מכבי חיפה הייתה שווה אתמול (ראשון) ניצחון בבלומפילד על מכבי תל אביב בזכות דייגו פלורס. מנגד, היא גם לא ניצחה – בגלל דייגו פלורס. מהתקופה הקצרה שלו בארץ הקודש כבר ניתן להסיק שפלורס יודע להכין היטב את הקבוצה למשחקים, הן מבחינה טקטית והן מבחינה מנטלית. עם זאת, ניכרות אצלו לקויות בולטות בבחירת ההרכבים ובניהול המשחק, כלומר: ברגעים שבהם הוא נדרש להגיב לשינויים על הדשא.
אתמול בבלומפילד היה קשה לזהות מי הייתה אלופת המדינה המשחקת בביתה ומי הקבוצה הלחוצה שמגיעה למשחק חוץ במגרש עוין אחרי שבועיים ללא ניצחון. מכבי חיפה שלטה לחלוטין במתרחש על המגרש, בדומה למשחק בסיבוב הראשון בעונה שעברה בטדי, והייתה שווה לפחות שער אחד במחצית הראשונה. אך כמו אז, גם הפעם הירוקים לא הצליחו למצוא את הרשת ונענשו מיד בפתיחת המחצית השנייה, הפעם בעקבות אי־הבנה בין פייר קורנו לעבדולאי סק, שהיה אגב מצוין.
אל תחמיצו: הדיווחים, הניתוחים והסיפורים - הכל מחכה לכם עכשיו בעמוד הספורט של "ישראל היום" - לחצו כאן
ובכל זאת, קשה שלא לתהות מה היה קורה אילו פלורס היה עושה את מה שמצופה ממאמן מכבי חיפה – לפתוח, רחמנא ליצלן, עם 11 השחקנים הטובים ביותר הזמינים לו, דבר שלא עשה מאז שהגיע. אתמול, למעשה, הוא נתן "פור" ליריבה בכך שהחליט לפתוח עם דולב חזיזה ומתיאס נהואל. שניהם לא הורגשו ולא תרמו כפי שמצופה משני שחקני הרכב בהתקפת מכבי חיפה.
זה לא זה
אם בעונה שעברה עוד ניתן היה לומר שנהואל לא קיבל הזדמנות אמיתית להראות את עצמו, בין אם בגלל פציעה ובין אם בשל הצבות לא נכונות תחת ברק בכר, הרי שכעת כבר ניתן לקבוע סופית שזה פשוט לא זה, וגם לא יהיה. ככל הנראה יהיו לו רגעים מסוימים, אבל משחקן 10 במכבי חיפה, בטח אחד עם תג מחיר מפוצץ כמו שלו, מצופה להרבה יותר. עד כה הוא לא הראה שהוא יודע לעשות משהו שאיתן אזולאי, למשל, לא יכול.
דולב חזיזה יהיה חקוק באותיות זהב בהיסטוריה של המועדון. תרומתו למהפך של קבוצה שהייתה מושא ללעג במשך עשור למועדון שזכה בשלוש אליפויות רצופות, עם אינספור רגעי שיא, תישאר לנצח. אך שלא באשמתו, הוא כבר לא אותו שחקן. פיזית, הוא רחוק מהשיא שלו, ובסבירות גבוהה מאוד גם לא יחזור לשם. המציאות הזו אינה פשוטה לעיכול, גם בשל הזיקה שלו למועדון וגם עם אהבת הקהל העצומה, אבל נכון להיום חזיזה הוא שחקן עבר.
ואם להיות עוד קצת פחות פוליטיקלי קורקט - כל עוד חזיזה ממוסמר בהרכב, הוא מהווה עליה נטל. התרומה ההתקפית שלו מזערית עד לא קיימת ברוב המשחקים, הוא לא משרה רוגע או מנהיגות כמצופה מקפטן, ולעיתים אף מפריע לקבוצה. לאחר כניסתו של קנג’י גורה, כנראה שחקן הכנף הטוב ביותר בסגל הנוכחי, היה ניתן לראות את ההבדל: הוא מבקש את הכדור, חודר לעומק, משחק נכון ותכליתי, יודע לייצר לאחרים ולהפעיל את המגן שלו - בניגוד מוחלט לחזיזה.
רק תנסו לדמיין מה היה קורה אילו פלורס היה בוחר לפתוח עם פיטר אגבה במקום נהואל ועם גורה במקום חזיזה, ולא עם "תשעה לוחמים" בלבד בבלומפילד. גם בחילופים פלורס לא דייק. ההחלטה להחליף את חזיזה בסילבה קאני הייתה נכונה, אך שוב המאמן התעקש להציב את אותו באגף שמאל, שם הוא מתקשה להביא את יכולותיו לידי ביטוי, ורק אחרי כניסתו של גורה במקומו של סוף פודגוראנו נרשמה תזוזה חיובית.
כך, על אף ההכנה המצטיינת למשחק, ההחלטות הללו פגעו ביכולת של הקבוצה למצות את הפוטנציאל שלה. כששואלים אם מאמן מצליח או לא, השאלה המרכזית היא האם הוא מצליח למקסם את הכלים העומדים לרשותו. במקרה של פלורס, לפחות עד כה, התשובה שלילית.
נגמרו התירוצים
שני המשחקים האחרונים הוכיחו שמכבי חיפה היא ממש לא קבוצה חלשה. היא אולי לא שלמה, אך עם הסגל שלה היא לא אמורה להתבזות העונה ומול שתי הגדולות היא הייתה שווה לפחות ארבע נקודות. המשחקים הללו חשפו היטב את היתרונות והחסרונות שלה: קו הגנה מצוין, קישור מרכזי לא רע שיכול להשתפר וקשר ושחקני כנף לא איכותיים.
בשני המשחקים הקבוצה עמדה נכון טקטית, אתמול אף הייתה דומיננטית במרכז המגרש בזכות עלי מוחמד המצוין, וגם הגנה עבדה היטב. אם בשבוע שעבר אלו היו שריף כיוף שטעה ושחקני ההתקפה שחסרו מחץ, אתמול זה היה כמעט זהה, רק בלי טעות של כיוף אלא אי־הבנה בין הבלמים, ושוב משחק התקפה חסר עוקץ. פודגוראנו רץ, משקיע ועובד טקטית, אבל הוא לא זה שיכניס את הכדור לרשת. ועל חזיזה ונהואל כבר נאמר הכול.
בסופו של דבר, מדובר בבסיס טוב שזקוק לשיפוצים ועל אף מגרעותיו, הוא אמור להיראות כיחידה אחת שיכולה להתמודד מול כל יריבה בליגה. החל מהמחזור הבא הקבוצה צפויה לחזור "לליגה שלה" ולהתחיל לצבור נקודות כי את הנסיבות שמקבלות לגיטימציה מול באר שבע ומכבי תל אביב, אי אפשר יהיה לקבל מול מכבי נתניה, עירוני טבריה, הפועל ירושלים או הפועל פתח תקווה. ולשם כך פלורס חייב הפעם רק לקחת, מבלי לתת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו