ביום רביעי זה הפך לרשמי וסופי. למרות הקריאות הגורפות ברחבי המדינה להחרים את המשחק מול ישראל בדבלין ב-4 באוקטובר, התאחדות הכדורגל של אירלנד הודיעה כי המשחק בין הנבחרות יתקיים כפי שנקבע.
דייויד קורל, יו"ר ההתאחדות, אישר זאת, יום אחרי ששר הספורט האירי פטריק או'דונובן רמז שזה אכן הכיוון, אבל מי שחושב שבכך הסתיים הדיון הציבורי בנושא, טועה בגדול. להיפך, דווקא ההודעה שהמשחק יתקיים במועדו רק מוסיפה שמן למדורה, שגם כך בוערת בעוצמה מאז ההגרלה בבריסל לפני שבועיים.
שעות אחדות לאחר ההודעה, פירסם ארגון הכדורגלנים האירי תוצאות לא מפתיעות של משאל פנימי בו השתתפו 214 שחקנים ושחקניות מהליגות המקומיות: 63% תמכו בהחרמת המשחק ו-66% אמרו שלא יגיעו לאצטדיון אם המשחק יתקיים. מיותר לציין שבסגל הנבחרת אין אף שחקן מהליגה האירית החלשה ואף אחד משחקני הסגל הלאומי לא אמר מילה בנושא.
היו"ר כבר רמז שהשחקנים תודרכו לתת תשובות דיפלומטיות אם וכאשר ישאלו, כדי לא להסתבך. "אנחנו נכבד כל מחאה שהם ירצו לעשות, אבל הם כולם קיבלו והבינו שהמשחק צריך להתקיים", אמר קורל.
הפחד מהעונש
בעוד בישראל העיסוק של התקשורת במשחק הלא ממש חשוב הזה, שיתקיים בעוד יותר מחצי שנה, הוא שולי למדי (בכל זאת דרג ב' של ליגת האומות), במקבילה האירית הסיפור הזה לא יורד מהכותרות הראשיות מאז יום ההגרלה, עיסוק אובססיבי במשחק זניח.
לא פחות מדהים הוא, שהסערה הזו מתרחשת בזמן שנבחרת אירלנד נמצאת במרחק שני משחקי פלייאוף מעליה למונדיאל אחרי הפסקה של 24 שנה (המשחקים יתקיימו בחודש הבא) והאירים כמעט לא מתייחסים לכך. צריך זכוכית מגדלת כדי למצוא ידיעה בנושא, אך במקום זאת, התקשורת עוסקת באובססיביות חסרת פרופורציות.
כאמור, אירלנד נוגעת במונדיאל ראשון מאז 2002. היא סיימה במקום השני בבית 6 אחרי פורטוגל, ובפלייאוף מחכה לה קודם כל צ'כיה בפראג (26 במרץ). אם תנצח, היא תארח כעבור שלוש ימים באצטדיון הלאומי בדבלין את המנצחת בין דנמרק לצפון מקדוניה לקרב על כרטיס לטורניר הכי גדול שיש.
את כל החגיגה הספורטיבית הזאת מסתירים עשרות פוליטיקאים, בעלי טורים ואנשי תרבות וספורט. לכל אחד יש מה להגיד בנושא. השמות הבולטים הם מאמן הנבחרת לשעבר בריאן קר, מאמן שאמרוק רוברס סטיבן ברדלי, מאמן שלבורן ג'ואי אובראיין, וכן יו"ר דרוגדה יונייטד ג'ואנה בירן, שהיא גם חברת פרלמנט מטען המפלגה הלאומנית שין פיין. גם קולה של נשיאת המפלגה, מרי לו מקדונלד, נשמע תכופות.
הקו המקשר של כולם: צריך להחרים את נבחרת ישראל בשל "רצח העם" לכאורה שהיא מבצעת בעזה, ולסרב לשחק מולה - לא משנה מה יהיו ההשלכות לכך.
