חלומו של כל ילד שמתחיל בעולם הכדורגל זה להגיע למועדונים הגדולים ואף לנבחרת ישראל. ככה היה גם חלומו של השוער יהודה בוארון, שהתחיל את דרכו אי שם בבית"ר נתניה והגיע למכבי חיפה, אבל ביום בהיר אחד הכל התנפץ. בינואר 1999 נפצע בוארון בתאונת דרכים קשה בעת חציית כביש החוף. הוא היה שקוע בתרדמת מספר חודשים ואחר כך החל תהליך שיקום ארוך, אך לא חזר עוד למשחק פעיל".
כעת חוגג בוארון יום הולדת 60 ו-28 שנים אחרי המקרה, חוזר בראיון מיוחד ל"היום" לאותו מקרה ובעיקר לתקופה ששינתה את חייו לא רק ככדורגלן, אלא כבן אדם. כיום הוא עובד במשרד נדל"ן ומשמש כמתווך. "תחום האימון לא עבר לי בראש כי בריאותית אני לא יכול לשמש כמאמן שוערים. אני כן משמש כיועץ לשוערים, אבל לא מעבר לזה".
"חששתי לחוזה שלי, זה היה אבסורד"
בוא נחזור לרגע הפציעה. מה קרה שם?
"היינו אחרי אימון של מכבי חיפה ואז הבעלים שלנו, יעקב שחר, פתח חנות ספורט בקניון חיפה ונסענו כולנו נסענו לפתיחה. אחר כך חזרתי באוטו עם עוזר המאמן דניאל בריילובסקי והחלוץ לירון וילנר והאוטו שלי היה במחלף נתניה, שם הורידו אותי. ניסיתי לעבור שישה נתיבים בכביש החוף והגעתי כבר לנתיב האחרון, שם חשבתי שהגברת שהייתה באוטו אמורה להיכנס לתחנת דלק. במקום זה היא נסעה ישר ונכנסה בי במהירות של 80 קמ"ש".
ואז היית בתרדמת מספר חודשים. מה אתה זוכר ברגע שאתה מתעורר?
"קודם כל זה חודשים של חוסר הכרה ולא הבנתי מה קורה איתי. אני זוכר שקמתי עצבני וצעקתי על כולם כי לא קלטתי את הסיטואציה. עד שחוזרים להכרה מלאה זה בערך חודש ובעיקר בכיתי מחוסר אונים. בהתחלה בכלל לא זיהיתי את אמא שלי ואת אחי, אז זה היה מתסכל. אני זוכר שישר פניתי למנכ"ל מכבי חיפה שבא לבקר אותי וחששתי לחוזה שלי שהיה לי גם לעונה לאחר מכן. זה היה אבסורד, אבל עוד חשבתי על הקריירה שלי".
ספר על תהליך השיקום
"אלו היו שנתיים וחצי לא פשוטות. בהתחלה לא יכולתי לדבר ברור ולא יכולתי ללכת. הייתי הולך לטיפול פסיכולוגי ובעיקר עבדתי על כוח רצון שלי לחזור לעצמי כמה שניתן. לא הורדתי מהרצון הזה להשתפר בטיפול אחר טיפול ולנסות להגיע למצב שאוכל לפחות לרוץ".
מתי אתה מבין שהחלום להפוך לשוער ראשון הופך לחלום שלא יקרה?
"חודשיים לאחר שהתעוררתי סיפרו לי מה קרה בתאונה כי פשוט לא זכרתי כלום. הגעתי למכבי חיפה בגיל מאוחר יחסית והגעתי כשוער שני לניר דוידוביץ'. לפני התאונה הוא נפצע בכתף במחנה אימונים שעשינו בחודש ינואר ושיחקתי בגביע הטוטו מול צפרירים חולון והייתי טוב. באותה תקופה הגיע אלי המאמן דאז, דושאן אוהרין, ואמר לי שאהיה שוער ראשון מעכשיו, ואז רגע לפני משחק הליגה קרה מה שקרה".
"כמעט שילמתי בחיים"
עד כמה מכבי חיפה היו איתך בתהליך השיקום?
"הם שילמו את מלוא השכר. לאחר מכן פחות היינו בקשר כי כל אחד המשיך בדרכו. אני לא מאוכזב מאף אחד ולא כועס על אף אחד ומשאיר לכל אחד את המקום החם שלו בלב. קרה מה שקרה ומסתכלים קדימה. עשיתי את טעות חיי שעברתי בכביש החוף בניגוד לחוק ושילמתי על זה".
מי נשאר איתך בקשר עד היום?
"דוידוביץ' בקשר חגים וימי הולדת. נשארו לי חברים מנתניה כמו אבישי ז'אנו, שהיה גם בחיפה, וגם קובי בלדב. הייתי בהרצליה ונשארתי חבר עם הרבה שחקנים זרים כמו למשל רומן פיליפצ'וק. הוא היה לא מזמן בישראל והתארח אצלי לכמה ימים".
אתה מעביר הרצאות היום. מה המסר הכי חזק שלך?
"כל מי שאומר שלי זה לא יקרה, אז זה הדבר הכי דבילי שיש וזה יכול לקרות לכל אחד ואסור לחשוב ככה. אסור לקחת צ'אנס של חמש דקות הליכה. קיצרתי וכמעט שילמתי בחיים".
היה לך גם סיפור מיוחד ממחנה אימונים באוסטריה.
"היינו שם וידעתי שאשתי צריכה ללדת כל יום. הגעתי למלון וניסיתי להתקשר לישראל, אבל לא היה קו לישראל. ואז באותו ערב הגיע שחר לארוחה ובישר לכולם שנולד ירוק חדש ולמעשה בישר לי שנולד לי בן בישראל".
כמה יוצא לך לעקוב אחרי מכבי חיפה כיום?
"אני די עוקב אחרי כדורגל. אבל לא מגיע ליציע. רואה בטלוויזיה".
"אסור לתת צ'אנס בכביש"
מי המאמן שהכי השפיע עלייך?
"שמוליק פרלמן בבית"ר נתניה ואלון שרייר שקידם אותי בבוגרים".
מה רגע השיא שלך בקריירה?
"הייתי במכבי נתניה ושיחקנו ברבע גמר גביע מול בית"ר ירושלים והייתי מעולה. המשחק הסתיים ב-0:0 וניצחנו בפנדלים. היינו בתקופה פחות טובה אז וכמעט ירדנו ליגה, אבל בגביע היה לי משחק שיא".
השחקן הכי גדול ששיחק לצידך?
"היו המון שחקנים במכבי חיפה. כמובן דוידוביץ', שהיה שוער ענק, והיו עוד כמו אריק בנאדו והזרים שהיו אז איתנו".
השוער הטוב בישראל כיום?
"דניאל פרץ עושה עבודה מדהימה אבל בעיניי, מבחינת כישורים, השוער הטוב ביותר הוא עומרי גלזר שיכול להגיע הכי רחוק שאפשר".
אם לא הפציעה, לאן היית מגיע?
"לא חשבתי על זה כי אחרי מה שקרה לי רק רציתי לחיות את החיים. אני חושב שאם הייתי ממשיך אז הייתי מסיים את העונה ההיא כשוער ראשון במכבי חיפה, אבל זה לא עוזר להסתכל אחורה, אלא קדימה. אני רוצה להעביר את המסר לכולם שהכל יכול לקרות לכולם ואסור לתת צ'אנס בכביש".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו