בתוכניות האודישנים של "הכוכב הבא" בקשת 12 יש תמיד את הרגע שבו מגיעים הזמר או הזמרת שגורמים לשופטים לצעוק "Welcome", כלומר עכשיו באמת מתחילה העונה. אז תרשו לי לומר את זה עם חיוך ענק: Welcome! בית״ר ירושלים הגיעה לעונת 2025/26 כמעט על כל חלקיה.
בהתחלה זה הרגיש כאילו הפועל פשוט לא הופיעה למשחק אתמול (שלישי), אבל ככל שהדקות עברו זה הפך לברור. בית״ר נתנה את המשחק הכי טוב שלה העונה. ולא מדובר רק בנתונים טכניים אלא במה שרואה האוהד הממוצע מהיציע או מהספה בסלון. זה היה ערב של קבוצה מחוברת, של שחקנים שמראים התקדמות אישית ושל תקווה גדולה לקראת שני משחקי העונה האמיתיים, מול ב״ש בטדי ומכבי תל אביב בבלומפילד.
איזה כיף היה בסמי עופר
נחזור רגע להתחלה. איזה כיף היה להיכנס אתמול לסמי עופר. בדיקות מקדימות במעגל היקפי, שיוך ליציעים במעגל פנימי, בדיקה גופנית וכניסה חלקה למגרש כמעט בכל שלב, מרגע פתיחת השערים ועד שריקת הפתיחה.
זה מוכיח שכשיש רצון אפשר לייצר כאן תרבות וחוויית כדורגל אמיתית, בלי שהמשטרה תדרוך על אוהדים, בלי שמשפחות יצטערו שהביאו את הילדים ובעיקר בלי להידחף או להידחק בדרך ליציע. וזה מתחבר גם לפער העצום בין מנהלת הליגות להתאחדות לכדורגל.
למנהלת לקחו בדיוק 12 דקות (נשבע שמדדתי) להקים את במת ההנפה, כולל זיקוקים, קונפטי, סטנדים למדליות וכל מה שצריך לטקס הנפת גביע בסיסי. להתאחדות, לעומת זאת, זה לקח יותר משעה, מה שהוביל לפיצוץ טקס גביע המדינה לפני שנתיים ולעונש חסר תקדים של הפחתת ארבע נקודות.
רק קבוצה אחת על הדשא
ועל הדשא הייתה קבוצה אחת בלבד. בית״ר ירושלים לחצה גבוה כמעט לכל אורך המשחק ולא אפשרה להפועל לעבור את החצי. אם יש נתון שמודד כמה פעמים קבוצה עוברת את החצי שלה, המספרים של אתמול יהיו חד צדדיים בצורה מובהקת.
בית״ר שלטה כמעט בכל עמדה על המגרש ונראתה נהדר. ההגנה התייצבה בצורה מרשימה מאוד. ברייאן קראבלי ולוקה גדראני מוכיחים מדי שבוע שקצת סבלנות עשויה להשתלם. זה לא אומר שהם יהיו מושלמים מכאן ועד סוף העונה, אבל ממשחק למשחק זה נראה שכל אחד מנצל את היתרונות שלו ועושה את העבודה בצורה הכי טובה שאפשר.
הקישור עבד נפלא. ירין לוי סוף סוף חזר ליכולת של העונה שעברה, דור מיכה מועמד לשחקן היציב של העונה, וביחד עם עדי יונה מרכז המגרש היה בבעלות מלאה של בית״ר ירושלים, הגנתית והתקפית. ירדן שועה עשה את מה שהוא צריך לעשות, לבשל. ג'ונבאסקו קאלו עשה את מה שהוא צריך לעשות, לכבוש. ואם יש משהו אחד שלא היה טוב אתמול, זו העובדה שעומר אצילי שוב לא כבש. ואם הגענו לכאן, דיינו.
גביע הטוטו לא באמת מעניין. זה עוד גביע לארון, קצת עלוב יש לומר, בטורניר שכלל שלושה משחקים מול מכבי חיפה, הפועל חיפה והפועל תל אביב, וכזה שלא מעניק מקום באירופה או משהו אחר מרגש למעט קצת כסף למועדון.
מה שמעניין באמת זו הליגה. וכדי להצליח בליגה, בית״ר צריכה לשמור על היכולת מאתמול בערב, לחזק את הקבוצה במקומות הנכונים בחלון של ינואר ובעיקר לשמור על האווירה הטובה שיש במועדון. מרבית השחקנים לא ראו יותר מדי תארים בקריירה שלהם, ובית״ר של העונה הזו יכולה אולי לספק להם את זה.
והבשורה הרעה
ובכל זאת אי אפשר להתעלם מהפציעה של לוקה גדראני שקרתה בעקבות התנהגות לא ראויה של שחקני הפועל תל אביב. במקום להחזיר את הכדור למיגל סילבה כפי שהיו צריכים לעשות, הם בחרו להמשיך לשחק במהלך שהוביל לפציעה של גדראני, שלפי כל ההערכות והפרסומים ייעדר לתקופה הקרובה.
חבל ששחקנים ומאמן של קבוצה יריבה לא יודעים לשמור על הוגנות בסיסית, כזו שהם מצפים לה כשהמצב הפוך. הקארמה עוד תחזור אליהם, ואנחנו נהיה כאן כדי להזכיר להם את זה. בינתיים נסתפק בעובדה שהפועל נראית כמו צל של עצמה, ולמרות פתיחת עונה מרשימה מאוד והתלהבות מגול מקרי בדקה ה־97, אפשר לנשום לרווחה לפחות בשלב הזה של העונה.
מילה אחרונה, הגיע הזמן שיפסיקו לבנות את במת ההנפה מול יציע ״המכובדים״ הריק מאדם, ויתנו לקהל ליהנות מהרגע המרגש הזה. יואילו המכובדים לרדת לכר הדשא אם צריך, שיסדרו להם כיסאות וגם יסיעו אותם למרכז המגרש, אבל הבמה צריכה להיות לכיוון היציע המרכזי של הקבוצה הזוכה.
אלפי האוהדים זכאים לחוות את הרגע המרגש הזה שלא קורה בכל יום. איכשהו רק בישראל הכול נראה מוזר והאוהד הוא האחרון שמתחשבים בו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו