לאחר שניצל את סיום העונה להפוגה נחוצה עם המשפחה והחברים בישראל, עידן טוקלומטי, חלוצה הצעיר של שארלוט, חזר לצפון קרוליינה ופתח בהכנות הראשונות לקראת עונה נוספת כלגיונר ב־MLS.
בזמן שקבוצתו מתקרבת לפתיחת אימוני קדם העונה, שיתף החלוץ בן ה־21 בראיון מיוחד ב"היום" על עונת הפריצה שלו, על השלושער הבלתי נשכח מול ליונל מסי – והחולצה שנשארה רק חלום, על המושבה הישראלית ההולכת ומתרחבת בארצות הברית, על טירוף דני אבדיה שהגיע גם לחדר ההלבשה בשארלוט, וגם על היעדים האישיים והלאומיים שהציב לעצמו.
שלושה עשר שערים וארבעה בישולים בעונה שעברה. איך אתה מסביר את המספרים והעקביות?
"בתחילת העונה לא שיחקתי הרבה. לא הייתי האופציה הראשונה והצוות המקצועי העדיף חלוץ אחר, שבהמשך נמכר לצ'מפיונשיפ. אחרי שהוא עזב, הייתה דילמה – להביא חלוץ חדש או לתת לי את המושכות. דין סמית’ התחיל לשלב אותי בהדרגה, עוד לפני שהמכירה הושלמה רשמית. מהרגע שכבשתי את השער הראשון שלי בשארלוט – זה היה רגע מכריע. משם קיבלתי אמון עד סוף העונה.
"כחלוץ, אמון זה הכול. כשהמאמן נותן לך גב, וכששחקנים בכירים סביבך – כאלה שעברו הרבה בכדורגל – מרגישים שאפשר לסמוך עליך, זה נותן ביטחון. ברגע שהתחלתי לכבוש, הכול התחבר".
איך היית משווה בין הכדורגל בארץ ל־MLS?
"זה מרגיש כמו שני משחקים שונים לגמרי. ההבדלים עצומים - בקצב, בפיזיות, בסגנון. אין כאן כמעט מגבלות זרים, ויש המון שחקנים דרום אמריקנים שמביאים איתם שילוב של טכניקה ופיזיות ברמה מאוד גבוהה. אלה בדיוק הדברים שהייתי צריך לעבוד עליהם כדי להסתגל, וזה לא פשוט - ההבדלים מורגשים גם באימונים וגם במשחקים".
"מקווה שעבדה יישאר"
יש לך בחדר ההלבשה חבר ישראלי קרוב - ליאל עבדה. כמה הוא עזר לך?
"היינו יחד באולימפיאדת פריז עם הנבחרת הצעירה בקיץ 2024 ועוד לפני שחתמתי רשמית בשארלוט הוא כבר התחיל לייעץ לי. אנחנו צוחקים שאם לא ליאל, הייתי ישן ברחוב - אני מפוזר והוא סופר מסודר. מהרגע שנחתתי הוא עזר לי בהכל: לוגיסטיקה, דירה, להבין איך דברים עובדים כאן, וגם להשתלב חברתית ומקצועית.
"מעבר לזה, למדתי ממנו המון - מההתנהלות היומיומית, דרך האימונים ועד לשמירה על הגוף. כשיש לידך חבר ישראלי עם רקע זהה, זה הקל מאוד על כל תהליך ההתאקלמות".
יש דיבורים על חזרה שלו לבריטניה. אתה מאשר לו לעזוב?
"אני מקווה מאוד שלא. מעדיף שהוא יישאר איתי בשארלוט".
כבשת שלושער מול ליונל מסי. המשחק הגדול בקריירה?
"לגמרי. זה המשחק הכי גדול שהיה לי בקריירה עד היום. גם שלושער ראשון בבוגרים, וגם מול מסי. אני זוכר את הרגע שהוא יצא לחימום, כשאני כבר על הדשא. אמרתי לעצמי: 'זה מסי, זה השחקן שגדלתי עליו'. מהרגע הזה ועד שריקת הפתיחה פשוט חייכתי בלי הפסקה. לכבוש שלושער במשחק כזה – זה חלום".
