כמעט עשור עבר מאז שמכבי חיפה נפרדה מולדימיר סטויקוביץ', אבל הסרבי הוותיק עדיין כאן - בגיל 42, עם כפפות, אופי לוהט וסירוב עיקש להגיד שלום למשחק.
השוער, שזכור לקהל הישראלי בעיקר מהקדנציה בכרמל בין 2014 ל-2016, ממשיך גם היום את הקריירה שלו בליגה הסרבית במדי צ'וקריצ'קי. למרות הגיל המתקדם, הוא עדיין חלק פעיל מהסגל, רשם העונה תשע הופעות בליגה ואף שיחק פעמיים במוקדמות הקונפרנס ליג - אם כי הצליח לשמור על רשת נקייה רק במשחק אחד.
אבל אם חשבתם שהשנים הרגיעו את המזג החם של הסרבי, אז ממש לא. רק בשבוע שעבר סטויקוביץ' שוב עלה לכותרות, ולא מהסיבות הנכונות. במשחק חוץ טעון מול נובי פאזאר, בדקה ה-89, פרץ עימות בין שחקני הקבוצות. האירוע על הדשא נרגע יחסית מהר, אבל אז העניינים גלשו ליציעים.
אנשי צ'וקריצ'קי התלוננו כי הקהל המקומי שמאחורי הספסל מקשה עליהם, וכשכוחות האבטחה ניסו להשתלט על המצב סטויקוביץ' החליט לקחת יוזמה. השוער ניסה להשליך בקבוק מים לעבר האוהדים, נעצר על ידי חבריו, ולבסוף פונה מהמקום בליווי מאבטחים. בתגובה, הקהל החל לקרוא לעברו "מוסטפא" - כינוי גנאי שהודבק לו עוד בימיו בהכוכב האדום בלגרד, לאחר שעבר ליריבה המושבעת פרטיזן בלגרד.
שיחק בחצי עולם
וזה אולי הסיפור של סטויקוביץ' כולו. שוער גדול, קריירה מפוארת, אבל גם לא מעט אש מסביב. הקריירה שלו נפרשת על פני חצי עולם: צרפת, הולנד, פורטוגל, ספרד, אנגליה, יוון, ישראל וערב הסעודית. בקיץ האחרון חזר למולדתו, אחרי תחנה אחרונה באל פאייחה הסעודיץ, שם הוחלף על ידי אורלנדו מוסקרה שהגיע ממכבי תל אביב. אחרי שנה ללא קבוצה, הוא חזר לסרביה - ופשוט המשיך בקריירה.
בראיון לאתר "קוריר" השנה, נזכר גם בתקופה בישראל וסיפק מחמאה שלא שומעים כל יום: "ישראל היא פשוטו כמשמעו מיאמי של אירופה". הוא הוסיף: "את אנגליה לא אהבתי, אבל היו מדינות שבהן הכל, דרך המשחק והחיים, התאימו לי. בערב הסעודית נהניתי מאוד, נהניתי גם בספרד וליסבון יכולה להתאים לי עכשיו עם הילדים".
והוא לא עוצר, להפך. מבחינתו, הפרישה עוד רחוקה: "עדיין יש לי תוכניות לקריירה, אז נראה. אני יכול לחכות לבנים שלי, לב ו-ולאדן, כדי שנוכל לשחק יחד. הם שוערים באקדמיה של פרטיזן בלגרד. הכדורגל הוא אובססיה. אני לא אוותר על הכדורגל סתם כך".
בראיון נוסף השבוע לפודקאסט "2x45", הסביר את אחת ההחלטות המשמעותיות בקריירה, העזיבה של פרטיזן ב-2021: "כולם ציפו שעם ההגעה של המאמן פדיה מיאטוביץ' יקרה משהו כמו עם ז'ליקו אוברדוביץ' בכדורסל. אני, שהייתי שנים במועדון, יודע איפה הטעויות וכמה זה קשה".
על הסיבה האמיתית לעזיבה אמר בכנות: "הסיבה המרכזית שעזבתי את פרטיזן היא שהגעתי למצב שאני לא יכול יותר לספק את עצמי, את האוהדים ואת השאיפות שלהם. שיחקתי בליגה האירופית וזכיתי בגביעים, אבל הבנתי שהציפייה היא לליגת האלופות - וזה בלתי אפשרי בלי אליפות". הוא הודה גם בקושי האישי: "הרגשתי שאני טובע, הלחץ גדל מיום ליום. כל היום אתה חושב רק על פרטיזן. הבנתי שאנחנו לא במצב להיות אלופים, וזה הדבר היחיד שיספק את האוהדים".
אחד הסמלים הגדולים של פרטיזן בלגרד
סטויקוביץ' הוא לא עוד שוער. עם 86 הופעות בנבחרת סרביה, הוא שיאן ההופעות בעמדה ונחשב לאגדה במולדתו. את הקריירה התחיל בכוכב האדום, עבר בין מועדונים גדולים באירופה, אבל את החותם העמוק ביותר השאיר דווקא בפרטיזן, שם הפך לאחד הסמלים הגדולים של המועדון.
ובישראל? גם כאן השאיר חותם. במדי מכבי חיפה רשם 72 הופעות, זכה בגביע המדינה והפך לאחד הזרים האהובים על הקהל בסמי עופר. למעשה, זו הקבוצה בה רשם את מספר ההופעות השלישי בגובהו בקריירה.
