מדירת השותפים שלו במרכז מדריד, איתי רוטשטיין בן ה-18 וחצי מספר לי כיצד הוא הפך לעצמאי בהתנהלות כמעט באופן מוחלט, חרף גילו הצעיר. "אני גר עם שותפים שלא הכרתי לפני כן, סטודנטים לא ישראלים. אני עושה הכל בעצמי - כביסה, קניות, כלים, אוכל. ממש עצמאי".
גם זה מהווה חלק מהמסע הלא שגרתי של רוטשטיין, במקור ממושב בארותיים בעמק חפר. הוא משחק כיום בקבוצה עד גיל 19 של חטאפה, מועדון שמלבד עונה אחת משחק בליגה הראשונה בספרד ב-20 השנים האחרונות.
הישראלי שמשחק כבלם וכמגן ימני כבר נחת להתרשמות במועדון כשהיה בן 15, אבל סגירת המעגל הגיעה רק לאחרונה, כשהצטרף ממועדון קטן יותר מאותה הליגה - סאנסה - היושבת בצפון מדריד.
רוטשטיין משחק בליגה שנקראת "Division de Honor", והיא מחולקת לשבעה בתים בהתאם לאזורים השונים במדינה. חטאפה וסאנסה נמצאות בבית של אזור מדריד, שלדברי רוטשטיין היא החזקה ביותר וכוללת גם את ריאל ואתלטיקו מדריד, ראיו וייקאנו, ויאדוליד ולגאנס.
"קפצתי מדרגה", מספר רוטשטיין ל"היום" על המעבר לחטאפה, "הלו"ז שלי הוא כמו יום עבודה. האימונים ב-8-9 בבוקר, מתחילים עם שעה בחדר כושר, אחרי זה שעה וחצי - שעתיים על המגרש, ואז יש פיזיותרפיה אם צריך. יש את כל המעטפת שספורטאי צריך וכאן ההבדל המשמעותי בהשוואה לקבוצה הקודמת".
רוטשטיין עבר מספר שכבות גיל בליגות הצעירות בישראל, החל מילדים א' ועד לנערים ג'. הוא שיחק שנתיים וחצי בהפועל חדרה לפני המעבר לספרד, ועוד קודם לכן במכבי נתניה. הוא אמנם לא טעם את טעמם של המועדונים הכי גדולים בישראל, אבל לאור העובדה שהוא משחק בחטאפה - זה ממש לא דחוף לו.
"עם כל הכבוד, חטאפה זה מועדון גדול", הוא אומר, "יש לנו שבעה מאמנים, מאמן לפציעות, שני פיזיותרפיסטים, מאמן כושר. הכל ברמה מאוד גבוהה. אין לי עדיין תוכנית לעתיד וככל שאתקרב לסוף העונה יהיו אולי יותר הצעות. מעכשיו צריך לחפש קבוצת בוגרים".
"פחות מכירים את הליגיונרים"
רוטשטיין לא התנתק לחלוטין מהחוויות שעובר נער ישראלי ממוצע. בשנה שעברה הוא השלים בלימודים מרחוק בגרות מלאה דרך מערכת החינוך הישראלית. עכשיו, הוא מנסה למצוא הסדר מול הצבא: "אני מנסה למצוא פתרון כדי שאמשיך בכדורגל וגם אמלא את כל המחויבויות שלי למדינה".
במקביל לניסיון להסדיר את מעמדו, רוטשטיין מתמודד עם אתגר נוסף בזירה הישראלית. למרות שאין הרבה צעירים שמשחקים בחו"ל במועדונים בסדר גודל כזה, פנייה מנבחרות ישראל הוא עדיין לא קיבל: "לדעתי פחות מכירים את הליגיונרים שמשחקים בחו"ל, במיוחד בנוער שיש פחות חשיפה. פחות שמים עין עלינו ויותר על מי שמשחק בארץ. מי שבחו"ל קצת נופל בין הכיסאות".
הכישרון הצעיר מחזיק באזרחות ספרדית בזכות העובדה שסבתו נולדה במדינה. למרות זאת, וחרף העובדה שהוא מדבר ספרדית ברמה גבוהה, בקבוצה מחשיבים אותו לזר היחיד. "יש כאן שחקנים ממרוקו ודרום אמריקה, אבל הם מדברים ספרדית שוטפת ואני לא יודע אם הם נולדו פה. אני היחיד שספרדית אינה שפת האם שלו ושהוא לא מדבר אותה בצורה חלקה. גם עם הדרכון הספרדי, מחשיבים אותי כזר לכל דבר".
"שמעתי 'פרי פלסטין' בחדר ההלבשה"
ובתור ישראלי, גם המציאות סביב המלחמה הציבה אתגרים בפניו. "כולם יודעים שספרד זה לא מקום שהכי בעדינו", הוא מודה, "שמעתי מילות גנאי נגד ישראל. היו מוסלמים שלא דיברו איתי. בחטאפה היה שחקן מצרי שלא דיבר איתי בכלל והפנה לי את הגב, אבל הוא עזב.
"גם בשנה שעברה היו מעלים סטורים נגד ישראל ושמעתי בחדר ההלבשה 'פרי פלסטין' וכאלה, אבל מתרגלים. שנה שעברה היו שני מרוקאים שאמנם דיברו איתי, אבל לא היינו חברים. היו קריאות גזעניות וזה חלק מהתופעות לוואי של להיות ישראלי בחו"ל.
"פיתחתי עור של פיל. בהתחלה זה קצת מזיז, אבל עם הזמן מתרגלים ולא מתרגשים. מבינים שהם חיים על מה שהם רואים בחדשות. בסוף באתי לפה לשחק כדורגל, וגם כששאלו אותי, אמרתי שבאתי לשחק ושאני לא נכנס לפוליטיקה. בסוף הם מכירים בן אדם ואוהבים אותך".
לסיום, שאלתי את רוטשטיין אם יש קבוצה כלשהי שהוא חולם לשחק בה במהלך הקריירה. יש לו פייבוריטית מהילדות, ובחצי צחוק הוא משיב: "כילד הייתי אוהד ברצלונה, אבל אם ריאל מדריד תציע לי לבוא, גם לשם אני אלך".
