רובם המכריע של הנורבגים שונא אותנו. זה נכון לגבי כל סקנדינביה, ועכשיו למעשה לכל אירופה. בעצם, בעולם כולו יש כיום הרבה יותר אנשים שלא סובלים אותנו, חוץ מכמה ידידות אמת כמו פפואה ניו גינאה, מיקרונזיה ופלאו. אבל מה שעומד כרגע על הפרק הוא ממש לא הצונאמי המדיני שמתרגש עלינו, אלא כדורגל. עם כל הכבוד לדיווחיו של שליח ערוץ הספורט לאוסלו, מוטי פשכצקי, שלא הסתפק בהשלכות "חרבות ברזל" ו"מרכבות גדעון" על מוקדמות המונדיאל, והוסיף למדורה את מלחמת העולם השנייה.
"ההיסטוריה מלמדת שעד אמצע המאה ה-19 לא נתנו ליהודים להתיישב שם", דיווח אתמול פשכצקי, וקפץ בערך 70 שנה קדימה: "מתוך 2,100 שהיו בזמן מלחמת העולם השנייה, נלקחו 800 למחנה אושוויץ, מתוכם רק 30 שרדו והיתר נרצחו בדם קר. מי שניצל זה מי שהיה לו קשרים עם שבדיה כי הגבול בין המדינות ארוך ועם פרוטקציה היה אפשר לעבור".
הרוב נכון, גם ראש ההמשלה הנאלח של הנורבגים באותה תקופה, וידקון קוויזלינג, שיתף פעולה עם הנאצים, אבל מה כל זה קשור למשחק במוצ"ש? "את השנאה שלהם אפשר להרגיש באוויר", הוסיף פשכצקי על הצינה היוקדת מכיוון המארחים. אוקיי, עכשיו הוא עבר לתיאור תחושותיו במרחב, אבל גם זה רלוונטי בערך כמו הסקירה ההיסטורית, שהותירה באוויר תחושה של בינה מלאכותית.
במוצ"ש, להגנה שלנו יהיה עסק עם ענקים כמו ארלינג האלנד ואלכסנדר סורלות', ובקרבות האוויר האלה מן הראוי שגם שליח הערוץ יתמקד. אחרי הכל, הבעיה שלנו כרגע היא ארלינג, לא קוויזלינג. את המסר העיתונאי הזה חשוב שפשכצקי ייקח איתו גם לאתגר הבא של הנבחרת, ביום שלישי באיטליה. כלומר, כמה שיותר מידע על ריקרדו אורסוליני וכמה שפחות על בניטו מוסוליני.
פונטי מחביא את הכשלונות
"אליפות העולם לג'וניור עד גיל 21 תיפתח היום בעיר הבירה לימה שבפרו". כך בישר לקוראיו עמוד הפייסבוק הרשמי של איגוד הג'ודו ביום ראשון, 5 באוקטובר. היה שם גם פירוט מביך שלפיו "בתחרות העולמית ישתתפו 463 ספורטאים מ-65 מדינות שונות ברחבי העולם". כלומר, לא שתי מדינות זהות.
"בתחרות העולמית ישתתפו 463 ספורטאים מ-65 מדינות שונות ברחבי העולם, כאשר בודדים מהם יזכו לעמוד בסוף היום על הפודיום היוקרתי", נאמר בהמשך ההודעה. זה ממש לא הרבה מדינות, ודווקא הטענה כי בודדים יגיעו לפודיום מופרכת. בתחרויות היחידים חולקו 56 מדליות (ועוד 4 במקצה הקבוצתי).
את ישראל, כך נכתב בפוסט של האיגוד, ייצגו שלוש ספורטאיות ושני ספורטאים, אלא שאז קרה דבר מוזר. למרות השתתפותם של ארבעה מהם ביומיים הראשונים של התחרויות בפרו, הדיווח הראשון מטעם האיגוד פורסם רק כעבור שלושה ימים.
"הישג גדול לנבחרת ישראל באליפות העולם עד גיל 21 עם זכייתה של יולי מישינר במדליית הארד!" נכתב שם, לצד מבחר צילומים שלה עם המדליה במשקל מעל 78 ק"ג, במחיצת הצוות המקצועי. היו גם ציטוטים של הג'ודוקא המאושרת ומאמן הנבחרת, שני הרשקו, שהודו לכל השותפים להישג. שניהם לא שכחו כמובן את המנהיג הדגול.
אלא שבניגוד למישינר, שהזכירה בתודתה גם את שמותיהם של שבעה מאמנים ואנשי מעטפת שליוו אותה, הרשקו הודה באופן כללי "לצוות המקצועי המסור ולכל אנשי הנבחרת", והקפיד להזכיר בשמו רק את היו"ר משה פונטי. מעניין אם כשאמר את הדברים, כנהוג בג'ודו, הוא גם קד קידה לקודקוד.
אבל רגע! זוכרים שהאיגוד דיווח על חמישה ישראלים שנשלחו לאליפות העולם? מה הם עשו על המזרן, ולאן הם נעלמו? מדוע בימים הראשון והשני של התחרויות, מערך ההילולה והחנופה של האיגוד ירד למחתרת, ולא טרח לפרסם בפייסבוק את תוצאות הקרבות?
התשובה נעוצה כנראה בעובדה שכל ארבעת המשתתפים האחרים - יצחק אשפיז, שליו כהן, היא-לי זקרויסקי וכרם פרימו – הודחו מהאליפות אחרי קרב אחד בלבד. ותודה ענקית ליו"ר פונטי, שמדווח רק על הצלחות, ומעלים מהציבור הדחות.