אבל זה בדיוק העניין. בממשלת אירלנד ובהתאחדות לכדורגל מבינים שהם לא יכולים לסרב לשחק, במיוחד לאור העובדה שאירלנד היא אחת ממארחות יורו 2028. באצטדיון "אביבה" יתקיימו שבעה משחקים בטורניר היבשתי, כולל אחד ממשחקי רבע הגמר.
יו"ר ההתאחדות הסביר כי אם אירלנד תסרב לשחק נגד ישראל, היא תפסיד 6 נקודות, תרד כמעט בוודאות לדרג ג' של ליגת האומות, ובעיקר תאבד גובה מבחינת הדירוג בהגרלת מוקדמות היורו, שיתקיימו ב-6 בדצמבר. זה יהיה פיאסקו מטורף אם אירלנד תיכשל במוקדמות ולא תשתתף בטורניר שאותו היא מארחת.
על כך אמר קורל: "אם לא נעפיל ליורו 2028 זו תהיה גם פגיעה כלכלית אנושה בכדורגל האירי, בכל הרמות, גם של ההשקעה בנוער". הוא גם הדגיש בדבריו שאופ"א לא איימה על אירלנד בסנקציות נוספות במידה ויחרימו את המשחק, אבל מצד שני לא התייחס לאפשרות שישראל תעפיל ליורו ותוגרל לשחק בדבלין - תסריט בלהות מבחינתם.
אין ספק שבדיונים שהיו להתאחדות האירית עם אופ"א הסוגייה התיאורטית הזאת עלתה. ברור לגמרי שהאפשרות הזו וההשלכות שלה תרמו להחלטה הבלתי נמנעת, לארח את ישראל, עם כל הקושי.
"לא הייתה ברירה"
גם ההצעה לקיים את המשחק מול ישראל במדינה נייטרלית (כפי שעשתה בלגיה בטורניר הקודם של ליגת האומות משיקולי ביטחון), לא נראית אפשרית, שכן איך אופ"א תתייחס למדינה שאמורה לארח את היורו, ולא מסוגלת לארח משחק של הנבחרת שלה?
הבעיה היא שלאור הרגש האנטי-ישראלי העמוק שקיים באירלנד, האירוח של נבחרת ישראל יוצר באמת סיוט ביטחוני ואירגוני עבור ההתאחדות והמשטרה המקומית. זו הסיבה ששר הספורט פטריק או'דונובן ניסה להשפיע על דעת הציבור כשאמר השבוע: "אנשים צריכים לעשות הפרדה בין המעשים של ממשלת ישראל לבין אזרחי המדינה".
"ישראל היא חברה לגיטימית באופ"א ואירלנד תהיה המפסידה הגדולה אם המשחק לא יתקיים. היכן זה יסתיים? ישראל תשתתף באולימפיאדה בלוס אנג'לס, האם בשל כך אירלנד תחרים את המשחקים?".
ביום שישי שעבר נערכה הפגנה קטנה, בהשתתפות כ-50 איש, מול משרדי ההתאחדות בדבלין. אחד הדוברים, ג'ון בורצ'ל, הזכיר שב-1999 אירלנד כבר החרימה משחק. "ממשלת אירלנד סירבה לארח את יוגוסלביה בשל הפשעים נגד האנושות שהמדינה עשתה אז בקוסובו. זה מה שצריך לקרות גם כאן. אם המשחק יתקיים זה בעצם מתן לגיטימציה למדינת ישראל ולג'נוסייד שהיא מבצעת".
רק שכדאי לדעת את הפרטים המלאים. ביוני 1999 אירלנד דרשה מאופ"א לבטל את המשחק מול יוגוסלביה במוקדמות יורו 2000. אופ"א סירבה, וראש ממשלת אירלנד ברטי אוהרן החליט לא להעניק ויזות ליוגוסלבים.
