אחרי עונה אחת במלבורן סיטי מהליגה האוסטרלית, שבמדיה הבקיע את שער האליפות, יונתן כהן שב לישראל ליעד חדש ומרענן - הפועל פתח תקווה. בראיון מיוחד ל"ישראל היום", שחקנה של העולה החדשה משתף בשיקולים להצטרף דווקא למלאבסים, התקופה בקצה השני של העולם כיהודי וישראלי, הפרידה ממכבי תל אביב והקשר המיוחד עם המנטור והחבר הקרוב, ערן זהבי.
הצטרפו עכשיו לעמוד הוואטסאפ החדש של "ספורט היום" >>
אני משער שמטרת העל של הקבוצה היא די פשוטה, הישארות בליגה?
"רוב הקריירה שלי שיחקתי בקבוצות שנלחמות על תארים, קרבות צמרת, אבל את הקריירה שלי דווקא התחלתי בליגה השנייה במדי בית''ר תל אביב כשגם היינו פלוס-מינוס באותו הסטטוס. גם בתקופה שלי בבני יהודה היינו מעורבים במאבקי ירידה.
"כשאתה מביט על הפועל פתח תקווה, גם כמועדון וגם כקבוצה, אנחנו לא קבוצת תחתית טיפוסית עם סגנון הכדורגל שבו אנחנו משחקים. מגיעים לכל אצטדיון עם הסטייל שלנו ועם האופי שלנו מבלי לשנות את המערכים מול כל יריבה. לדעתי זה דבר טוב ואני משוכנע שיכולנו להיות בקלות עם עוד שלוש-ארבע נקודות שהיו מציבות אותנו בפלייאוף העליון. אנחנו יוזמים, משחקים התקפי ויוצרים מצבים. עם עוד טיפה יותר ריכוז התקפית והגנתית, אנחנו יכולים לעשות עונה שהיא מעבר לרק לנסות ולהישאר בליגה".
היו דיבורים על כך שמאוד רצית להגיע בקיץ האחרון לקבוצת צמרת. למה זה לא קרה ועד כמה התאכזבת מכך?
"ברגע שהבנתי שאירופה, ולהיות ליגיונר, הופך להיות פחות רלוונטי בגלל שהליגות כבר התחילו וגם בגלל המצב שנוצר, כן כיוונתי למקומות שאני חושב שאני ראוי להיות חלק מהם. ברגע שראיתי שאין התעניינות או שההתעניינות לא מספיק רצינית, הבנתי שאני צריך להמשיך להתקדם ולהתמקד במה שיכול להיות יותר ריאלי.
"להתאכזב? אני ממש לא התאכזבתי, האמת שכבר למדתי שלא להתאכזב מהכדורגל, בניתי לעצמי אופי וחסינות במהלך הקריירה. אני בעיקר מנסה לנצל את הסיטואציה כדי להתקדם הלאה ולוקח את החיובי מכל סיטואציה. חתמתי במועדון שאני מאוד שמח להיות חלק ממנו, הולך וחוזר כל יום לאימונים עם חיוך גדול על הפנים, כך שמבחינתי, עשיתי את הבחירה הנכונה בשבילי".
עד כמה התרשמת עד עכשיו מהמאמן, עומר פרץ? מה אנחנו לא יודעים עליו?
"את עומר לא הכרתי מקצועית עד שהתחלנו לעבוד ביחד עכשיו, משום שהוא בעיקר אימן בליגות נמוכות יותר בתחילת דרכו. שמעתי מהרבה שחקנים שעבדו תחתיו שהוא מקצוען מהרמה הגבוהה ביותר שיש, וזאת גם אחת הסיבות שרציתי להגיע להפועל פתח תקווה.
"אני כמעט חודש במועדון ואין מאושר ממני שהוא מורה הדרך שלי בשלב הזה של הקריירה, אני הולך אחריו בשנה הזאת עם אימונים, קצב ודרישות הכי גבוהות שיש. אסיפות הווידאו מקיפות, הוא יורד לפרטים הכי קטנים, ואנחנו מנסים ללמוד מהטובים ביותר וצופים בקבוצות מהליגות הבכירות ביבשת שמשחקות בשיטת משחק זהה לשלנו.
"גם בפן האישי, עומר הוא בן אדם מדהים, תמיד מדבר בגובה העיניים ומסתכל לכולם שווה בשווה בסגל. החיבור שלנו נוצר כבר מהרגע הראשון, אנחנו מדברים הרבה, יש לנו שיחות טובות ואני מרגיש שהוא מאמין בי במאת האחוזים".
ספר קצת על הקשר שלך עם ערן זהבי, שהתחיל כשהיית עוד שחקן נוער במכבי תל אביב.
"על ערן אפשר לומר אינספור דברים חיוביים, מקצועית ולא פחות חשוב, גם בפן האישי. אני מכיר כל דבר בבן אדם הזה, והוא היה המודל שלי לחיקוי עוד מהימים שלי בנוער של מכבי תל אביב. תמיד רציתי לשתף איתו פעולה ושימח אותי שזה יצא לפועל גם ברמת הקבוצה וגם ברמת הנבחרת.
"לדעתי בדור הנוכחי, הוא הכי מקצוען שיש בכדורגל הישראלי, עובד קשה ומשמש דוגמא אישית עם ווינריות שקשה להסביר. גם מחוץ לכדורגל, ערן הוא בן אדם מדהים, איש משפחה, עוזר לי במה שאני צריך עם הניסיון שלו והתייעצתי איתו המון לאורך הדרך שלי. הוא חבר אמיתי, המשפחות שלנו חברות וכיף להיות קרוב לבן אדם כזה".
