במשרד שלי, על הקיר, תלויה תמונה מאחד הרגעים הגדולים שזכורים לי כאוהד בית״ר ירושלים בשנים האחרונות - השער של אבישי כהן בחצי גמר הגביע נגד מכבי תל אביב בסמי עופר. בכל בוקר כשאני נכנס למשרד, התמונה הזו גורמת לי לחייך.
אחרי המשחק אתמול, נראה שצריך לפנות מקום על הקיר לעוד רגע כזה. רגע היסטורי אמיתי, שהגיע בתזמון מושלם (רק נזכיר שבמשחק הקודם מכבי ניצחה אותנו 5:0 וחגגה על הראש שלנו אליפות - אחת התצוגות המשפילות ביותר שחוויתי כאוהד).
בית״ר ירושלים של אתמול בערב תיזכר עוד שנים ארוכות בזכות המשחק הזה - 2:6 על האלופה המכהנת, בבלומפילד, אחרי שלא ניצחה שם מאז 2015. שישה שערים במחצית אחת מול קבוצה שמעמידה תקציב כפול מזה של בית״ר, בפיגור של שער, ומול יריבה שבאה במוטיבציית שיא לעלות למקום הראשון אחרי התיקו של הפועל באר שבע מול אשדוד.
הערב הגדול של ירדן שועה
ירדן שועה התפוצץ אתמול סוף סוף והוכיח שוב למה הוא אחד השחקנים הטובים בליגת העל - אם לא הטוב שבהם. שימו לב לסטטיסטיקה הרשמית והלא רשמית: את השער הראשון כבש אחרי לחץ גבוה וחטיפת כדור, סחט פנדל ואדום בשער השלישי, בשער הרביעי שלח כדור גדול לאצילי שבישל ליונה, ובשער החמישי הקפיץ מעל הגנת מכבי.
אגב, ב-95 אחוז מהמקרים שבהם היה לשועה אירוע זהה למה שהיה אתמול עם משפתי - זה היה מסתיים באדום לשועה עצמו. אתמול הוא הצליח להתגבר על היצר וגרר את משפתי לאיבוד עשתונות. אחלה שועה.
בשבוע שעבר היללתי את מיגל סילבה שנתן משחק ענק, וירדתי מעט על עדי יונה שנעלם שוב. אתמול זה התהפך. עדי יונה נתן משחק ענק, אולי הטוב בקריירה שלו, כולל שער לפנתיאון, בעוד שסילבה סיפק משחק פושר מאוד, עם שני שערים שספג בעקבות טעויות מיותרות.
התיקונים מהעונה שעברה
גם עומר אצילי בישל שני שערים, חזר לכבוש (גם אם זה מפנדל), אבל בעיקר הציג משחק מצוין - הגנתית והתקפית. והדובדבן שבקצפת? איילסון טבראש נתן אתמול משחק טוב, אפילו טוב מאוד. לא האמנתי שאכתוב את המשפט הזה העונה. וכל זה קרה בלי ירין לוי ולוקה גדראני הפצועים. היינו כחולמים.
בעונה הקודמת, במחזור ה-10, בית״ר הצליחה לכבוש בדקה ה-95 שער ניצחון בטדי על הפועל חיפה ועלתה זמנית למקום הראשון בטבלה עם 22 נקודות - למרות הפסדים לעירוני טבריה ולבני סכנין ותיקו מעצבן מול קריית שמונה. ברקע עמדו ניצחונות גדולים על מכבי חיפה ומכבי תל אביב ואופטימיות לא ברורה.
העונה, באותו מחזור, בית״ר ירושלים במקום השלישי עם 20 נקודות - חמש פחות מבאר שבע הראשונה ושלוש פחות ממכבי תל אביב השנייה. הנקודות שאיבדנו היו מול מכבי חיפה ואשדוד (תיקו), והפועל תל אביב ובאר שבע (הפסד).
האמת? אני לא יודע איך בדיוק להתייחס לזה. מצד אחד, התגברנו על המכשול הכי גדול מהעונה שעברה - הקבוצות הקטנות שעשו לנו חיים קשים. מצד שני, פספסנו יותר מדי נקודות דווקא במשחקים מול הגדולות. בית״ר ירושלים של העונה מראה גרף שיפור מדהים - ביכולת, בתוצאות ובמספרים, אבל איכשהו זה עדיין לא מספיק כדי להכריז רשמית שהולכים על כל הקופה.
הצעד הבא של הצוות המקצועי
מה הלאה? ביציאה הקודמת לפגרת הנבחרת כתבתי שהצוות המקצועי חייב להרים את הקבוצה ולייצב אותה אל מול הבלאגן שהיה עם שועה, העסקה הלא ברורה של סילבה קאני וזוהר זסנו ובעיקר היכולת החלשה של תחילת העונה. נדמה שהפעם זה שונה. הצוות המקצועי צריך להוריד את כולם לקרקע ולהבין שנגד מכבי נתניה זה יהיה סיפור אחר לחלוטין. יוסי אבוקסיס ישמח לקלקל לבית״ר את המומנטום החיובי, ובטדי מלא אסור לתת לו את התענוג הזה.
מילה אחרונה: איזה כיף היה לראות אתמול את גלי וזיוי ברמן. אפילו לראות אותם קופצים מאושר אחרי השער של מכבי תל אביב היה מרגש. ובסוף, זה מה שבאמת חשוב. ארבעה נשארו. לא עוצרים עד שכולם חוזרים.