אופ"א קנסה את אירלנד ב-25 אלף ליש"ט, חייבה אותה לפצות את היוגוסלבים על ההוצאות ואיימה כי אם המשחק לא יתקיים, אירלנד תודח מהטורניר ותושעה מפעילות בינלאומית לתקופה ארוכה. האיום עבד. שלושה חודשים לאחר מכן המשחק התקיים בדבלין, אם כי דגל יוגוסלביה לא הונף וההמנונים לא נוגנו. אירלנד אמנם ניצחה 1:2 אבל לא העפילה ליורו - בעוד שיוגוסלביה עלתה.
למרות שעברו מאז 27 שנים, באירלנד לא שכחו את האירוע ההוא, שמשפיע גם על ההחלטות כעת. בסופו של דבר ולאחר דיונים קדחתניים בהשתתפות משרד הספורט, ההתאחדות לכדורגל, המשטרה ואופ"א, ההחלטה שהתקבלה השבוע הייתה היחידה האפשרית. כפי שאמר היו"ר קורל: "לא הייתה לנו ברירה אחרת".
לחסום את העיר
וכעת, אחרי שהפור נפל, יש שורה של שאלות ארגוניות לא פשוטות, כמו למשל היכן תתאכסן נבחרת ישראל? החשש הוא שאף בית מלון לא יסכים לארח את הנבחרת של רן בן שמעון, בשל הפחד שאם יהיה בית מלון "סורר", הוא יוחרם על ידי הציבור וייפגע כלכלית.
מה תעשה ההתאחדות האירית במקרה הזה? היו"ר קורל טען שכמו במשחק של ישראל מול נורבגיה באוסלו, לא יגיעו אוהדים מישראל באופן מאורגן, אבל אין מניעה שלמשחק יגיעו אוהדים מבריטניה, צרפת ובעצם מכל מדינה בעולם, כולל מהקהילה הישראלית והיהודית שחיה באירלנד ומונה כמה אלפי אנשים.
המשטרה המקומית הודיעה שלא תהיה לה בעיה לאבטח אותם, אבל בכל מקרה צפויות הפגנות סוערות סביב המשחק וסביב האוהדים "הציונים". ברשתות החברתיות כבר הועלו פוסטים הקוראים לעובדי שדה התעופה לא לטפל במטוס שינחית את נבחרת ישראל בדבלין, שאף נהג אוטובוס לא יסיע אותם, שאף בית מלון לא יסכים לארח אותם ושההמונים יחסמו את דרכם בתוך העיר.
אבל זה לא נגמר בפוסטים ברשתות. הפוליטיקאים שעומדים בראש המסע האנטי-ישראלי, בעיקר אנשי המפלגה הלאומנית "שין פיין" (לשעבר הזרוע המדינית של ארגון הטרור IRA), כבר אמרו שהם מקווים ששחקני הנבחרת עצמם יבקשו לא לשחק מול ישראל, ואם לא תהיה ברירה, אז שלא יכבדו את ההמנון ולא ילחצו ידיים לשחקנים הישראלים.
שבוע לפני המשחק בדבלין, ישראל תהיה זו שתארח את האירים למשחק הבית הראשון שלה. אם עד אז אופ"א תבטל את איסור קיום המשחקים הבינלאומיים בישראל - לראשונה מאז 7 באוקטובר 2023, גם המשחק הזה יהפוך לסיפור גדול, בדיוק כמו המשחק בדבלין. בארץ המשחק יתקיים באצטדיון בלומפילד, ולצד השמחה האדירה על חזרת הכדורגל לישראל, ברור שביציעים המלאים תהיה אווירה אנטי-אירית מטורפת.
גם אם ישראל תיאלץ להמשיך ולארח את משחקיה בהונגריה, המשחק ב-27 בספטמבר יהיה נפיץ ורגיש לכל הצדדים. אפשר רק לנחש מה יהיו השאלות שיישאלו המאמנים והשחקנים במסיבות העיתונאים. מה שבטוח, הסיפור הזה ימשיך לככב בראש מהדורות החדשות גם בתקופה הקרובה, גם בישראל, אבל בעיקר באירלנד האובססיבית.
