דור פרץ אינו האח היחיד במשפחתו עם קשר עמוק וארוך שנים למכבי תל אביב. אחיו הגדול ריף גדל במחלקת הנוער של הצהובים וערך 17 הופעות ליגה בקבוצה הבוגרת, כולל בעונות אליפות בעשור הקודם.
סדרת פציעות קשות וארבעה ניתוחים בברך עד גיל 22 דרדרו אותו אל הליגות הנמוכות, ובסופו של דבר גם לפרישה מוקדמת ולמעבר לפרק הבא בחייו. דווקא אחרי שבחר לעזוב את עולם חיי הלילה, פרץ מצא את עצמו שוב בלב העשייה בעקבות הטבח בפסטיבל הנובה, ולימים מונה ליו"ר העמותה שמטפלת ביותר מ-3,700 שורדי הפסטיבל ובמאות משפחות שכולות. בשבוע שעבר הוא אף השתתף בוועידת "ישראל בונה חוסן" של "ישראל היום".
"אני למעשה הייתי מהמייסדים של הפסטיבל עוד בשנת 2021", אומר פרץ בראיון ל"ישראל היום". "הייתי חלק מהקמת הפסטיבל, אבל חצי שנה לפני 7 באוקטובר בחרתי לעזוב את התחום ואפילו בקושי ידעתי על קיומו באותו תאריך.
נולדו לי שתי בנות, וכשהבנתי שאני רוצה להקדיש זמן למשפחה ולהתנתק החלטתי ללכת אחורה ולא לבוא למסיבה. אחרי מה שקרה שם הבנתי שכנראה הגורל שלי ואלוהים בחרו שלא אהיה שם, אבל ידעתי שאני צריך לחבר את הקהילה ושזו השליחות שלי.
"יש לי עסק פרטי של מכירות באתרי אינטרנט, אבל החלטתי שאני מתנדב בעמותה הזאת כבר מהימים הראשונים. הקמנו את הקהילה בימים הראשונים, חששנו בעיקר שיהיו חלילה התאבדויות, והיינו מביאים כ-500 אנשים ביום. בדצמבר 2023 הקמנו עמותה שעוזרת בשיקום, הנצחה והסברה לקהילה של השורדים.
"היו שתי מסיבות קטנות באזור שאימצנו אלינו, וליווינו יותר מ-400 משפחות שכולות שניסינו לתת להן מעטפת עם עובדות סוציאליות. הקמנו שתי קבוצות כדורגל, כדורסל ועוד ענפי ספורט מתוך הבנה שהקהילה היא העוגן לריפוי הטראומה ושיש ערך משמעותי בחברים שעברו יחד את מה שעברו".
איך התחברת לשם באותה תקופה? הרי כבר לא היית חלק מהקהילה.
"זה קרה בהדרגה, כי בהתחלה לא הבנתי את גודל האירוע. אני מאמין גדול בנתינה ומאמין שמי שעושה טוב - אלוהים מחזיר לו ברכה הביתה. המשכתי לעבוד קשה בעסקיי הפרטיים, אבל עדיין ידעתי למצוא את הזמן המתאים ולא רציתי שייהרס משהו שבניתי, ובטח לעזור לחברים שלי ששרדו".
כמה חברים הכרת מהמסיבה?
"הכרתי עשרות, ושמונה מהם נרצחו באותה שבת, ביניהם מתן אלמלם שהיה חבר מאוד קרוב שלי".
איך הפכת ליו"ר העמותה?
"כשייסדו את העמותה והיו צריכים לבחור תפקידים היו המון מתנדבים. כל אחד לקח חלק, אבל אז הם עזבו. אני שמח שאני שם. זה מאתגר, העמותה שלנו מטפלת בפוסט־טראומה, יש לא מעט אנשים שזקוקים לעזרה".
