זה היה בדיוק מה שמכבי תל אביב צריכה, זה היה בדיוק מה שהיה חסר לה. אחרי משחקים באירופה ושתי תקלות בליגת העל, שנראו בעיקר כתוצאה מהעומס האירופי - ה-1:3 על עירוני קריית שמונה היה בדיוק מה שהאלופה הייתה זקוקה לו.
הניצחון היקר אמש רק השלים עבורה מחזור חלומי: הפועל תל אביב, זו שבטוחה שכולם מפחדים לעלות מולה בדרבי, הפסידה לאקס יוסי אבוקסיס בנתניה, מכבי חיפה עם כל ה״פסטיבכר״ שלה מביטה במראה מול טבריה, והפועל באר שבע מגרדת ניצחון בקושי, אחרי עוד הופעה מדאיגה.
מכבי תל אביב הייתה צריכה את קריית שמונה, וזו מילאה את תפקידה. ושלא תטעו - האורחת היא קבוצה טובה עם פוטנציאל להכאיב לכל יריבה בליגה, אבל הסגנון של שי ברדה, שנע בין אגרסיביות למשחק פתוח, היה בדיוק מה שהאלופה חיפשה.
העליונות של רוי רביבו
אם הדיון לפני המשחק התמקד בזהות החלוץ שיקבל את הקרדיט מלאזטיץ׳, אני הייתי בטוח שאבו פרחי יפתח בהרכב. אלא שלאזטיץ׳ הלך צעד נוסף כשהציב את אלעד מדמון כחצי חלוץ חצי כנף שמאלית. וזו הזדמנות לחדד נקודה - לפחות מנקודת המבט שלי, כל עוד רביבו משחק במכבי תל אביב תחת לאזטיץ׳, עמדת הקיצוני השמאלי שייכת לו.
כל מי שמשחק לפניו הוא למעשה קשר התקפי שנכנס לאמצע או חלוץ שנע לרחבה. רביבו הרוויח ביושר את הזכות הזו - להיות האיש על כל קו שמאל. עד כמה המקום הזה שמור לו? אפשר לראות בשער הראשון: הדיוק, התנועה, והיכולת להשתחרר כדי לסדר לדור פרץ את המצב המושלם, זו התשובה הברורה ביותר.
מדמון, מנגד, דייק מהנקודה הלבנה והביא המון תשוקה, אך מבחינת היכולת נראה שעדיין לא הצליח להשתחרר מהחלודה. הוא רק סימפטום למחצית הראשונה של האלופה, שבה הכול היה מסורבל מדי, איטי מדי, ונע סביב אותו קצב חד-ממדי. הקבוצה עשתה לעצמה חיים קשים מול יריבה שאפשרה לה לשחק מהר יותר.
"סיסוקו הבין את האחריות שמוטלת עליו"
לעומתו של מדמון, אבו פרחי הרשים מאוד - באגרסיביות, במאבקים מול נמניה ליוביסבלייביץ׳, ברצון לשחרר מהר ובחשיבה בקצב גבוה. הוא נראה כמו שחקן שמבין את גודל הרגע - שנפלה לידיו הזדמנות אמיתית בעקבות הפציעה של ניקולאסקו, והוא עושה הכול כדי לנצל אותה. בניגוד למדמון, הוא מרוויח את הדקות שלו ביושר.
מעל כולם, בלטו דוידה וסיסוקו. הראשון היה מצוין בכל מאבק, יוזם, מהיר, אגרסיבי וגם אחראי הגנתית. סיסוקו, מצדו, הסתגל היטב לסגנון של קריית שמונה, במיוחד במחצית השנייה - ניצח מאבקים, מסר בדיוק, הזיז את הכדור מצד לצד, ונראה שמבין את האחריות שמוטלת עליו בעקבות חסרונו של בליץ׳. לעומתם, איתמר נוי, שהפגין שיפור בשבועות האחרונים, היה מפוזר, לעיתים מנותק, וקיבל החלטות שגויות. היה כמעט מתבקש שהמחליף שלו יכבוש - ועידו שחר אכן היה זה שנעל את הסיפור.
ובכל זאת, היו גם דברים שפחות אהבתי - בעיקר בהגנה. התפיסות הקטנות, הכיסויים הלא נכונים, והרגעים שבהם קריית שמונה הרגישה חופשית מדי. אולי זו עייפות של רביעיית ההגנה שמשחקת ברצף, ואולי פשוט ערב פחות חד. כך או כך, מדובר כמעט בנס שמכבי לא סיימה את המשחק עם הרחקה של רז שלמה, אסנטה או קמארה - כל אחד מהם לחוד וכולם יחד.
המטרה הבאה - חיבור הזרים
ומה הלאה? מכבי תל אביב והקהל שלה לקחו אוויר עם שלוש נקודות חשובות, וכעת המטרה של לאזטיץ׳ צריכה להיות חיבורם של ארבעת הזרים שישבו אמש על הספסל, כדי להפיק מהם יותר. וארלה הראה ניצוצות עם עבודה טובה בשני האגפים, ניקולאסקו נראה רעב וזה כבר סימן מעודד, ואנדרדה, שהגיע על תקן “פטאצ׳י הבא”, עדיין לא השתלב, בין אם מקצועית או אישית - משהו שם עוד לא התחבר. האחריות של מכבי, ובעיקר של ז׳רקו לאזטיץ', היא לשלב אותם נכון.
חשוב לדייק: שחקנים צריכים להצדיק את האמון והדקות שלהם - אין סיבה לשתף מי שלא הרוויח זאת באימונים ובמשחקים. אין ספק שהמאמן מאמין בסגל שלו, הרבה יותר מבשנה שעברה. גם העובדה שחלק מהשחקנים סוחבים פציעות לא מקלה, אך הרוטציה חייבת להתרחב. כן – אני גם מתכוון לנועם בן הרוש.
