אחת האליפויות המיוחדות של מכבי תל אביב במאה הנוכחית הייתה בעונת 2002/03, אז זכתה בתואר במחזור הנעילה ואחרי מרוץ משולש מול מכבי חיפה והפועל ת"א. לאותה אליפות היה שותף מרכזי המגן סאלם אבו סיאם.
אבו סיאם, בן 42 כיום, הצטרף לאחרונה למסעות של עומרי קנדה ברחבי הארץ במסגרת תוכנית הפודקאסט שלו. כעת, בראיון מיוחד ל"היום" הוא נזכר בקריירה ומספר: "עשיתי כמה דברים, אבל לפעמים צריך לדעת לעצור שיישאר טעם של עוד. אולי בעתיד נעשה עוד גיחה".
במה אתה עוסק היום?
"יש לי עסק של טלפונים בלוד ביחד עם אחי ועוד מספר פרויקטים עסקיים בחו"ל".
למה לא הלכת לתחום האימון?
"האמת שעשיתי קורס, יש לי תעודה ושימשתי כמנג'ר בכפר קאסם בליגה א'. עשינו אז עונה טובה, אבל התחילו בעיות של כסף וראיתי לא לנכון להמשיך. מאז אני בעסקים בלוד, אבל לא אדרוך על מגרש כדורגל ללא אבו סובחי ז"ל".
מדגדג לך לפעמים להגיע לתחום האימונים?
"לפעמים אני רואה ילדים בלוד וחושש שיילכו לפשע או למקומות לא טובים, עם אבו סובחי בטוח שזה היה נראה אחרת אצלנו. יש פה הרבה ילדים עם פוטנציאל וזה מדגדג לי לפעמים לבוא ולעזור, אני לא רואה את עצמי מאמן במקום אחר שהוא לא העיר שלי לוד".
"הגעתי לעיר הגדולה והסתנוורתי"
נחזור לקריירת הכדורגל. אתה חושב שמיצית את מלוא הפוטנציאל?
"האמת שלא. מי שמכיר אותי יודע כמה הייתי מחובר לאבא שלי והוא לצערי עבר תאונת עבודה ב-1997, אני הבכור בבית אז הייתי צריך לעזור בניהול הבית. אבא שלי היה לוקח אותי והיה תומך בי. היום, לפעמים הילדים מבקשים ממני לקחת אותם מחוץ לעיר ואני רואה כמה קשה לי עם הנסיעות. זה גורם לי עוד ועוד להעריך את אבא שלי שהיה מפנה מזמנו ומגיע איתי לכל אימון ומשחק".
אתה חושב שהתאונה של אבא פגעה לך בקריירה?
"אני לא חושב. הגעתי ממקום קטן כמו לוד לעיר הגדולה תל אביב והסתנוורתי. אבא שלי כבר לא היה יכול ללוות אותי והיה לי קשה לקבל את ההחלטה הנכונה. היו לי הצעות מחו"ל, כל סוכן קיבל עבורי את ההחלטה ופספסתי הרבה מקומות".
טעית כשעזבת את מכבי ת"א?
"כנראה ויתרתי מהר מדי. היה סוכן שזלזלתי בו שאמר לי תישאר במכבי ותוכל להתקדם עם הקבוצה, מצד שני היה סוכן שאמר לי שאני שחקן גדול שאוכל להצליח בבני יהודה ואגיע משם רחוק. הייתי עושה החלטה נכונה יותר אם היה מישהו שתומך ומאמין בי".
יועץ מנטלי לא היה אז?
"היום יש יותר כלים לשחקן להצליח והרבה יותר קל".
בעבר סיפרת שספגת קללות מאוהדי מכבי. כמה זה פגע בך?
"התחלתי בגיל 17 בבוגרים ולא הייתי מאוד פגיע. היו אז הרבה פיגועים באוטובוסים והייתי חזק, אם לא הייתי חזק, היה קל לשבור אותי. צריך לציין שההנהלה של מכבי עזרה לי, אבל לצערי היו גם אנשים רעים באותה תקופה".