מפתיע אותך האופן שבו הפרק בינו ובין מכבי תל אביב הסתיים. משער שבגיל 38 עדיין יש לו מקום בליגת העל, אולי אפילו בקבוצה בכירה?
"כן, על היכולות המקצועיות של ערן אני חושב שאין עוררין. ראינו את זה גם בשנה שעברה, עם האופן שבו הוא הגיע לשיא שלו למרות שלאורך העונה היו רגעים שבהם הוא שיחק פחות. לדעתי, עדיין יש לו מקום לא רק בכל קבוצה בליגת העל, אלא גם באירופה, אבל צריך לזכור שהוא לא היה במסגרת כבר כמעט חצי שנה ואני עדיין לא יודע לאן פניו הולכות ומה יהיה הצעד הבא שלו, כי הוא עדיין לא הודיע רשמית שהוא פורש.
"אמנם אנחנו מתייעצים, אבל בסופו של דבר הבחירות הן שלו, בחירות משפחתיות ושיחות שהוא מקיים עם הסוכנים שלו. הלב שלו לקח אותו לאורך הקריירה למקומות טובים ואני מקווה שכולנו נדע בקרוב מה יהיה העתיד שלו".
גדלת במכבי תל אביב. עד כמה כאב לך האופן שבו התקופה שלך במועדון הסתיימה?
"כן, זה צבט בלב גם מהצד שלי וגם מהצד שלהם הרגשתי שזאת הייתה סיטואציה לא נוחה, אבל בסופו של דבר זה כדורגל וזה ביזנס. המועדון משלם לך משכורת כל חודש ומצפה לתפוקה מסוימת, מבחינתם לא נתתי אותה, פחות שיחקתי וגם הייתי פחות רגיל לתקופה שבה ההערכה מצד המאמן הייתה פחותה.
"זה בסדר, וכל אחד מתנהל איך שהוא רוצה, בסופו של יום האחריות היא עליי ולא סיפקתי אותה. בסוף, סיימתי בדרך טובה וממש לא רעה, אני עדיין בקשר עם המועדון ומאחל להם רק להצליח. אי אפשר לדעת מה יהיה בפעם הבאה ואם תהיה פעם הבאה".
שתף אותנו על התקופה באוסטרליה,, על החיים שם בתקופה כל כך מורכבת להיות ישראלי ויהודי בחו''ל?
"האמת שהחיים שלנו כמשפחה שם היו מדהימים וברמה הכי גבוהה שיש. הקהילה היהודית והישראלית שם חיבקו אותנו מהרגע הראשון, לא היה יום שישי או חג שלא עשינו עם חברים מהקהילה המקומית. לא הרגשנו שם לבד, עוינות או אנטישמיות בכל כיוון. אגב, גם לא מהקבוצה. לאנשים בארץ אולי היה הרושם שכשאתה הולך ברחוב באוסטרליה אתה תשמע הקנטות, אבל זאת ממש לא המציאות. נהנו באוסטרליה מכל רגע".
ספר משהו שאנחנו לא יודעים על הכדורגל באוסטרליה. איך היית משווה את הרמה שם לליגת העל הישראלית?
"הכדורגל בסגנון אחר. אפשר לומר שהשחקן הישראלי הוא כשרוני, טכני ונותן יותר וירטואזיות, אבל מבחינה פיזיולוגית, בהיבטים של כוח וכושר גופני, השחקן האוסטרלי לדעתי קצת עולה על הישראלי. ניסיתי לשפר את העניין הפיזי במשחק שלי כדי לעשות את ההתאמות הנדרשות ובאותה נשימה לתת זווית אחרת לקבוצה שאולי לא הייתה לה.
"הייתי בולט בקבוצה מקצועית וראו את זה, שיחקתי באופן עקבי, הייתי מלך השערים של הקבוצה עם שערים מכריעים שסייעו לזכות בתואר. הרגשתי מדהים במלבורן, עם פידבק, שיחקתי עם המון ביטחון, וזאת הייתה תקופה מדהימה מקצועית ולא פחות חשוב מכך, חברתית".
השער שכבשת לאחרונה במדי הפועל פתח תקווה, היה השער הראשון שלך בארץ אחרי שנתיים. איך זה הרגיש?
"נכון, כששיחקתי בארץ המשפחה שלי הגיעה לכל משחק, וברגע שעזבנו לאוסטרליה זה הופך את המשימה להרבה יותר מורכבת. ההורים ראו אותי דרך המחשב או דרך הטלוויזיה, כי השעות הפוכות ולהגיע למשחקים במקום כל כך מרוחק זה לא פשוט. אבל בסופו של דבר, אבא שלי כבר מגיל צעיר ליווה אותי בכל רגע ולכל מקום. כשהוא לא יכול היה להגיע לאוסטרליה ולצפות פיזית במשחקים, כמובן שזה היה קשה.
"לשחק שוב בארץ כשהמשפחה ביציע, זה כיף גדול, כי אתה יודע לפני שאתה עולה על כר הדשא שהם שם איתך. אם אתה כובש או נותן משחק גדול, החוויה אחרת. בגול הראשון שלי במדי הפועל פתח תקווה לאחרונה (נגד הפועל חיפה בסמי עופר), אבא שלי ואחי הקטן היו ביציע וזה היה מרגש מאוד".
