אוהדי הפועל באר שבע לא היו יכולים לבקש להיות במקום טוב יותר בערב ראש השנה החדשה. פתיחת העונה החלומית מציבה אותנו במקום הראשון עם מאזן מושלם וכמות שערים היסטורית. אז נכון שזאת רק ההתחלה ובנוסף עוד לא פגשנו יריבה לצמרת שתהווה מבחן משמעותי אמיתי, אבל עד כה הקבוצה מראה עליונות על היריבות בליגה שאנחנו לא זוכרים כמוה מאז עונות האליפויות העוצמתיות.
המפגש מול בני סכנין אתמול (ראשון) היה סגירת מעגל למשחק שלא שוחק בעונה החולפת, שכידוע עלה לנו בתואר האליפות לאור העונש הביזיוני. גם הפעם המתח עם הקהל של סכנין הורגש מהרגע הראשון. למעשה, שירת ההמנון הלאומי על ידי הקהל שלנו הייתה כה חזקה, שדומה לה בדציבלים הייתה רק השירה של אוהדי נבחרת ישראל במשחק נגד אוסטריה ב-2001, כאשר אוטו באריץ' נחת כאן אחרי שחימם את כל המדינה.
גם אלפי דגלי ישראל שהספונסר של הקבוצה רכש וחילק לקהל ביציע תרמו לאווירה של משחק לאומי. יחד עם זאת, עם כל האהבה לדגל והרגש הפטריוטי שמלווה את התקופה, אייל רביד היה צריך לזכור שמדובר במשחק ליגה סטנדרטי של הפועל ב"ש ולא במשחק של נבחרת ישראל. זה היה מיותר.
הניצחון אתמול הבליט את הדרך שבה הפועל ב"ש בונה לעצמה זהות העונה - קבוצה שיודעת לפתוח חזק, לייצר מומנטום ולשלוט בקצב, להוציא דקות מסוימות אחרי השער שספגנו. השער של דן ביטון הגיע אחרי מהלך קבוצתי שאם היה נכבש על ידי קבוצה באירופה, סביר שהיה "שובר" את הרשת והופך ויראלי. יורם ארבל תיאר פעם את הפועל ב"ש בשידור הניצחון המפורסם בגביע על בית"ר ירושלים ב-2001 ואמר "זאת לא הפועל ב"ש, זה נבחרת ברזיל בכלל!". אז השער אתמול בהחלט הרגיש מהלך של נבחרת ברזיל.
הפריחה של ביטון ופרץ
לוקאס ונטורה וקינגס קאנגווה, שני הכוכבים הכי גדולים של הקבוצה, לא נתנו את משחק חייהם אתמול, אבל שני כוכבי נבחרת ישראל וללא ספק מהישראלים הבכירים בליגה היום, ביטון ואליאל פרץ, דווקא כן. הצמד הזה עם שדרוג מקצועי פשוט מטורף. הם היו מעולים גם בשנה שעברה, אבל נראה שהזימונים לנבחרת והמשחקים מול היריבות החזקות העניקו להם ביטחון שמאפשר להם להוציא מעצמם יותר.
בצד ההגנתי אי אפשר שלא לציין את אופיר דוידזאדה, שיחד עם פרץ היה המצטיין במגרש, אחרי שהציל אותנו מספיגה מספר פעמים. אין מה לעשות, כנראה השנים במכבי תל אביב עשו לו טוב והוא חזר אלינו בשלהי הקריירה שחקן חכם וטוב הרבה יותר. היחסים שלו עם הקהל לאורך השנים בצהוב לא היו חמים בלשון המעטה, לאור זאת החזרה שלו לדרום לא התקבלה בקונצנזוס. אבל גם הוא ידע שיכולת טובה על המגרש תשכיח את הדם הרע ותעלים כל ביקורת. כסגירת מעגל הוא גם לקח את המיקרופון אחרי המשחק ודיבר אל הקהל כסוג של התנצלות והבטחה לדבר על הדשא. בכל אופן, זה מאחורינו.
מעניין לדעת למה רן קוז'וך בחר שלא לתת דקות, גם אם בודדות, לבלם החדש ג'יבריל דיופ. כולם ראו שמתן בלטקסה היה סחוט ובקושי סיים את המשחק על הרגליים. התיאום במשחק ההגנה שלנו בניגוד להתקפה עוד טעון שיפור, נקווה שהרכש החדש ידע לייצב אותה ויתחבר טוב.
המבחן המשמעותי הראשון השנה יהיה כבר בשבוע הבא כשנצא למשחק חוץ קשה בסמי עופר נגד מכבי חיפה. לאחר המשחק הזה נדע אם היכולת של הפועל ב"ש מספיק טובה והיא חזקה גם על היריבות הישירות שלה לצמרת. כרגע מה כל שנותר לנו לקוות הוא שהשנה העברית החדשה תמשיך ברמה המקצועית וההישגית בדיוק כמו שזו מסתיימת. שנה טובה.
