הכדורגל הישראלי מתקשה לספק לגיונרים, בוודאי בזמן מלחמה. חלק מהשחקנים מעדיפים לצאת גם לליגות פחות בכירות כדי לעשות את המעבר לאירופה, בתקווה שאולי משם הדרך לקריירה אירופית תהיה קצרה יותר.
אחד מהם הוא הקשר הצעיר שון וייס, שיצא בשנה שעברה לקפריסין ומשם המשיך לספרטאני מהליגה המולדבית. הקשר האחורי בן ה-22 רשם העונה 13 הופעות בהן כבש שער אחד, ונחשב לשחקן מוביל בקבוצתו.
הקונוטציה הראשונה שעולה כאשר שמו נשמע בחלל האוויר היא הדמיון לחלוץ שון וייסמן, רק בשם כמובן. בראיון ל"היום" הוא מודה בחיוך: "האמת שמשגעים אותי הרבה על שון וייסמן, ששון וייס זה כאילו חיקוי", ומוסיף: "אני תמיד צוחק ואומר שחיקוי זה לא, אבל הלוואי ותהיה לי קריירה כמו שלו".
"תוך יומיים ארזתי ועזבתי"
יצאת לקפריסין בגיל צעיר, ועוד לליגה השנייה שם ומשם למולדובה. למה לא המשכת בארץ בעירוני טבריה?
"הרגשתי שמיציתי את הליגה הלאומית, אמרתי לעצמי שאם לא אהיה בליגת העל אז אלך לחו"ל ולא משנה לאן. בעונת העלייה עברתי שתי פציעות ולא שיחקתי הרבה. אז אמרתי לעצמי שלשחק איתם בליגת העל כשלא הייתי מספיק חלק, זה לא בדיוק זה".
"הסוכן הביא לי הצעה מהליגה השנייה בקפריסין ותוך יומיים ארזתי ועזבתי בחוזה לחצי שנה. הבנתי שלא אכפת להם שאני בן 20, אין דבר כזה 'צעיר לא יכול' או דברים כאלה. נתנו לי להוביל וזה עזר לי, לכן המשכתי לעוד הצעה כזאת שהייתה לי מספרטאני במולדובה".
יש הלם בלצאת בגיל 20 לקפריסין?
"בקפריסין היה לי קטע מצחיק. כמה ימים אחרי שחתמתי נתנו לי רכב מהקבוצה, ולא ידעתי שנוהגים שם בצד השני כמו באנגליה - הנהג יושב בצד שמאל, הכל הפוך. אני בא לנהוג, ופתאום אני מסתכל ורואה שההגה בצד השני. מצאתי את עצמי יושב באוטו ומנסה לקבל ביטחון איך אני הולך לעשות את זה, אבל בסוף זה היה קליל אז הכל בסדר".
המושבה הישראלית
ספרטאני נמצאת במקום השלישי בפלייאוף התחתון בליגה המולדבית. אגב, בליגה הזו משחקים גם ליאם חרמש וקייס גאנם, במדי האלופה שריף טיראספול, ובעבר גם החלוץ גיא דהן, שהעונה עבר לרומניה.
"אני במקור מעמק חפר וגם גיא דהן", מספר וייס, "הייתי עם גיא בבית הספר, גם הוא מעמק חפר וכולם מכירים את כולם. הוא המליץ לי מאוד להגיע לכאן ואמר שהרמה בליגה הראשונה היא כמו בליגת העל. ארבע מתוך שמונה קבוצות במולדובה משחקות במוקדמות של אירופה וזה עוד הופעות במפעלים אירופיים, חשבתי שזה משהו ששווה לקפוץ עליו".
לא היו חששות לעבור לליגה במולדובה?
"מה שחששתי ממנו בעיקר, היה שלקבוצה הייתה רק נקודה אחת והיא הייתה במקום האחרון - אבל בסוף הלכתי על זה. בעשרה משחקים ששיחקתי היה לנו אולי הפסד אחד, ונדבקנו עד כדי נקודה אחת מהפלייאוף העליון. עכשיו אנחנו במאבקי הישארות בליגה, החליפו לנו מאמן ויותר קשה פה. בתוך ההנהלה הם לא כל כך יודעים מי נגד מי וממש לחוצים על ההישארות".
"מאוד מחזיק מליגת העל"
במידה ותשארו בליגה, איך אתה רואה את עצמך מתקדם משם?
"מפה יהיה לי יותר קל לעשות משהו אחר. כמות הסוכנים שיש פה ועובדים עם רוסיה, סין, אוקראינה וקזחסטן - זה משהו מטורף. אחרי משחק אתה פתאום מקבל טלפון מסוכן רוסי שרוצה לעבוד איתך. שם יש כסף גדול וזו רמה אחרת. אני מאוד מחזיק מליגת העל ויש קבוצות ברמה, ואם הייתה הצעה מעניינת הייתי שוקל לחזור, אבל הקו שאני חושב עליו הוא להמשיך באירופה".
מה אתה יכול לספר על הליגה במולדובה, מה הפתיע אותך הכי הרבה?
"לכל מדינה יש את הדרך בה הם רואים את המשחק. שחקן צריך לראות כמה תרבויות וסגנונות, גם מהליגה השנייה בקפריסין לקחתי הרבה דברים שלא היו לי בארץ".
"למשל, פה במולדובה לא מאמינים באימוני שחרור. כל הזמן ריצות, חדרי כושר, אין פה כמעט מנוחות. גם ימי חופש ביום ראשון, שזה כמו שבת עבורם, זה 'ויתור' - שיהיה רק חדר כושר. בארץ יש יותר חופשים ותמיד חשבתי שככה צריך לעשות. בהתחלה פחדתי שאני יכול להיפצע, ואז לאט לאט הרגשתי פתאום יותר חזק. בהתחלה אתה מקבל סטירות, אבל מתרגלים לזה".
"לא פוסל שום דבר"
יש קבוצה שהיית חולם לשחק בה בארץ?
"מכבי נתניה. המשפחה אוהדת הקבוצה וחלמתי לשחק שם כילד, אבל אני באמת פתוח ולא פוסל שום דבר".
איך זה לחיות שנתיים לבד בחו"ל ככדורגלן ועוד בגיל 22?
"זה לא פשוט, בטח עכשיו כשיש מלחמה בארץ, וזה מתסכל שאני לא יכול לחזור והמשפחה לא יכולה לבוא אליי. חברה שלי משרתת בחיל האוויר, אז גם זה מורכב וברור שהראש גם בארץ. לא יכולתי להגיע גם בפגרת הנבחרות כי לא היו טיסות. כשיצאתי לחו"ל לקחתי בחשבון שזה חלק מההקרבה".
מה עם שאר הישראלים שמשחקים במולדובה?
"הרבה פעמים דיברנו שאולי חרמש וגאנם יבואו לקישינב, אבל לחכות שם בגבול זה לא צחוק. לפעמים יש שם עומס ומחכים 40 דקות כדי לעבור וזה סיוט, אז עד עכשיו נפגשנו בעיקר במשחקים שלנו. הם אחלה, וכמובן שאנחנו רוצים האחד בהצלחה של השני".
