"נקניקיות! טרופית! עשר שקל! גביע המדינה! יום שישי! עשר שקל! חם! טרי! עשר שקל! יום שישי!".
מוכר הנקניקיות הירושלמי מחוץ לאצטדיון טדי, הידוע בכינויו האלמותי "חיג'אזי", להוט למכור. פעם, יום שישי היה יום עבודה לכל דבר עבורו, כאשר הפועל ירושלים שיחקה יותר מ-20 שנה בליגות הנמוכות. מאז עלתה חזרה לליגת העל, חיג'אזי יכול לספור על אצבעות שתי ידיים את מספר הפעמים שהוא העמיד דוכן מפואר כזה ביום שישי בצהריים לפני משחק כדורגל בטדי. זו אווירה של חג. והאמת? זה באמת היה סוג של חג.
משחקי סיבוב ח' בגביע המדינה בסוף השבוע האחרון, הם הדבר הכי קרוב ל"בוקסינג דיי" שיש בתרבות הכדורגל הישראלי. בעוד שבאנגליה זנחו השנה את המסורת המפוארת הזו בשל אילוצי זכויות שידור (אלא מה), דווקא כאן בארץ בשישי בצהריים היתה אווירה חגיגית של כדורגל אם אפשר לומר.
בירושלים, אצטדיון טדי הפגיש בין הפועל ירושלים מתחתית ליגת העל להפועל אום אל פחם מהמקום האחרון בליגה א׳ צפון. מזג האוויר היה שמשי, אבל עם כל ענן שעבר והסתיר מעט את השמש, הקור הירושלמי של התקופה הזו בשנה הרים את ראשו וליטף קלות את אוזניי האוהדים האדומים שהגיעו.
למרות היום והשעה הנוחים, ואווירת החג שמשחק בשישי צהריים מביא עמו, לא הגיע קהל גדול לטדי. אבל מתוך אלו שכן הגיעו, היו הרבה ילדים, הרבה נשים, שהבליטו את היתרונות הבולטים של משחקי צהריים בשישי, שחייבים להפוך להיות חלק אינטגרלי גם ממשחקי ליגת העל אם רוצים לייצר אוהדי ואוהדות כדורגל חדשים בישראל.
בניגוד לקצת יותר מאלף אוהדי הפועל ירושלים, למשחק כלל לא הגיעו אוהדי אום אל פחם. ייתכנו לכך שלל סיבות. אולי היה זה האבל סביב לכתם השבוע של השחקן והפעיל החברתי מוחמד בכרי וחבר הכנסת לשעבר עסאם מחול, או מותו בתחילת החודש של בעלי הקבוצה לשעבר, אבו שלמה (אבו סולימאן) המיתולוגי, שמנעו מהם ללוות את הקבוצה לירושלים.
גם המצב הלא ברור של הקבוצה, שלא מזכירה במאום את אותה הפועל אום אל פחם שניצחה את מכבי תל אביב בסיבוב ח׳ בגביע בשנת בשנת 2019, הוא זה שמונע מהם לתמוך בה, במצב האנוש בו היא נמצאת.
הפועל אום אל-פחם ממוקמת במקום האחרון בליגה א׳ צפון עם אפס נקודות אחרי 12 מחזורים, בעקבות הורדת נקודות על אי סדרים כלכליים בעונת 24/25, שגרמו לה להתחיל את העונה במינוס 12.
בגביע לעומת זאת הם עשו דרך ראויה, ועברו דרך מרשימה מהסיבוב המוקדם ביותר ועד לסיבוב ח', שארגן להם עלייה לירושלים למשחק בו מעטים נתנו להם סיכוי. להשלמת התמונה העגומה של מצב המועדון, שחקני הקבוצה הגיעו לטדי במיניבוס קטן ומכוניות פרטיות. אף אחד שם לא פינטז על הפתעה נגד קבוצה מליגת העל, שאפילו את האוטובוס הם לא הביאו מהמשולש.
ואם בדמויות מוכרות שהלכו לעולמן בזמן האחרון עסקינן, בטדי, כבכל המגרשים והמשחקים בסיבוב זה, ערכו דקת דומייה לשדר ופרשן הכדורגל אבי מלר ז"ל. זה היה רגע מכובד, יפה, ראוי, ומרגש. רגע קטן ומזוקק של תרבות כדורגל ישראלי במיטבה. תרבות שמעריכה אדם שיצק לשיח הכדורגל בשפה העברית, נופך אחר. של כדורגל ממקום אחר. עם טעם של כדורגל אנגלי. בוקסינג דיי ישראלי, כבר אמרנו?