וחולצה? הספקת לבקש?
"פה עשיתי טעות. הייתי באופוריה מוחלטת ושכחתי לגשת אליו. בדיעבד אמרתי לעצמי 'איך לא ביקשת? ברור שהיה מסכים'. כשנזכרתי – מסי, סרחיו בוסקטס ורודריגו דה פול כבר היו בדרך לחדר ההלבשה. פספוס".
"חזרה לארץ על הפרק"
חושב יום אחד לחזור לישראל ולהוביל קבוצה גדולה בליגת העל?
"חד משמעית כן. כמעט כל שחקן ישראלי שעושה קריירה בחו"ל רוצה בסוף לחזור הביתה, למשפחה ולמקום שבו גדל. אם זה יקרה בהצעה ובתזמון הנכון, מקצועית ומשפחתית - זה לגמרי על הפרק".
איך אתה מסכם את העונה של שארלוט ומה המטרה להמשך?
"נעצרנו בסיבוב הראשון של הפלייאוף מול ניו יורק, אבל כבר בתחילת העונה שעברה הצבנו מטרה ברורה – טופ 4 באזור. עכשיו אנחנו שוב בקדם העונה, והציפיות לא יורדות, להפך. המועדון רוצה להתחזק ולקחת את הקבוצה כמה צעדים קדימה".
כבר מרגישים את הטירוף בארה"ב לקראת המונדיאל?
"עדיין לא ממש, אבל יש עוד זמן. נשיא פיפ"א כבר ביקר כאן, והאצטדיון שלנו יארח משחק הכנה של נבחרת ארה"ב. כשהטורניר יתקרב, אני בטוח שהטירוף יגיע בגדול".
מה המטרה האישית? אירופה? פרמייר ליג?
"ברור. אני אוהד מנצ'סטר יונייטד מילדות, למרות שהמצב שם לא מזהיר, אבל המטרה היא להגיע לרמות האלה. כרגע יש לי עוד שלוש שנים בשארלוט ואני מתמקד בשיפור ובהתקדמות, אבל החלום הוא אירופה. ה־MLS כבר מזמן לא ליגה של סוף קריירה – שחקנים יוצאים מכאן לליגות הבכירות. אם אתה שואל אותי, הפרמייר ליג היא היעד".
מי השגריר הישראלי הבכיר בליגה כרגע?
"תאי בריבו. הוא צבר כאן קילומטראז', סיפק מספרים יפים, וכששיחקנו מולו התכוננו אליו בצורה מאוד יסודית. הוא עושה לנו הרבה כבוד".
"אבדיה שגריר אמיתי"
ומה עם דני אבדיה?
"יש אצלנו לא מעט שחקנים שמכורים ל-NBA, חלקם אוהדי פורטלנד טרייל בלייזרס. אחרי כל משחק גדול שלו הם קופצים עליי בשאלות. הוא כבש את ארצות הברית – שגריר אמיתי. אנחנו לא בקשר, אבל אני עוקב בגאווה ורואה כמעט כל משחק".
קיבלת קנס מהליגה על חגיגות הטוורקינג. מה היה שם?
"לא הפסיקו לצחוק עליי. זה בכלל התחיל מכאב בירך האחורית, נזכרתי בשחקן אחר שחגג ככה אחרי פציעה, ואמרתי לעצמי: 'אם אני כובש – אני עושה את זה'. לא היה ספונטני, אבל היה כיף".
מה עם הנבחרת הבוגרת? מצפה להשתלב בה בקרוב?
"אני מאוד מקווה. הקמפיין האחרון עזר לי להכיר את המערכת, והדבר שהכי חסר לכולנו הוא לשחק בארץ. עוד לא יצא לי לשחק איתה בישראל, אבל כולם מדברים על ההבדל, על הקהל, על הבית האמיתי. כנבחרת – אתה צריך את המדינה מאחוריך".
