לקריירה האירופית של הרוש. אחרי עונה אדירה באנורתוסיס פמגוסטה, שבה נבחר לשוער העונה בקפריסין, הרוש היה מרחק נגיעה מהליגה הספרדית (לה ליגה). "הייתי ברשימות של חטאפה. ממרץ הם עקבו אחריי. המנהל המקצועי שלהם רמון צמצם רשימה של 30 שוערים עד שנשארנו שניים - אני ועוד שוער".
הרוש מספר כי קיבל הצעה רשמית בכתב לחוזה לשנתיים. "רונן קצב שלח לי את טיוטת החוזה, עברתי עליו עם עורך הדין. הייתי בחופשה במלדיביים וחיכיתי לחתימה". אלא שאז הגורל התערב: רמון, המנהל המקצועי שרצה את הרוש, עבר לברצלונה. "הביאו מנהל מקצועי חדש שרצה להביא את השוער שלו. הכל בוטל ברגע האחרון. ירד לי כל האוויר".
סיפור דומה חזר על עצמו בהולנד, שם הרוש כיכב במדי ספרטה רוטרדם. "היה לי חוזה פתוח על השולחן, אמרו לי 'תכתוב מה שאתה רוצה'. היו דיבורים עם קבוצות גדולות, אבל משכתי את הזמן כי רציתי לראות את כל האופציות. אז הגיעה הקורונה, הליגה בוטלה והכל נתקע. זה צחוק הגורל".
"הייתי במצב שלא יכולתי לזוז מהרצפה"
במהלך הקריירה עבר הרוש פציעות קשות. בגיל 27, במדי הפועל תל אביב, סבל מפריצת דיסק קשה. "חמישה פרופסורים אמרו לי: 'אריאל, סיימת עם הכדורגל, לא תוכל לחזור'. הייתי במצב שלא יכולתי לזוז, אשתי הייתה צריכה לעשות הכל בשבילי, אפילו להביא לי אוכל לרצפה כי לא יכולתי לשבת בכיסא".
הרוש לא ויתר. הוא מצא את הרופא שכן האמין בו, טס לגרמניה ועבר ניתוח גב מורכב. "התחלתי מאפס. למדתי איך ליפול מחדש כמו ילד. חצי שנה אחרי הניתוח כבר שיחקתי, ושנה לאחר מכן כבר הייתי שוער ראשון בנבחרת. זה הניצחון הכי גדול שלי - שאף פעם לא ויתרתי לעצמי".
הוא מסכם את הקריירה ברגשות מעורבים אך עם ראש מורם: "היו הרבה נפילות, אבל תמיד קמתי. לא סטיתי מהדרך שלי, הייתי נאמן לעצמי. כנראה שאני לא אחזור לענף, כי קשה לי בעולם שהוא לא תמיד אמיתי, עם כל התככים שיש בו. היום אני איש עסקים, וטוב לי במקום הזה".
בית"ר של אלמוג כהן והמרוץ למיליון
למרות הפרישה, הרוש ממשיך לעקוב אחרי הליגה ומפרגן בגדול לשינוי שעוברת בית"ר ירושלים תחת אלמוג כהן וברק יצחקי. "המנצח על התזמורת הוא אלמוג כהן. הוא האיש שקיבל סמכויות והוא הולך עם הדרך שלו עד הסוף. אם הם ימשיכו ככה, הם ירוצו למעלה כבר בשנה הבאה".
ומה לגבי ריאליטי? אחרי שראה את אחותו ספיר מככבת ב"מרוץ למיליון", הרוש לא פוסל השתתפות בעצמו, אך ורק בפורמט הזה. "אם אני הולך, זה רק עם רמי גרשון. יש לנו כימיה מטורפת, הוא חבר נפש ואנחנו מכירים המון שנים. אבל כרגע? אני צריך להתאוורר קצת".
אריאל הרוש עוזב את המגרש כשהוא שלם עם עצמו, עם פורטפוליו עסקי מרשים ועם קריירה שהיוותה רכבת הרים של הצלחות ואכזבות. "בסוף, אני רוצה שיזכרו שהייתי בן אדם אמין. זה הכי חשוב לי", הוא מסכם.
הראיון המלא יתפרסם במהלך השבוע בכל פלפטפורמות הסטרימינג של "היום"