חבר לקבוצת הוותיקים
הקשר בין פרץ לבין מכבי תל אביב לא הסתיים עם פרישתו, ולא רק בגלל שאחיו מככב במדיה כיום. מה שהוא למד במועדון הצהוב בצעירותו מלווה אותו עד היום, גם מחוץ לכדורגל: "במכבי תל אביב לימדו אותנו ערכים של עבודה בצוות, הרגשתי שזה מה שאני צריך לתת בעמותה הזאת.
העבודה בקהילה החזירה אותי גם לכדורגל, ואני משחק בקבוצת הוותיקים של מכבי תל אביב. הקמנו קבוצות שורדים ומשפחות שכולות, ולא מעט אנשים מהם אמרו לי שהכדורגל הרבה יותר טוב מכל פסיכולוג. הזמן על המגרש גורם להם לשכוח מהצרות, ולא מעט מהם חוזרים להתאמן. זה מאפשר תעסוקה וחיים חדשים".
בחזרה לקריירת הכדורגל - הרגשת שלא מיצית את הפוטנציאל?
"זאת סוגיה בפני עצמה, כמו תיבת פנדורה. התשוקה תמיד הייתה, אבל כנראה אלוהים בוחר את המסלול הנכון. לצערי, עם כל הניתוחים זו הייתה הדרך שלי, ואני שלם איתה".
פרשת מוקדם מכדורגל רק בגלל הפציעה?
"אני חושב שירדתי מהר לליגות הנמוכות כי הברך לא הייתה מאה אחוז. שלא יבינו לא נכון, מאוד נהניתי שם, ובמקביל סיימתי תואר והתחלתי בעסקים. ההתאוששות הייתה קשה, ודווקא לאחרונה חזר לי הניצוץ של הכדורגל דרך קבוצת הוותיקים ודרך קבוצות שהקמנו בקהילת הנובה. עברתי ממקום שהייתי מקבל כסף כדי לשחק לזה שאני כיום משלם כדי לשחק".
ספר על הקשר עם אחיך.
"מאז שפרשתי לא הייתי הולך למשחקים, ובשנתיים האחרונות אני הולך לרוב משחקי הבית שלו. אני מאוד נהנה לראות את דור מבחינה מקצועית, אבל לא פחות מזה ברמה ההתנהלותית במגרש, מחוצה לו ובראיונות אחרי המשחקים. אני רואה את האכפתיות שלו והערכים שלו שהוא גדל עליהם מגיל צעיר וזה מרגש אותי. בבית אנחנו בכלל לא מדברים על כדורגל, נהנים מהביחד בלי הכדורגל".
לדעתך, כיום דור הוא סמל בלתי מעורער במכבי תל אביב?
"אני רואה את זה וגאה שהוא מודל חיקוי לילדים. זה בדיוק מה שאני חיפשתי כשהייתי ילד, ואז אהבתי את טל בנין ואורן זיתוני. היום אני רואה את החשיבות בלהיות מודל לחיקוי. דור מיישם את מה שגדלנו עליו במכבי, שזה מצוינות בלימודים, בתזונה ובהתנהלות אחד כלפי השני, ואני מקווה שהוא ימשיך להפיץ את הטוב".
מה מיוחד בכם כמשפחה, שגם אביכם וגם אתם הייתם כדורגלנים?
"גנים, וזה שזרקו לנו כדור מגיל צעיר. בשום שלב ההורים שלנו לא הכריחו אותנו לשחק כדורגל, אבל הלכנו אחד אחרי השני וזה מדבק".
מה החלום הגדול שלך?
"להמשיך לעשות טוב בעולם. אני מקווה שנחזיר את כל השורדים לתעסוקה ולשגרה. הלוואי שנגיע ליום שלא נצטרך לעזור יותר בשיקום וכולם יחזרו לחיים הרגילים, ואז אוכל לזוז הצידה מהעמותה. הדרך עוד ארוכה. אנחנו מאמינים בקהילה שהיא הבסיס והעוגן לצאת מהמצב ולתת תחושת שייכות לכולם".