"ב-7 באוקטובר הבנו שאנחנו באותה סירה"
איך זה מאז 7 לאוקטובר בלוד?
"אני תמיד אומר 'מה שלא הורג אותך, מחשל אותך'. עברנו תקופה קשה במבצע 'חומת מגן' כי אז היה בלגן בערים מעורבות, אבל בשנתיים האחרונות כולנו הבנו שאנחנו בסירה אחת".
אף פעם לא חשבת להעביר את מגוריך מלוד?
"ממש לא. אני לא גר היום באזור שכונת הרכבת בה גדלתי, אלא באזור יותר חדש עם רוב יהודי, שכנים מדהימים ואנחנו כולנו כמו משפחה".
שיחקת שנים רבות בבני לוד. ספר על הקשר שהיה לך עם אבו סובחי ז"ל?
"גדלתי כאמור בשכונת הרכבת ואנשים לא יודעים שהיינו שכנים ומשחקים כדורגל ביחד כשהיינו ילדים. הוא נהיה הבוס שלי, אבל זה היה משהו אחר. לא ימצאו עוד אנשים כמו אבו סובחי, מאז מותו לא דרכתי ולו פעם אחת במגרש בלוד ולא הלכתי לראות אף משחק. זה היה לי קשה".
בשנים האחרונות יש קריסה של מועדונים מהמגזר הערבי. למה זה קורה?
"בעיניי זה ניהול לא נכון. אני חושב שיש הרבה גורמים חיצוניים שהשתלטו על הכדורגל ויש סדר רק במועדונים הגדולים. אני באתי ממועדון גדול ושם זה מתנהל אחרת, כאשר הניהול לא טוב הסוף ידוע מראש".
מרגיש פספוס שלא הגעת לאירופה?
"האמת מרגיש פספוס וזה שוב כי לא היה לי את האדם הנכון שיעזור לי. היו לי הצעות מבלגיה ומקפריסין, אבל קרה מה שקרה עם אבא שלי ואמא לא רצתה שאעזוב, אז בחרתי לא לצאת לחו"ל למען המשפחה".
שאלות קצרות
מה המועדון שהכי נהנית בו?
"ברור שמכבי ת"א. הייתי שם מגיל 6 ועד 23 שעזבתי. דרך מכבי הגעתי לנבחרת ישראל וגם היום, כל פעם שאני עובר דרך קריית שלום, יש לי צביטות בגוף. הילדים שלי כל הזמן מבקשים שאקח אותם למקומות בהם התאמנתי ושיחקתי. הם רוצים לראות ולדעת על היסטוריית הכדורגל שלי".
מי המאמן שהכי השפיע עליך?
"ניצן שירזי ז"ל. כל פעם כשאני מדבר עליו אני עם דמעות בעיניים. הוא אימן אותי בנוער וייצב אותי כאדם, כשהלכתי לבני יהודה בבוגרים זה היה רק בשבילו. לא היו ולא יהיו עוד אנשים כמוהו. אצלו זה לא משנה אם היית שחקן הרכב או שחקן ספסל, הוא היה נלחם עבורך באותה מידה וכולם אהבו אותו".
השחקן הכי טוב ששיחק איתך?
"הכי מוכשר היה ראובן עובד, אבל הכי טוב? שיחקתי עם אייל ברקוביץ', ג'ובאני רוסו וטל בנין, אבל מכבי ת"א זה אבי נמני".
מה רגע השיא בקריירה?
"ליגת אלופות עם מכבי ת"א".
תשתף סיפור מצחיק מהקריירה.
"פעם הייתי עם ארז מסיקה בחדר הכושר לפני האימון. פתאום נכנס ברקוביץ', מסתכל על ארז שמרים משקולות ואומר לו: 'מה אתה מרים משקולות, אם אתה יודע לתת פס סבבה כל השאר בונוס".
מה ייחשב לסגירת מעגל עבורך?
"לראות את הילדים שלי משחקים כדורגל במקומות שאני שיחקתי, לראות אותם משחקים בבלומפילד, שאוכל לקחת את הילדים כמו שאבא שלי לקח אותי".