ביציע, הקהל הירושלמי האדום קרא "להחזיר את כולם הביתה״, והניף שלט גדול עם שמו של החלל החטוף האחרון בעזה, רן גואילי, שנמצא ביום המשחק 812 יום בשבי חמאס.
על הדשא, הפועל ירושלים המשיכה לעשות את מה שהיא עושה כל העונה - להתאים עצמה לרמת היריבה שלה. אם זה דרבי או משחק מול מועדון גדול, היא תספק משחק גדול. מול יריבות ברמתה או נחותות ממנה, היא נראית בהתאם. אז מול הקבוצה החלשה בליגה א׳ צפון על הנייר, זה אכן היה נראה בהתאם.
המשחק עצמו היה מנומנם בלי מצבים מיוחדים בחצי השעה הראשונה, כאשר בדקה ב-32 השוער המחליף של הירושלמים, בן גורדין, נגע בכדור לראשונה. דקה לאחר מכן, ג׳ון אוטומאו, הזר הניגרי הצעיר שהוקפץ מקבוצת הנוער של הפועל ירושלים לבכורה בדרבי בתחילת החודש, נגח לקורה וכמעט עשה 0:1 למארחים.
הקורה הזו העירה את הירושלמים, ובדקה 35 מספרת של ינאי דיסטלפלד אחרי התקפה יפיפיה כמעט הלכה פנימה, אבל רק שרקה ליד העמוד.
בתוספת הזמן של המחצית הראשונה סופסוף האוהדים קיבלו את מבוקשם. ירושלים זכתה בקרן, גיא בדש הגביה, ואוטומאו, המצטיין אצל הירושלמים בחצי הראשון, כבש את שערו הראשון בבוגרים. 0:1 לירושלמים בהפסקה, אחרי שהצליחו להפוך את השליטה האופטית, ליתרון גם על לוח התוצאות.
המחצית השניה היתה המשך ישיר של המחצית הראשונה. ירושלים, גם אחרי שני חילופים, המשיכה לשלוט במשחק אבל לא הרשימה, עם החמצות גדולות שיכלו להגדיל את התוצאה. יושבי היציע נעו בין הנאה ממהלכים לא רעים של הראל שלום, לאדישות לעוד החמצה של אוהד אלמגור או איבוד של בדש, ועד לעצבנות קפוצה, כשהם תוהים איך זה הגיוני שקבוצתם נראית כך מול קבוצת תחתית מהליגה השלישית.
האווירה המנומנמת וספק נרגנת הזו, הופרה בדקה ה-80, כאשר בדש הוריד כדור חופשי בעקב לעידו עולי המחליף, וזה ירה פנימה כדור חזק שפגע בדרך מאחד משחקני ההגנה, והטעה את השוער של אום אל פחם. 0:2 להפועל ירושלים, ואנחת רווחה נשמעה בקרב יושבי היציע המזרחי, שבשישי גביע זה היה אדום. בדש, במשחק לא גדול, מפה לשם כבר עם שני בישולים.
בדקה ה-86 אום אל פחם התחילה לתקוף והתקרבה לשער ניחומים, אבל נחשפה מאחור. הירושלמים לא השכילו לנצל את זה. בסיום 0:2 ומקום בשמינית הגמר לאדומים מהבירה, כאשר ביציע השירה "גביע, גביע, גביע, איייאיאיי (לפי מנגינת ׳משיח משיח׳)" נשמעה היטב.
אבל לא כל הקהל הירושלמי חגג. היה מי שיצא בתחושה מעט חמוצה, שהיה אפשר יותר. בעיקר מבחינת יכולת. "בגביע לא משנה היכולת, משנה התוצאה", ניסה לעודד עצמו וכמה מחבריו, אוהד אדום בדרך החוצה מהאצטדיון, בואכה דוכן הנקניקיות של חיג'אזי. ״בחיג׳אזי ננוחם״, האוהד סיכם.
בדוכן עצמו, חיג'אזי, איש שהוא מוסד ירושלמי בעיקר בתחום אירועי הספורט וההופעות, כבר היה באקסטזה כאשר עוד ועוד אוהדים רכשו ממנו נקניקיות, שיצאו בקצב. "נקיניקיה! לחמניה! חם! טרי! עשר שקל!".
"״אין מבצע עם טרופית למי שעלה לשמינית גמר גביע?", שאל בתמימות שובבה ילד שניגש עם אביו לדוכן הומה האדם. "אה שמינית גמר? יפה", ענה חיג׳אזי בהבעת פנים מחוייכת וחסרת מושג בו זמנית. "מבצע עם טרופית? אולי אם תחזרו לימי שישי קבוע, נחשוב ונעדכן מחירים", הוא צחק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו