"טור על האלופה שבדרך?", כתב לי העורך הבוקר (חמישי). וכל מה שעבר לי בראש זה שלמרות ואולי בגלל שלושת המשחקים האחרונים, זה עדיין לא הזמן לחזור להצהרות הללו. בתחילת העונה הייתי בטוח שבית"ר ירושלים תתמודד העונה על אליפות. לא חשבתי שזה יהיה קל, אבל מצד שני גם לא חשבתי שמכבי חיפה תקרוס, מכבי תל אביב תכנס למשבר עמוק ושהכסף הגדול של הפועל תל אביב לא יספיק.
האמנתי, במיוחד אחרי העונה שעברה, שזו העונה לצאת בהצהרות ולהתמודד על אליפות. אלא שהמחזורים הראשונים לימדו אותי, יותר נכון הזכירו לי, את מה שכל אוהד בית"ר יודע - גם אם אתה רוצה לצעוק את זה, גם אם עמוק בפנים אתה מאמין בזה, גם אם כולם אומרים את זה - הדרך עוד קשה וארוכה. לא סתם בית"ר לקחת את האליפות האחרונה שלה לפני 18 שנים. גם בעונות טובות, תמיד היה משהו שלא הצלחנו להתגבר עליו.
ועדיין, אי אפשר להתעלם מהפרפרים בבטן. אם מישהו היה מספר לי שננצח את מכבי 2:6, נצא לפגרה ונחזור לשני משחקים של 2:4 ו-0:5, הייתי ממליץ לו בחום ללכת להיבדק אצל הפסיכיאטר הקרוב לביתו. זו לא בית"ר שאנחנו מכירים מהעונות האחרונות. ועל זה, ללא קשר לתוצאה בסוף העונה, צריך לעמוד ולהצדיע לברק אברמוב, אלמוג כהן וברק יצחקי.
ביקרתי אותם המון בתחילת העונה, ואני חושב שמגיע להם קצת. אבל השורה התחתונה היא שהם בנו קבוצה מלהיבה, אטרקטיבית, שכל אוהד כדורגל נהנה לראות. היא גם מאוד לא צפויה, ויש בזה קסם. להגיע עם ציפיות ל-0:1 קטן על עירוני טבריה רק כדי לקחת שלוש נקודות, ולצאת עם 0:5 מהדהד, שלושער של ירדן שועה, שער נקי - מה עוד אפשר לבקש.
הקהל מעל הכל
ויותר מהכל זה הקהל. האוהדים. כמעט 30,000 בית"רים זה משהו שלא רואים כל יום. ולראות את זה בכל משחק בית זה עוד יותר מופרע. מי האמין שנגד קבוצות כמו מכבי נתניה ובני סכנין אנחנו נראה את צמד המילים סולד אאוט! ומה שיפה בכל הדבר הזה, זה שאם היה אצטדיון גדול יותר, גם אותו היינו ממלאים.
אם לא יקרה משהו מופרע מדי, בין 7 ל-9 בפברואר אמור להתקיים משחק העונה. הפועל באר שבע נגד בית"ר ירושלים. משחק שעשוי להשפיע על העונה כולה. אין יותר מתאים ממשחק כזה, בעיתוי כזה, עם כל הפוטנציאל שיש בו, כדי להוריד את הקוף הזה שנקרא הפועל ב"ש מהגב. עד אז יש לא מעט אתגרים כמו גביע המדינה ומשחקים לא פשוטים בין היתר נגד סכנין, מכבי חיפה והפועל ת"א, אבל העיניים כבר נשואות לשם.
תודה לשועה
מילה אחרונה לשועה. תודה לך. תודה שהתבגרת, שהצלחת לשים את כל הבלגן של פתיחת העונה בצד, שחזרת כמו גדול ושוב הוכחת לכולם, גם למי שפקפק ביכולת שלך לשחזר את מה שעשית על הדשא בעונה הקודמת. בעונה הקודמת, בית"ר בלי שועה הייתה אנמית מאוד. אבל בית"ר של העונה, יודעת להסתדר בלעדיו.
יותר מכל, בית"ר היא קבוצה הרבה יותר טובה עם שועה - וזה אולי מה שמסביר יותר מהכל את העונה הנוכחית. תודה לך על כל דקה שאתה על הדשא, תודה למכבי חיפה שלא נתנה לך את הבמה, תודה למשה חוגג שהביא אותך לבית"ר, תודה ליוסי אבוקסיס שנתן לך להוביל, תודה לאברמוב שהאריך לך את החוזה ותודה ליצחקי שלא מוותר עליך. תודה.
