למרות שבית״ר ירושלים כבר מזמן לא זוכרת איך זה לנצח אותנו במגרש הביתי (וכמעט בכלל) מאז עונת 2013, הגעה לאצטדיון טדי למפגש עם הקבוצה מהבירה היא אף פעם לא חוויה נינוחה. לא בדרכים הפקוקות שמרגישות כמו מסע עלייה לרגל, לא במציאת חניה במרחק סביר, וגם לא במשחק עצמו.
בהקשר של החניה אין אי תנועה, מדרכה, שיח או שולי כביש בטווח של שלושה קילומטרים מהאצטדיון שלא חנה בהם רכב. זה הזכיר לי תמונות מבנגלדש.
אצטדיון מלא ב־30 אלף אוהדים יכול בקלות להפוך להר געש מתפרץ, ולנצח במפגש כזה, למרות האווירה העוינת והלוהטת, זו משימה לא פשוטה בכלל. מדובר במשחק החוץ הקשה ביותר בליגה, ויעידו על כך כל קבוצות הליגה.
ואם עוד היה אפשר להעלות את מפלס הלחץ, אז עוד לפני המשחק קיבלנו את הבשורה, שלא הפתיעה אף אחד, על הניצחון הטכני של מכבי ת״א, שהוריד אותנו לראשונה העונה למקום השני. מתי פסיקת בית הדין שבה מעורבת מכבי ת״א כן תפתיע אותנו? כנראה ביום שהיא לא תהיה לטובתה.
עד אז, עולם כמנהגו נוהג, והנה עוד עונה שבה הם נהנים מנקודות שלא הושגו על הדשא. על זה לימור (אורנה בנאי ב״רק בישראל״) הייתה אומרת: ״אני בשוק, אני בהלם, אני המ ו מ ה״.
המופע של לוקאס ונטורה
על הדשא, לפחות ב־65 הדקות הראשונות, ניכר שהלחץ היה נחלת יושבי היציע בלבד, ולא של שחקני הפועל באר שבע שעלו לביטחון ולאינטנסיביות כמו מי שמבינים שיש כאן משחק עם חשיבות מיוחדת ושהם חייבים להציג יכולת שיא.
ואכן, אם מיגל סילבה לא היה תופס יום של קלאודיו טפראל במונדיאל 1994 - היינו שולחים את שחקני בית״ר למקלחות כבר אחרי מחצית אחת, ואת 25 אלף הצהובים להשתחרר מהפקקים מוקדם מהצפוי.
לוקאס ונטורה, שלא חזר עד אתמול ליכולת שאפיינה אותו בעונה החולפת, סיפק משחק אדיר, אולי הטוב ביותר שלו השנה. הוא ממש חזר בזמן כדי להשתלט על אמצע המגרש ולנער את כל הילדים של בית״ר. גם קינגס קנגאווה נתן 60 דקות טובות, עם הגעה למצבים מצוינים ודינמיות עד שהתעייף.
במחצית השנייה פתחנו ביכולת דומה ובאנו על שכרנו עם מתפרצת כמו שכתוב בספר. אבל החילופים של רן קוז׳וך, יחד עם שינוי המערך למערך של שלושה בלמים, לא עשו לנו טוב. לא הצלחנו לפתח את המשחק שלנו, בית״ר לחצה גבוה והביכה אותנו. קצת מזל ויכולת טובה של ההגנה ושל ניב אליאסי שמרו אותנו ביתרון עד לסיום המשחק.
ניצחון קטן, אבל גדול וסופר חשוב.
עוד מילה קטנה על החילופים
בזמן שזאהי אחמד נכנס והראה מחויבות אדירה עם ספרינטים וניצחונות במאבקים הגנתיים, איילון אלמוג נכנס עם מוטיבציה ירודה ולא בפעם הראשונה. אני מבין שהוא לא מקבל הרבה דקות וקשה להביא יכולת טובה לידי ביטוי, אבל יחד עם זאת, כשאתה נכנס בדקה ה־65 למגרש כזה, באווירה מחשמלת, תעלה ותוכיח שמגיע לך לשחק!
עזוב יכולת, היא יכולה להשתפר, אבל איפה הנחישות? איילון מאכזב מאוד ומספק חומר למחשבה לחלון של ינואר. גם לרן קוז׳וך יש אחריות - עליו לייצר רוטציה טובה יותר בסגל, כך שיותר שחקנים ירגישו מעורבים.
2,600 אוהדי הפועל באר שבע שרכשו את כל הכרטיסים שקיבלו נתנו הצגת עידוד בטדי, שהיה בעיקר המום. הקהל של בית״ר היה צריך את הדרייב של השחקנים כדי להתעורר ולדחוף, אבל זה לא הגיע, והוא שתק. יום חלש של היציע המזרחי בטדי, יום אדיר לקהל החוץ הנאמן של באר שבע.
מבחן אופי קשה מאחורינו - אבל עוד רבים בדרך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו