מדינת ישראל מציינת בימים אלה שנתיים לטבח 7 באוקטובר על רקע התקווה לסיום המלחמה ולחזרת 48 החטופים והחטופה מהשבי בעזה. עולם הספורט בכלל, ועולם הכדורגל בפרט, מציין גם הוא שנתיים ללא החלוץ ליאור אסולין, שנרצח במסיבת הנובה באותה שבת טרגית בזמן שחגג את יום הולדתו, שחל היום.
שנתיים אחרי, חבריו לקבוצות השונות ממשיכים לזכור את האיש שתמיד ידע להעלות חיוך - ונזכרים בסיפורים הקטנים שהפכו אותו לגדול באמת.
"הלב הפועם של חדר ההלבשה"
יוגב בן סימון, ששיחק עם אסולין בהפועל ראשון לציון, סיפר: "ליאור אסולין, זכרונו לברכה, היה לא רק כדורגלן ענק – אלא גם לב ענק. אדם שהחיים בעבורו היו חגיגה מתמדת, שמחת חיים מהולה בצניעות, אהבה אמיתית לאנשים ולרגעים הקטנים. ליאור אהב לחייך, לצחוק ולהפיץ אור בכל מקום שבו היה. בחדר ההלבשה הוא היה הלב הפועם, זה שדאג להביא רמקול גדול, להפעיל מוזיקה מקפיצה ולוודא שכולם נכנסים למצב רוח טוב לפני כל משחק או אימון. השמחה שלו הייתה מדבקת, והאהבה שלו לחיים הייתה פשוטה, כנה ומלאת קסם.
"בוקר אחד, אחרי מסיבת פורים עם תחפושות, הגיע ליאור לאימון כולו נצנצים ואיפור שלא ירד מהפנים. כולנו צחקנו, וליאור, בחיוך הקבוע שלו, אמר: ‘תצחקו, אין בעיה, העיקר שאתם צוחקים, גם אם זה על חשבוני. כל עוד שמח – אני שמח. וכך היה ליאור, תמיד שמח, תמיד נותן את כולו. גם כשהגיע עייף ממסיבה, גם כשהיה נראה פחות רציני - על המגרש הוא תמיד היה הכי טוב".
"כובש גם על הדשא וגם בחיים"
שרון גורמזנו, ששיחק עם אסולין בהפועל אשקלון, נזכר: "ליאור, כמה הוא חסר. החיוך הכובש... כמו שהיה כובש במגרש, כך היה כובש גם מחוץ למגרש. תמיד הסתכל על החיים בצורה חיובית, תמיד חייך, תמיד היה שמח. אחד האנשים הכי שמחים שהכרתי בחיים.
"אני נזכר ששיחקנו בהפועל אשקלון יחד. היה משחק גביע נגד בית"ר ירושלים, שיחקנו ממש טוב, וליאור החמיץ במחצית הראשונה. אמרנו לו: 'תהיה רגוע, הגול יגיע', והוא הסתכל עלינו עם חצי חיוך ואמר: 'תהיו רגועים, אנחנו מנצחים ועוברים שלב', וכך היה. הוא נתן גול, ניצחנו בפנדלים, וגם עלינו ליגה באותה עונה.
"הוא תמיד ידע להגיד את המילה הנכונה והמרגיעה, תמיד ידע לחייך. מאז התחברנו והיינו חברים ממש טובים במגרש ומחוצה לו. אני חושב עליו הרבה, וכל מחשבה עליו מעלה בי עצבות וחיוך בו זמנית. הספקנו לחוות הרבה חוויות יחד, במגרש ומחוצה לו. מפה אני מאחל חג שמח לכולם, ובעזרת השם שהחטופים יחזרו בשלום במהרה".
"כמו אח גדול"
מור שקד, חברו הקרוב של אסולין, סיפר: "ליאור היה יותר מחבר קרוב – הוא היה כמו אח גדול. במשך חמש שנים חלקנו וילה שחולקה לשתי דירות, והוא תמיד היה מכין לי אוכל ודואג לי כמו לילדים שלו.
מדובר בווינר הכי גדול ששיחקתי איתו.
"לא אשכח את היום ששיחקתי בבית"ר ירושלים והוא בהפועל פתח תקווה. לפני המשחק אמרתי לו שאני פותח ושיהיה רגוע. לא עברו 20 דקות, היה כדור שנפל בינינו, והוא נתן טיל בוולה וכבש. באותו רגע הבנתי שמדובר בווינר אדיר שחסר לי ביום־יום. כל כך אהבתי אותו, ואני שולח חיבוק גדול למשפחה".
"ידעתי שזה חיבוק שייקח אותנו לפסגות"
המאמן אייל לחמן, האיש שהאמין באסולין ונתן לו את הבמה בבני סכנין, שם גם זכו יחד בגביע המדינה, שיתף בזיכרון מיוחד: "בעונה הראשונה שהגעתי לסכנין נסענו למחנה אימונים בברשוב שברומניה. ידעתי שאני רוצה קבוצה של מכונות ובלי בעיות משמעת. הבהרתי שלאחר ארבעה ימי אימונים יהיה ערב חופשי, אבל בלי איחורים.
"ליאור איחר. אמרתי לעצמי שאני הולך עד הסוף ושהוא חוזר לארץ. הזמנתי לו כרטיס טיסה והוא כבר ארז מזוודות והכניס אותן למונית. כל השחקנים, המומים, הסתכלו מהחלון של הלובי. ברגע שהוא נכנס למונית זינקתי אליו, שלפתי אותו משם והסתכלתי לו בעיניים. לשנינו היו דמעות. זה היה חיבוק שבאותו רגע ידעתי שייקח אותי יחד איתו לפסגות, וכך היה".
