בית"ר ירושלים עלתה למשחק הערב (שני) מול מכבי תל אביב עם תלבושת רטרו מימי ימק"א העליזים וכר הדשא באצטדיון טדי חזר גם הוא 40 שנה לאחור. מדי התכלת של בית"ר חדשים, אבל הבורות, הכדור הקופץ והבוץ ברחבות ממש לא. והתוצאה? 0:0.
מצב הטבלה אחרי המחזור ה-23:
- הפועל באר שבע - 54 נקודות
- בית"ר ירושלים - 48 נקודות
- הפועל תל אביב - 44 נקודות
- מכבי תל אביב - 43 נקודות
- מכבי חיפה - 39 נקודות
הבורות והבוץ כאן מאז החזרה משזרוע החורף, ומה הפלא שמכבי תל אביב העדיפה אפשרות להתארח בחצי גמר גביע המדינה במגרש הביתי של מכבי חיפה מאשר לעלות על המשטח בבירה שוב. למשחק כל כך חשוב בין שתיים מהגדולות בכדורגל הישראלי מגיע הרבה יותר מזה.
לראיה, האווירה ביציעים הייתה מחשמלת. כמעט 29 אלף צופים, כולל כאלה שהסבים שלהם טיפסו פעם על עצי ברוש בימק"א כדי לראות את בית"ר. ב-2026 יש אצטדיון של 30 אלף מקומות, אקוסטיקה וכל מה שצריך מסביב, אבל כדורגל משחקים על דשא איכותי ואת זה כרגע טדי לא יכול לספק.
ועדיין, עדי יונה לבדו יכול היה לסיים את המשחק הזה עם שלושער והחמיץ בצורה מזעזעת מול אופק מליקה פעם אחר פעם. כמעט תמיד ירדן שועה עמד מאחורי מסירות גאוניות שלא יונה, ובטח שלא חאסונד גונסאלס, חלוץ הרכש החדש, ידעו לנצל. האחרון נראה מסורבל ואולי הוא עדיין חלוד, אבל לבית"ר אין זמן להסיר חלודה בזמן שהגלגלים של הפועל באר שבע דוהרים על הפסים מהמקום הראשון.
אם כבר רטרו, אז מכבי תל אביב של רוני דיילה חזרה ביכולת כמה שבועות לאחור. אולי בגלל הדשא, או דווקא כי עמדה מולם יריבה הרבה יותר איכותית משלוש הקבוצות הקודמות שפגשו את הנורבגי. שני שערים נפסלו לצהובים עקב נבדלים (בצדק) ומשחק שהבטיח המון, קיים 0:0 שרחוק מהפוטנציאל של שתי הקבוצות.
חלוקת הנקודות הזאת משרתת בעיקר את הקבוצה של רן קוז'וך, שהגדילה את הפער מבית"ר לשש נקודות וממכבי תל אביב לאחת עשרה. מדובר בפער משמעותי מאוד, כשברקע בית"ר בכלל לא מצהירה על אליפות והיריבה שלה איבדה קשר עין עם הפסגה.
אלקנה בוחבוט התארח בטדי
הרגע הכי מרגש בטדי הגיע לפני שריקת הפתיחה, כאשר שורד השבי אלקנה בוחבוט בכה מול הקהל שהוא חלק ממנו כשלצידו רבקה אשתו ובנו הקטן. אם בכל זאת מחפשים ניצחון במשחק הזה, זו התחושה שבוחבוט סיפק לכל אדם על הדשא, באצטדיון או בבית.
"לעמוד כאן מולכם היום זה רגע שמחזיר אותי הביתה", אמר אלקנה, "גדלתי בירושלים, על החומות שלה, על האמונה והעוצמה שיש בעיר הזו, עיר הבירה של מדינת ישראל. אני זוכר את עצמי כילד מגיע למשחקים יחד עם אבא שלי, יושב וגדל ביציע. זוכר את עצמי מבקש מאבא שיקנה לי חולצה של אלי אוחנה. עד היום אני מעריץ".
"בית"ר ירושלים עבורי היא חלק מהזהות, חלק מהלב, בית"ר היא מעבר לאהבה, היא תרבות כדורגל שמביאה אליה מדי שבוע את הקהל הכי חם במדינה. עברתי בשבי רגעים שהעמידו אותי במבחן אמיתי. ברגעים האלה אתה חוזר לשורשים שלך, לאמונה, ולעיר שלך.
"ידעתי בפנים שיגיע הרגע ואלבש את חולצת המנורה, יחד עם הבן שלי. היום החלום הזה מתגשם, בזכות בורא עולם, לוחמי צה"ל וכוחות הביטחון. חללי מערכות ישראל, נרצחי הנובה, המשפחות השכולות וכמובן בזכותכם עם ישראל".
